קשר עין גיליון 331 ינואר-פברואר 2026

"מישהו תמיד יפסיד. אם אעזור הזווית החוסמת (פסימית): ● לחלש, אפגע בחזקים. הכיתה הזו גדולה מדי ואי אפשר באמת להצליח". התוצאה היא תחושת אשם ותסכול. האופטימיות רואה בזה הזווית המקדמת (אופטימית): ● . המורה שואלת: ללמידת עמיתים ולגמישות פדגוגית הזדמנות "איך השונות בכיתה יכולה להפוך למשאב?" היא בונה משימות שבהן התלמידים החזקים מתרגלים מנהיגות והסברה (תרגול שמעמיק את הידע שלהם), בזמן שהיא מתפנה לעבודה פרטנית. הצלחה של אחד לא חייבת לבוא על הנחת יסוד אופטימית: חשבון האחר; המשאבים שלנו ניתנים להרחבה. . דילמת הסמכות מול האוטונומיה: "משמעת מול קשר" 2 תלמיד מפגין התנהגות מאתגרת או מזלזלת. האם הדילמה: על המורה להפעיל סמכות נוקשה כדי לשמור על "הסדר" (ובכך אולי לפגוע בקשר), או להכיל ולנסות להבין (ובכך אולי להיתפס כחלש)? "הדור הזה לא מכבד סמכות. אם הזווית החוסמת (פסימית): ● לא אעניש עכשיו, אאבד את הכיתה לגמרי". הראייה היא של מאבק כוחות שבו יש מנצח ומפסיד. המורה האופטימי רואה הזווית המקדמת (אופטימית): ● . "קריאה לעזרה" או "צורך שלא נענה" בהתנהגות המאתגרת הוא מאמין ביכולת של התלמיד להשתנות. במקום "לשבור" את התלמיד, הוא יוצר שיחה אישית שבה הוא משדר: "אני לא מוותר עליך, אבל אני גם לא מוותר על הלמידה שלנו". בני אדם רוצים בטובתם ורוצים הנחת יסוד אופטימית: להשתייך. קונפליקט הוא הזדמנות לבניית אמון עמוק. . דילמת החדשנות מול ה"הספק": "למידה משמעותית מול 3 מבחני הישג" המערכת דורשת ציונים והספק חומר, אך המורה הדילמה: רוצה לייצר למידה מבוססת פרויקטים, יצירתיות ודיונים עמוקים שדורשים זמן. "אין טעם לנסות דברים חדשים, הזווית החוסמת (פסימית): ● בסוף כולם צריכים לעבור את אותו מבחן סטנדרטי. החדשנות היא פריווילגיה שאין לי". המורה האופטימי מאמין הזווית המקדמת (אופטימית): ● . הוא מחפש למידה איכותית מביאה להישגים כתוצר לוואי ש את ה"גם וגם". הוא ישתמש בטכנולוגיה או בשיטות הוראה אקטיביות כדי ללמד את החומר למבחן בצורה שתעורר סקרנות. הוא רואה בתוכנית הלימודים בסיס לשינוי, ולא כלא. סיכום: המעבר מ"בעיה" ל"אתגר" - בטבלה למטה

עקרונות מרכזיים של האופטימיות ככלי חינוכי, בליווי דוגמאות מהשטח: . סגנון הסבר אופטימי 1 לפי פרופ' מרטין סליגמן, אופטימיות נמדדת באופן שבו אנו מסבירים לעצמנו הצלחות וכישלונות. אופטימיסט רואה , בעוד שהפסימיסט רואה נקודתי, זמני וחיצוני בכישלון אירוע בו משהו קבוע וכוללני. תלמיד נכשל במבחן במתמטיקה. דוגמה מהשטח: ● "אני גרוע במספרים, זה אף פעם לא ילך לי". התגובה הפסימית: הזה המורה עוזר לתלמיד לנתח: "המבחן התיווך האופטימי: היה קשה, ולא הקדשנו מספיק זמן לפרק המשוואות. בוא נשנה את שיטת התרגול למבחן הבא". כאן, הכישלון הופך מ"גזר דין" ל"בעיה פתירה". . תודעת צמיחה 2 האופטימיות בחינוך נשענת על הידיעה שאינטליגנציה ויכולות אינן סטטיות. האופטימיות היא הדלק שמאפשר לתלמיד (ולמורה) להמשיך לנסות גם כשקשה. פרויקט כתיבה יצירתית שבו תלמיד מרגיש דוגמה מהשטח: ● "תקוע". במקום לומר "אין לי דמיון", המורה משתמש בטכניקת : "אתה עוד לא מצאת את הרעיון שמרגש אותך, "עדיין לא" אבל המוח שלך כרגע בתהליך של חיפוש". זהו שינוי סמנטי שיוצר אופטימיות אקטיבית. . מודלינג של חוסן 3 התלמידים לומדים אופטימיות לא ממה שאנחנו אומרים, אלא מהדרך שאנחנו מגיבים בה כשהדברים משתבשים. המורה תכנן שיעור טכנולוגי מרהיב, דוגמה מהשטח: ● אך האינטרנט קרס והמצגת לא עולה. במקום להילחץ או להתעצבן, המורה מחייך ואומר: "אוקיי, המציאות מזמנת לנו הזדמנות לתרגל גמישות. מי רוצה לנחש מה היה בשקף הבא?" אופטימיות ככלי לפרשנות חדשה בדילמות חינוך דילמות הן הלב הפועם של מלאכת ההוראה. הן לא תקלה במערכת, אלא המקום שבו הפדגוגיה פוגשת את המציאות המורכבת. מורה אופטימי אינו זה שמתעלם מהדילמה, אלא זה שבוחר לראות בה "מתח יצירתי" במקום "מבוי סתום". להלן שלוש דילמות מרכזיות מהשטח והדרך שבה האופטימיות משנה את הפרשנות שלהן: . דילמת הפרט מול הכלל: "הכללה מול מצוינות" 1 מורה בכיתה הטרוגנית מוצאת את עצמה נקרעת – הדילמה: האם להשקיע את האנרגייה בתלמיד המתקשה שזקוק לתיווך בלתי פוסק, או לקדם את התלמידים החזקים שצמאים לאתגר?

הראייה המקדמת (אופטימית) מידע חיוני על תהליך הלמידה.

הראייה החוסמת (פסימית) הוכחה לחוסר יכולת או זלזול. הפרעה לעבודה וביקורת אישית.

המרכיב

טעות של תלמיד התנגדות של הורים

הזדמנות לשותפות סביב טובת הילד. אפשרות לרענון וצמיחה מקצועית.

נטל נוסף שנועד להיכשל.

שינוי במערכת

36