קשר עין גיליון 330 נובמבר-דצמבר 2025

חוקרת המתמחה בהפרעות למידה וקשב; עורכת המחקר "ללמוד עם קרנף בחצר" בשיתוף שאול אלבלק | ד"ר עמלה עינת

קרנף בחצר בית הספר מימושו של חזון חינוכי

סימביוזה בין תהליכי למידה וטיפול בסביבה בית ספרית ייחודית שבמרחבי הספארי

הערת פתיחה ל פני כשנה התפרסם מחקרי האחרון, המתאר ומנתח את מצבם הרגשי של בוגרי תיכונים בישראל, תלמידי השנתונים האחרונים, המאופיינים בהפרעות למידה. תמונת המצב הרגשית שעלתה מדבריהם הייתה עגומה מאוד עד בלתי נתפסת, בהתייחס להתאמות הלמידה שעוצבו עבור אוכלוסיית תלמידים זו במשך עשרות השנים האחרונות, ולאור השינוי הכולל החיובי, כביכול, שחל ביחס אליהם ולקשייהם במערכת החינוך. והינה, כמסתבר מעדויותיהם הקשות והחוזרות, להוציא התקדמות אחוזית מסוימת בתוצאות בחינות הבגרות, לא השתנה דבר במרכיבי הדימוי העצמי שלהם, בהערכתם העצמית, בתחושת סיכוייהם הכלליים בנוגע לחייהם העתידיים כבוגרים ובחווייתם החברתית והקומוניקטיבית כשווים מול שווים. כל אלה נשארו פגועים כפי שהיו אצל מקביליהם בשנות העבר הרחוקות, שהיו חפות כמעט מכל ידע וטיפול מותאם בתחום. השאלה הקשה והכאובה ששאלתי את עצמי בעקבות מחקר זה, שגובה במשך השנים האחרונות במפגשיי הקונקרטיים הרבים בשדה העשייה עצמו, הייתה – מדוע, איפה טעינו, מה החסרנו כאנשי מקצוע במכלול הטיפול בנושא? והתשובה המסקנתית החד-משמעית שעלתה מהתיאורים המצמררים של הדוברים, כמו גם מאוסף ניסיונותיי וחשדותיי הקודמים, הייתה מגע רופס, אם בכלל, של המערכת המטפלת בהווייה הרגשית של הנחקרים. נובע ממעמקי עולמם התאורטי והתרבותי הרקע להתייחסות זו של מעצבי החינוך במקומותינו, כאשר מטרתה המוגדרת, להבנתם, של המסגרת הבית-ספרית מאז היווסדה היא הקניה מקסימלית של ידע, המבוקרת באמצעות כלי הערכה מדידים, דהיינו, מבחנים וציינונם. מתוך התייחסות לתלמידים

המתקשים שמטרה זו אמורה להיות מיושמת בנוגע אליהם בקצב ובמסלולי הלמידה הנורמטיביים הנדרשים, נולדו תת מסגרות שונות ואסטרטגיות תמיכה מגוונות שמגמתן עקיפה של - או התגברות על - הקשיים המאותרים בדרך להגשמת מגמת העל, קרי – ההישג הלימודי, כאשר כל טיפול רגשי, נפשי וכיוצ”ב, גם במסגרות הלימוד המיוחדות, משמש אך ורק כלי עזר ליישום מגמה זו ולא כמטרה מרכזית, בוודאי לא ראשונית, בתהליך החינוכי רב השנים. דא-עקא שהשפעותיו הנפשיות של המצב הרגשי הנובע מהקושי הלימודי נראות במפגיע כעמוקות יותר מאלה של הכשלים הלימודיים כשלעצמם, ויש להן הקרנות קריטיות על התפתחות האישיות כולה, כולל יכולת ההתמודדות הלימודית, הן בשנות הלימודים עצמן הן לאורך כל החיים הבוגרים שלאחר מכן. לאחר מאמץ רב שנים, מבחינתי, לצורך הטמעת רעיון זה במערכות הבית-ספריות השונות, ותחושת הצלחה מסוימת שדמיינתי בנושא, שאותה ניסיתי לבדוק במחקרי הנזכר (“הדלת עדיין נעולה”), גרמו לי תוצאותיו של האחרון נפילה מורלית משמעותית, אם לא לומר ייאוש מדכדך. אלא שאז, באופן כמעט מקרי, הגעתי לבית הספר של הספארי בעקבותיו של תלמידי שאול אלבלק, אליו חברתי בקשר עמוק מאז לימודיו במכינה המיוחדת לסטודנטים עם הפרעות למידה במכללת תל-חי, קשר שנשמר עד עצם הימים האלה, בהם הוא עובד כמטפל בעל תארים אקדמיים רלוונטיים בבית הספר המדובר - ובבת אחת אורו עיניי מחדש. בית הספר של הספארי הוקם במסגרת מוסדות החינוך של בית אקשטיין בעקבות רעיון מקורי ויצירתי של יגאל, הווטרינר של גן החיות, שחשב על “הייחודיות של אפשרות גדילה והתפתחות רגשית ותפקודית של ילדים ונוער בסביבה של

34