קשר עין גיליון 319 ינואר-פברואר 2024

טווח ולדאוג לכך שהתרומה לקהילה תמשיך ותהיה חלק בלתי נפרד מבית הספר מתוך השקפת עולם הגורסת שהתנדבות מייצרת חוסן אישי לתלמידים המתנדבים וחברתי לקהילות בהן הם מתנדבים. להמשיך ולצקת לתוך תעודת הבגרות החברתית תכנים נוספים ומשמעות רבה כך שתהיה הכרה של התנדבויות גם בנקודות במסגרת לימודים אקדמיים. סיפור אישי קצר מהתקופה האחרונה: במסגרת יציאה להתנדבות במסיק זיתים באחד ממושבי הסביבה הקרובה לבית ספרנו פגשו התלמידים בחקלאי שחיכה להם בכיליון עיניים. האינטראקציה הראשונית איתו לא רק ריגשה את כל הנוכחים אלא באה לידי ביטוי בשקט ובצנעה שלו כשאמר להם כי "לא משנה מה יקרה פה היום וכמה זיתים ימצאו את דרכם למכלי הדולב - אנחנו כבר ניצחנו". ניצחנו כי פעלנו ביחד כחברה אשר מקדשת עזרה הדדית, ניצחנו כי לא נכנענו למצב שבו אין עובדים כרגע, ניצחנו כי הבנו ביחד שכוחנו עדיין באחדותנו. והתלמידים חוו בעצמם את המפגש הבלתי אמצעי עם המציאות. עם מצב החקלאות בישראל. עם מצב העם בישראל. עם עצמם. הנוער הוא חלק, חלק בלתי נפרד. לסיכום, עלינו, המבוגרים, מוטלת האחריות החשובה להנחיל לדור הצעיר את דבר גדולתה של החברה גם בעיתות משבר וגם בימים של שקט ורגיעה. לזכור כל הזמן ולחדד את ההבנה בדבר מקומנו וחלקנו בין אומות העולם, ומחויבותנו לדורות בוני הארץ שפעלו בה ולאלו שיבואו אחרינו, להשאיר מדינת ישראל חזקה, חסונה נפשית ורגישה תמיד, הומנית, מתקדמת, מתפשרת ובלתי מתפשרת, בעלת ראיית עבר עתיד, המסתכלת למציאות החיים נכוחה אבל גם מביטה קדימה אל האופק ובוחרת בחיים ובציונות כמתווה דרך. לקיים חברה ישראלית ששועטת לעבר העולם הדיגיטלי טכנולוגי עם רגליים אנלוגיות הנטועות בקרקע יציבה ובידיים חשופות לעבודה פיזית קשה והתפתחות חיובית.

ולא נרצה לעצור את הטכנולוגיה וההתקדמות הדיגיטלית. גם לא לעכב. נרצה ללכת ביחד, עקב בצד אגודל. זה לא נועד "להקשיח" את התלמידים. זה לא בהכרח חינוך ספרטני. זה בא לפקס אותם. להעיר, לחבר, לתווך את העולם שבו אנו חיים ואותו אנו בונים ומטפחים יחד איתם. לטייל בארץ ולהכיר אותה על בורייה. ללכת בדרכי הערים והכפרים שבדרך ולהכיר אנשים ומצבים משתנים. להתמודד עם יציאה מאזור הנוחות והתמודדות עם הלא-נודע והיציאה מהשגרה. זה לא שאני לא רואה איזו "ברירה" נותרה לנו לחיזוק חוסנם של התלמידים, שיהיו המגינים שלנו, העורף הישראלי, לשנים קדימה. בייחוד ובעיקר עם שלל האתגרים שמלווים וילוו אותנו בשנים הקרובות. להכין את הנוער שלנו טוב יותר לאתגרי העתיד. מה זאת אומרת "טוב יותר"? כוונתי לחיבור למצב הקיים והבנה של תלמידינו ליכולת שלהם לביקורתיות, להטלת ספק, מצד אחד, ומצד אחר – לבנייה, מעורבות ונשיאה באחריות להמשך הקיום והתפעול של החברה האזרחית ושל הפלא הלא מובן מאליו שאנו קוראים לו "מדינת ישראל". הפעילויות ה"מחברות" אנו שועטים קדימה במובנים דיגיטליים, אבל עדיין חיים על קו פרשת מים. אומת הסטארט אפ חייבת לחשב מסלול מחדש ולהחזיר עטרה ליושנה, להכווין את בתי הספר לטובת ימי עבודה והתנדבות כפי שאנו מקיימים אותם בשגרת לאמץ את הפורמטים שעיצבו את כפרי החירום הנוכחית. הנוער והפנימיות בעבר ולהקדיש לפחות יום אחד לעבודה מחוץ לבית הספר, במסגרת בית הספר. עבודה שיכולה להיות גם תרומה לקהילה וגם חיבור והבנה קונקרטית של בני הנוער לאנשים ולמדינה. לא פחות מכך. להמשיך ולאפשר לתלמידי התיכונים להתנדב בחקלאות, לעזור בכל תחומי החיים ולהראות שסומכים עליהם ונותנים להם אחריות. אנו צריכים לצאת עם תלמידינו להתנדבויות קצרות וארוכות

אין לנו דרך אחרת. אין לנו ארץ אחרת. אולי במציאות וירטואלית כלשהי. אולי.

31