סוד החיים - המפתח שלי להתמודדות עם מצבים קשים בחיים ולהשגת חיים טובים יותר - כתב ג'וני ירושלים

לא אהבתי את זה בכלל א בל לא נותרה לי ברירה אלא לקבל את העובדה הזו. זה בתוך תוכי מאד הרגיז אותי והכעיס אותי אבל לצערי שום דבר לא היה ניתן לשינוי כי הוא סיפר לו על כך שאני נשא איידס וידעתי שזה כבר יוצא מגבול שליטתי. רצה הגורל ואותו חבר הפך להיות נשא איידס ואו תו חבר שסיפרתי לכם על יו כאן, בא וסיפר לי בלי הסכמתו על כך שהחבר שהוא סיפר לו עלי הסכים שיספרו שהוא נשא איידס. אותו חבר גם סיפר לעוד ידידה שלו על הנשאות שלי והאמת, הבנתי שלפה הגדול מסתבר אין גבול כלל וכלל וגם אם הוא אמר אחרי מעשה שזה נעשה מתמימות, עצם המעשה ראוי לגנאי ובוז אחד שהגיע רגע האמת בו רציתי בתמיכה לא היססתי בהחלטה לספר לחבר הכי טוב, זה בעיקרון הדבר הכי נכון לעשות. אני בעד, שאיש לא יטעה אבל מנגד זאת צריך לעשות הערכת סיכונים. את נושא הערכת הסיכונים לימדה אותי אחת הנשים היקרות ביותר שלימדה אותי להתמודד עם המחלה והיא העובדת הסוציאלית שלי בבית החולים. המבחן היה שרציתי לספר לידידה טובה על כך שאני נשא איידס והיא דחקה בי ושאלה אותי שאלה אחת שבעצם שינתה את הכל – היא שאלה אותי מה ייצא לי מכך שהיא תדע שאני נשא איידס – האם תצא לי תועלת מכך או רווח אישי נפ שי כזה או אחר. התשובה שלי הייתה שאני מרגיש שהיא חברה טובה ואני צריך לספר לה ואם היא לא חברה טובה אז הכי גרוע היא תתנתק ממני. התשובה של העובדת הסוציאלית שלי במילים אחרות הייתה – בדוק לעצמך מה הערך המוסף שזה ייתן לך ולפי זה תחליט, האם ייתכן גם מצב שבגלל שתספ ר תאבד אותה ויותר מזה, מה כן ייצא לך מזה שהיא תדע והאם היא יודעת לשמור סוד באופן ממשי כזה שתשמור על פרטיותך. ישבתי וחשבתי לעצמי אחרי כל השיחה הזו והשורה האחרונה הייתה שלא סיפרתי לה על כך שאני נשא איידס והעדפתי את השתיקה. הדבר שגרם לי להסמיק פעם ולחייך פעם אחרת הוא כאשר הייתי אצלה יום אחד והעיתון המקומי היה על שולחנה (היא יודעת שאני הומו) היא שאלה אותי אם קראתי על הבחור המדהים בשם ג'וני שיש עליו כתבה ן, בעיתו לרגע בלעתי רוק אבל אחרי רגע התעשתתי ואמרתי לה שראיתי

גדול.