קשר עין גיליון 315 מאי-יוני 2023

מנהלת מרכז פסג"ה לוד | ד"ר שרון רחמים

דיוקן של זהויות

מה בין זהות עצמית, זהות מקצועית וזהות מקומית ומה בין כל אלו לבין עשייה חינוכית מיטבית?

"נ עים מאוד, אני..." – האם חשבתם פעם מהו הדבר הראשון שאתם מספרים על עצמכם? והשני? והשלישי? האם זהו שמכם? גילכם? מצבכם המשפחתי? תפקיד? ותק? השכלה? אולי המקום בו גדלתם או חיים? ואולי יהיו אלה דווקא חלומות, מאוויים או עיסוקכם בשעות הפנאי? ואיך נוהגים להציג אתכם? מהו הפרט הראשון שאומרים עליכם? ואיך אתם נוהגים להציג אחרים, במה אתם מתחילים? ומה זה אומר על הזהות שלכם – מה זה אומר על הדרך בה אתם תופסים את עצמכם, על הדרך בה אתם תופסים אחרים ועל הדרך בה תופסים אתכם? בין זהות לבין אמפתיה בדרך שבה אנחנו מציגים את עצמנו אנחנו למעשה מספרים סיפור, אנחנו מציגים נרטיב, מתוך מגוון אין סופי של נרטיבים שכולם אנחנו, שבאמצעותו אנחנו חושפים (או מסתירים) חלק מהזהות שלנו. כל מפגש אנושי הוא למעשה מפגש של זהויות, מפגש של נרטיבים גלויים וסמויים, במהלכו אנחנו נותנים ביטוי גם לחלק מהנכסים שלנו: ערכים, השכלה, ניסיון חיים, ניסיון מקצועי ועוד. כך, לדוגמה, שנים ארוכות חינכתי תלמידי אמ"ץ, תלמידים על סף נשירה, עם קשיים לימודיים והתנהגותיים, שרובם הגיעו מרקע סוציו-אקונומי מורכב. ביום ההורים חשוב היה לי לשתף בשכונה בה גדלתי, במצב הכלכלי המאתגר, בעובדה שלא הצטיינתי בלימודיי והייתי אני עצמי נערה בסיכון. הנחתי שהנרטיב הזה והנכסים הללו, שהם חלק מזהותי, ייצרו הזדהות ויקלו את החיבור להורים ולתלמידים שאותם ליוויתי, ואף יפתחו צוהר לאמון ולתקווה. כשליוויתי אוכלוסיות חזקות יותר, היה לי חשוב יותר להתעכב על התארים ועל הניסיון החינוכי שצברתי, מתוך הנחה שהנכסים הללו, שגם הם חלק בלתי נפרד ממי שאני, רלוונטיים יותר. בכל מקרה, לא משנה מי היה הקהל, תפיסת העולם והערכים שהנחו אותי לא השתנו: לקדם שוויון הזדמנויות תוך שאיפה מתמדת להצטיינות ומאבק בלתי

פוסק בתפיסות הישרדותיות המנציחות מצב קיים. ואתם, מהו הנרטיב השכיח שלכם? מה אתם בוחרים לספר על עצמכם? מה אתם בוחרים להשמיט? אילו נכסים אתם מרבים לחשוף? מה פחות? באיזו סיטואציה? כיצד הנרטיב הזה משרת אתכם כפרטים וכאנשי חינוך? ומהי תפיסת העולם שלכם, המהווה עוגן לעשייתכם? לצד רכיבי הזהות והנרטיב המשרתים אתכם, חשוב שתהיו מודעים גם לרכיבי הזהות ולנרטיבים שמספרים לכם אחרים. מודעות שכזו עשויה לסייע בהבנת המנגנונים המפעילים אותם (ואתכם) ולקדם תקשורת מיטיבה ומקדמת המבוססת על אמפתיה. הקשיבו להם היטב, מאחר שזהות, מעצם היותה מוגדרת על ידי הפרט ועל ידי אחרים, ונרטיב, מעצם היותו סובייקטיבי ואופורטוניסטי - עשויים לגרור הטיה חברתית, תיוג או הכללה סטראוטיפית, ויש להיות מודעים להשפעתם. בין זהות מקצועית לבין דיוק מהלכי התפתחות מקצועית את הנרטיב שלנו בונים לא רק רכיבי הזהות האישית – מצטרפים אליהם רכיבי הזהות המקצועית. זהות מקצועית איננה הגדרת תפקיד, אלא היא מתייחסת לשאלה "מי אני, או מה אני, כאיש מקצוע?" המחקר מצביע על מספר רכיבים מרכזיים המרכיבים את זהותם המקצועית של אנשי החינוך: מחשבות ותחושות בנוגע לבחירתם המקצועית; תחושת המסוגלות המקצועית; תחושת השליחות והמשמעות; ותחושה בנוגע למוניטין ההוראה. למעשה, זהות מקצועית מורכבת מתכלית ("למה"), מפרקטיקה ("איך") ומניסיון ("תחושת מסוגלות"). ולמה זה חשוב? לרוב, הפיתוח המקצועי והליווי הבית-ספרי של אנשי חינוך מתמקדים בפרקטיקה. בפועל, האתגר הוא צבירת חוויות

32