קשר עין גיליון 316 יולי-אוגוסט 2023

מורה, מלווה מערכות חינוך, מטפל, מנהל לשעבר של בתי הספר הבית של תמר ודרך הילד | ניר רווה

הבחירה בהוראה נקיטת עמדה בעולם בעידן הנוכחי

החינוך אינה נמצאת במשבר רלוונטיות ואינה חייבת להשתנות כדי להתאים את עצמה למציאות. יחד עם זאת מכאן ועד לייתר אותה ו/או את המורים לחלוטין המרחק גדול ואפילו מסוכן. בית ספר הוא מגרש להתנסות חברתית, קוגניטיבית ורגשית. הוא המקום החשוב ביותר שיש לאדם פרט לביתו. זהו המקום היחיד בחייו של אדם שמאפשר לו לעסוק באופן מוחלט בהתפתחותו שלו כאדם. בלעדיו יצטרך הוא לשלם למטפלים, מאמנים, קורסים וכיוצא באלו – כדי לעסוק בהתפתחותו. ועוד יש שם מבוגרים שכל תפקידם (מי לכאורה ומי באמת) הוא לייצר סביבה בה ההתפתחות הזו תהיה מיטבית. משאמרנו את זה חלה עלינו חובה לבחון האם המגרש המיועד להתנסות זו מותאם לילדים של היום, האם המבוגרים האחראים על מגרש ההתנסות הזה מקבלים כלים, מבינים את תפקידם ומעוניינים בו, בהגדרתו זו, כמלווים את הילדים במסע התפתחותם בעולם. לטעמי, התשובה היא לא. לאו מוחלט. לא מותאם. נוסף לכך, לא כל המורים רוצים, יכולים ובוחרים לחשוב על בית הספר כמגרש התנסות. להבין שחובתם המוסרית היא לייצר סביבה התפתחותית מיטבית. בוודאי ובוודאי כשהמערכת סביבם אינה מספקת להם את התנאים לעשות זאת. למרות כל אלה... עובדת היותו של בית הספר לא מותאם אינה חופפת להיותו לא נדרש. . מדוע בעצם לא מציעים לבטל את מקצוע הוראת הנהיגה, 2 או את הוראת הטניס או אולי אפילו את ההורות? אם יש כישלון אחד של מערכת החינוך מיום היווסדה, בישראל כמו גם במקומות אחרים בעולם, הרי הוא נמצא בהגדרת תפקידו של המורה. מורים מוגדרים, בעיני התלמידים והוריהם, בעיני הפיקוח, ובעיקר, בעיניהם עצמם, כתחנות ממסר של ידע. "קבלני ביצוע" של ציונים, הנבחנים על פי כמות הידע שהתלמידים שלהם מראים במבחן זה או אחר. זהו כישלון עצום. החמצה ופספוס של התרומה העיקרית שיכולה להיות למורה לחייהם של תלמידיו. וזו גם הסיבה

״אבא אני מודאג", זו הייתה הודעת הווטסאפ שראיתי בבוקר. , לא אדם מודאג במיוחד בדרך כלל, 23 בני הבכור, סטודנט בן וכאן עליי להוסיף, בניגוד אליי, גרם ללב שלי להחסיר פעימה ובאותה נשימה להתקשר אליו מייד. "מה קרה?" שאלתי. "אני חושש לעבודה שלך". "שר החינוך יבין בסוף," אמרתי. "לא. לא. עוד מעט המורה המלאכותי יחליף אותך". "אני חצי צוחק," הוא אמר, ואני הרגעתי את הדופק ואמרתי לו – "יודע מה, אני צריך לחשוב על זה. ואתה, בגלל שצחקת על חשבון האבא המזדקן שלך, תצטרך לקרוא את כל המסקנות שיהיו לי בעוד שבוע בדיוק". אז כתבתי לו מספר תובנות על המצב המלאכותי שאנחנו נמצאים בו ועל מורה כעמדה בעולם – כן. דווקא עכשיו המורה כעמדה בעולם. . נא לא להתבלבל 1 בשלושת העשורים האחרונים אנחנו עדים למה שנקרא "המהפכה התעשייתית הרביעית", מהפכת המידע. בלי להיכנס ליותר מדי פרטים, העיסוק במהפכה הביא לעלייה דרסטית " וממנו הדרך למשבר 21 בשיח על "מיומנויות המאה ה- "הרלוונטיות של מערכת החינוך" הייתה קצרה. מדפים שלמים של מאמרים נכתבו על ההכרח בשינוי כולל במערכת החינוך, וכולם צקצקו בלשונם בזמן שהמורים מביטים בעיניים כלות על דרדור נוסף במעמדם. ואז... נכנסה כאורחת לחיינו - הקורונה. מדפים הפכו לספריות. אבל משהו נוסף קרה, הקורונה המחישה עד כמה המסגרת הבית-ספרית חשובה. עד כמה הילדים, כן, דווקא בעידן הזה, זקוקים למסגרת חברתית-רגשית, לתיווך בתחום הזה – עידן ( למידה חברתית-רגשית) הפציע. SEL ה רלוונטיות היא מצב בו המטרות האישיות שלי כאדם עולות בקנה אחד עם הסיטואציה בה אני נמצא. אני האחרון שאומר שמערכת

34