קשר עין גיליון 305 ספטמבר-אוקטובר 2021

עיניים", משקף זאת אף כשיר שיש בו מן הריפוי. לפני שנים רבות ביקרתי ידיד שאושפז במחלקת העיניים בבית החולים בילינסון. להפתעתי, בכניסה למחלקה ראיתי שלט גדול ועליו כל מילות השיר הזה, וחשבתי כי רק למקרא השיר יירפאו עיני החולים במחלקה. מאז פגשתי בשיר, ודווקא בבית החולים, הוא הולך איתי לאורך כל השנים שבהן אני מנחה את כוחה המרפא של הכתיבה, שהיא רב מג המרפא ומחלץ כל שנדחק, נאצר ונבלם והופך למים עומדים. בתוך השדה הרחב של כוחה המרפא של הכתיבה, ההתמרה וההעצמה מכוח המילה, אני מוצאת גם את כוחה המרפא של המילה הכתובה מבחינת הקורא. קורא יכול להזדהות עם הדמות הספרותית שבין דפי הספר, שכמוהו, למשל, נלחמת בסבל. כלומר, התרפיה שבקריאה היא ההזדהות עם גיבור ספרותי המאפשרת לקורא להבין דברים בריחוק ובהתמודדות שבגינה נוצרים הקרבה והקתרזיס.

עצמנו, ופותחת אותנו לחיפוש בתוך עצמנו אחר האני, לעיתים הזר, הלא מוכר, כדי לגלות אותו אמיתי שמתחת למסכה כלשהי. לא מעטים המשוררים והסופרים שהכתיבה בעבורם היא יותר מיצירת אוֹמנות. וירג'יניה וולף כותבת, בספרה "אל המגדלור", על האובססיה שלה לאימהּ, ומציינת שהכתיבה הייתה לה מרפא. * * * לקראת סיום, גילוי קטן, שאני מקווה כי יום אחד יתגשם במלואו. לפני מספר שנים הקימה אגודת המשוררים באנגליה קבוצת תחומי עניין בנושא בריאות, ריפוי והתפתחות אישית, שהורכבה מחוקרים, רופאים, אנשי אקדמיה וסופרים, ומטרתה לקדם את הרעיון שרופאים כלליים ירשמו כתיבה יוצרת במקום כדורים, לאותם אנשים הפונים לעזרה בשל מצוקה נפשית או חולי גופני הנגרמים בעטייהּ.

יש שהכתיבה מאפשרת לנו לצאת ממחבוא שיצרנו לנו בתוך

43