קשר עין גיליון 326 מרץ-אפריל 2025

צילום: ז׳ראר אלון | שחקן תיאטרון וקולנוע, במאי, תסריטאי, קומיקאי, מדבב ומנחה טלוויזיה | מיכאל הנגבי

על המונודרמה "העד", בארץ ובווילנה, על "בריגדת הנייר" בווילנה בהנהגת אברהם סוצקבר ועל כוחו של התיאטרון

בריגדת הנייר הייתה מחתרת יהודית שפעלה בווילנה להצלת אוצרות התרבות היהודית מידי הרייך

ב תום פגישתנו מעניקה לי נילי במתנה יומן של ארגון המורים לשנת תשפ”ה. מרוב התרגשות כמעט ולא שמעתי את המשך דבריה: "למה שלא תכתוב לעיתון שלנו?" אז הינה, כמה מילים על ביקורי בעיר וילנה עם הצגת היחיד , בפסטיבל תיאטרונטו, בפרס 2022 "העד". ההצגה שזכתה ב בחירת הקהל ע”ש תרין שלפי ז”ל - ומאז הוצגה בבתי ספר (בחטיבות ביניים ובתיכונים) בכל רחבי הארץ, חוויה שתמיד יש מה ללמוד ממנה. לרגל יום הזיכרון הבין-לאומי לשואה הוזמנו, על ידי השגרירות שלנו, להופיע בלטביה, ועוד באותו מבנה תיאטרון שעמד שם בזמן המלחמה. יום לאחר הצגה למוזמני השגרירות הופעתי לפני קצת יותר ממאתיים תלמידים מקומיים שהגיעו ממספר בתי ספר. חיכיתי לרגע הזה מספר חודשים, תוך למידת התפקיד מחדש באנגלית. עברו כמה שניות עד שעשיתי את הלפסוס הראשון שלי, זה שחששתי שיגיע - ומהרגע שהוא היה מאחוריי, התחלתי ליהנות. הדרך אליה התגלגלתי לתפקידו של המשורר אברהם סוצקעבר מסופרת לקהל בתחילת ההצגה. סוצקעבר שרד את גטו וילנה, היה בין מקימי בריגדת הנייר, ובהמשך - העד היהודי היחיד במשפטי נירנברג. הזמן המתואר בהצגה הוא הימים בהם ממתין המשורר בבית המלון בנירנברג להודעה אם יעיד או לא. בסופו של דבר הוא העיד - ולא סתם, אלא ברוסית, שפה בה

לא שלט, אך זו הייתה דרישת הרוסים שניהלו את המשפט. ההצגה נכתבה בידי נכדתו של סוצקעבר, המחזאית והיוצרת הדס קלדרון, היום מנהלת התיאטרון היהודי. עוד כשהייתה ילדה ראיינה הדס את סבא אברהם, ולדבריה, זו הייתה דרך יצירתית שהיא מצאה לתקשר עם אותו סבא מיוחד. סוצקעבר היה משורר טבע, שביטא את זוועות הזמן בתיאורי אדמה מנצנצת כיהלום, דשא, שלג ועצים שמדברים. תיאוריו אלה לא התקבלו באהדה בקבוצת המשוררים הצעירה "יונג וילנה", אליה ניסה להתקבל כשהגיע לווילנה בתחילת שנות השלושים של המאה הקודמת. יום אחרי חתונתו עם פרידה הצבא הגרמני פולש לווילנה, אנחנו קופצים לפרקים במאורעות חייו, ומאותו רגע בהצגה אותם המשיך לתעד בלהט. בכלל, הוא המשיך לכתוב מתוך אמונה שהשירה משאירה אותו בחיים. הסצנה על בריגדת הנייר היא מהאהובות עליי בהצגה. מהי בריגדת הנייר? בריגדת הנייר הייתה מחתרת של ממש, בה יהודים אינטלקטואלים שגויסו על ידי הגרמנים למיין כתבים ביידיש לצורך הצגתם במוזאון, הצליחו להבריח תחת אפו של הרייך אוצרות תרבות (יצירות אומנות, ספרים, ציורים ויומנים), כל מה שיכלו לשאת על גופם ולהציל. מספר ימים אחרי שחזרנו ארצה, שלח לנו סגן השגרירה ביקורות ותגובות שאספו המורים בלטביה מתלמידים שצפו בהצגה. התגובה שהכי משכה את תשומת ליבי הייתה של אלה שלא ידעו בכלל שבווילנה עירם היה גטו, ועכשיו, כשהם יודעים

22