קשר עין גיליון 311 ספטמבר-אוקטובר 2022
שיטות לימוד מסורתיות אינן פסולות מעצם היותן מסורתיות; מנסחי הרפורמה טוענים כי אנו חיים בעידן בו המידע זמין ונגיש לתלמידים; ואולם בצד הברכה הטמונה ב"שפע המידע" העומד לרשותם, יש בו גם סכנה רבה
ישקיעו - ובדין - את מרב המאמצים (דהיינו, שעות הלימוד) במקצועות שאין לבית הספר שליטה מוחלטת על הציונים בהם. אומנם הקצאת שעות הלימוד במקצועות שברפורמה, כך מובטח, לא תשונה, אך בפועל, בהתקרב מועדי המבחנים החיצוניים, הן תקוצצנה עד כדי ביטולן המוחלט. אגב, אם יטענו תומכי הרפורמה כי הדברים כאן מופרכים, אשיב: אדרבה, מדוע לא תבוטל חובת ההיבחנות החיצונית גם במתמטיקה, באנגלית או בלשון עברית, למשל?! אם מעלה טובה וראויה היא להמיר היבחנות חיצונית בהיבחנות פנימית, מדוע שיתר המקצועות לא יוכלו ליהנות מכל הטוב הזה?! בהקשר זה פופולרית (אם לא נאמר פופוליסטית) מאוד הטענה, כי יש הכרח בצמצום בחינות הבגרות כי בכל העולם תלמידים אינם נבחנים במספר גדול כל כך של בחינות בגרות. כדאי להזכיר כי בכל העולם לא לומדים תנ"ך במערכות החינוך הממלכתיות, מגן הילדים ועד כיתה י"ב, בכל העולם לא עומדים פעמיים בשנה בעת צפירה, בכל העולם אין עידוד של משרד החינוך לשלוח משלחות מהתיכון לפולין ועוד. לכל מדינה קווי הייחוד שלה, ואל לנו לחוש בושה או צורך להתנצל אם אנו מחייבים את בוגרינו לדעת תנ"ך באותו האופן שבו אנו מחייבים אותם לדעת מתמטיקה, למשל.
החינוך תלמידים חבושים בקופסאות, המסמאות את עיניהם, והרפורמה החדשה "מוציאה אותם מהקופסה" ומאפשרת להם יכולות חשיבה טובה יותר. לכך אף מתלווה הטיעון, שנשמע מפי אנשי המשרד, ולפיו שינון וזיכרון הם מושגים מעולם האתמול ובעולמנו כל המידע זמין לתלמיד והוא רק צריך להושיט את ידו, או את אצבעו, כדי להשיג אותו. יובהר, מבחני הבגרות בתנ"ך שינו את פניהם והם כבר לא מבוססים רק על שינון וזיכרון, אלא על הבנה, יישום ואף חיווי דעתו של התלמיד בנוגע למושא השאלה. משום מה נהפכו מילים כגון ידע, שינון וזיכרון למילים מאוסות ואנכרוניסטיות. נזכיר כי זוכי פרס ישראל למקרא הגיעו להישגיהם לא בזכות שיטות הלמידה ה"חדישות", אלא בזכות השיטות ה"ישנות" של למידה, שינון והבנה. האם קיימת אפשרות ששיטות לימוד שהובילו את טובי חוקרי האקדמיה שלנו להישגים, טובות גם לבני הנוער כיום? הרי זכורה לכולנו ה'מהפכה' שניסו להוביל בשיטת לימוד הקריאה בבתי הספר היסודיים עד שהתברר כי נזקיה היו רבים ומייד חזרו ללמד קריאה עפ"י השיטות ה"מסורתיות". מכאן ששיטות מסורתיות אינן פסולות מעצם היותן מסורתיות. מנסחי הרפורמה טוענים כי אנו חיים בעידן בו המידע זמין ונגיש לתלמידים. ואולם בצד הברכה הטמונה ב"שפע המידע"
החשיבות של שינון וזיכרון בלמידה ניכרת גם בימינו
כנגד הטיעון (כמעט אקסיומה) כי 'צריך להקל על התלמיד', אשאל בפשטות: למה? האם החיים עצמם, שאנו שואפים להכין את בוגרינו לקראתם, יוליכו אותם תמיד בדרכים הקצרות דעו יותר?! ֵ והקלות? מדוע שהתלמידים לא יתאמצו יותר וי זאת ועוד, שוב ושוב מראים לנו התשדירים של משרד
43
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online