קשר עין גיליון 313 ינואר-פברואר 2023

מורה ויזמת של פרויקטים מיוחדים לשימור השפה העברית | שרונית חיים

חולמים, כותבים ומגשימים שנה לבית הספר 27 "על לוח ליבנו" - מיזם כתיבה במלאת

א חרי שנתיים של שיבוש המערכות הלימודיות והחברתיות, חיפשנו כלים לפעול מתוך הכרה באחריות המורים והקהילה לדאוג לחוסנו הנפשי של הדור הצעיר. הכלי שנבחר היה "הפדגוגיה המתבוננת", הדבקת קצב השינויים בחיים העכשוויים באמצעות פרקטיקות של קשיבות, התבוננות, נוכחות ושיח. לקראת מימוש הרעיון כינסנו את התלמידים, המורים ובעלי התפקידים בבית הספר לכתיבה יוצרת כדי להתחבר לרגשות וכדי לפתח את עולמם הפנימי והשפתי. הרצון היה להזמין את הקוראים להכיר את הסיפור על אודות בית הספר אורט ע"ש יצחק רבין בגן יבנה דרך נקודות מבטם של כל הבאים בשעריו. ביוזמה שותפו עשרה סופרים מהקהילה. במהלך המפגשים נעשה בית הספר לזירה ספרותית שופעת זיכרונות, חוויות ותובנות - אלה שאפשר למצוא רק בו. אנשי המילה הכתובה עזרו לתלמידים להגיע לגילוי עצמי: לכתוב, למצוא את הטון והמבנה הנכונים; ערכו, שייפו ושיפרו את הטקסט, הפכו את חומרי הגלם ליצירה אישית. שנה להיווסדו של בית הספר 27 התוצר: ספרון החוגג יצירות אישיות שמתארות את חוויית בית הספר 27 באמצעות נקודות מבט שונות. 27 מ להלן טעימה מהן: סינדרלה, הצלצול הזה הוא לגמרי בשבילך! קרה לכם פעם שהתעוררתם בבוקר והרהרתם במקצוע שבו בחרתם? התבוננתם בו בראייה רחבה? הבטתם בו במכלול? המקצוע שבו בחרתי מלא אתגרים: כל יום אני נולדת טוראית ולעולם איני נחה על זרי הדפנה. כל שיעור בכיתה הוא מבחן חדש וצורך לעמוד בציפיות, ואף על פי כן אני נהנית מכל רגע... יש איזה קסם בחינוך, באי הוודאות באופן שבו נולד יומי. מין קסם כזה שמצמיח לי כנפיים ונותן לי תנופה, כזה שגורם לי לעצור את הנשימה בציפייה ליום החדש שמחכה לי בפינה,

ולא נותן לי להתעלם מהשעון, שקורא לי להתארגן לבית הספר ולוחש: "בואי, המורה!" רכזת מערכת שעות אני שורדת במשרה האינטנסיבית ביותר בביה"ס. גיליתי יכולת הישרדות מפתיעה ללהטט בין שיבוץ מורים במקום אלו הנעדרים. מדי יום אני נתקלת ברצף מסחרר של אירועים ונקראת להציל שוב ושוב את המערכת משיעורים חופשיים לתלמידים. אני חובשת שישה כובעים בהתמודדות עם הבלתי צפוי: כובע השדכנית – מוצאת למורים ממלאי מקום את הכיתה שהיא אהבת חייהם. כובע הנדל"ניסטית – משכירה חדרים למבחנים. כובע מנהלת האירועים – מתאמת לוחות זמנים. כובע הפסיכולוגית – מצליחה לגעת במוקדי הקושי. כובע הבדרנית – משרה אווירה טובה והומור בחדר מורים. כובע רופאת המשפחה – יודעת ראשונה איזו מורה בהיריון. על גג העולם על פני מבנה בית הספר המתנשא לגובה רם, אני חולפת בנסיעה. הוא שייך לעבר, אבל אני נמשכת אליו בחבלי קסם. מבטי נהה לעברו. מחשבתי מתחפרת בהבלחי זיכרונות וברסיסי חוויה מילדותי. שם, במסדרון הקומה העליונה, ראיתי את עצמי מתרוצצת עם חברתי לשכבה אופירה. כל אימת שעלינו לקומה זו בהפסקה ההומה, הייתה אופירה מביטה בבוז בתלמידים ומפטירה: "אני מלכה והתלמידים האלה הם נמלים". גומת החן שעל סנטרה העמיקה ברשעות. ניסיתי לרסנה: "אולי תפסיקי להקטין אחרים כדי לחוש גדולה בעיני עצמך ותעשי משהו משמעותי שיגדיל אותך באמת". היא לא שעתה לדבריי אלא רק מילאה בקבוק במים וניגשה

26