החאן - שיר ישן, רחוק - קומדיה לירית

בכל זאת יש הרגשה שהשחקנים עולים לבמה אולי עדיין בלי מחזה אבל הם עטויים בכל התפקידים שהם עשו עד לרגע הזה. אתה מסתכל על עירית, למשל או על ניר... אצל ניר יש משהו מאד משונה. אני יודע שניר תמיד סובל מזה שהוא צריך להיות המתווך בין הבמה לקהל, אבל הפעם ניסיתי האבן לתת את התפקיד הזה לאריה וזה לא הלך, כמו תמיד זה חזר לניר... האמת היא שזה כבר החל בסטודיו. כשעשינו את . ניר היה המספר שפתאום הסתבר שהוא גם המכשף, ככה זה. והשושנים אני חושבת שיש כאן משהו מאד ייחודי להצגות של החאן, ובהצגה הזאת זה בא לידי ביטוי יותר מאשר קודם. אני מרגישה שהצופים שראו את של צ'כוב יהיו רגישים לגוונים וניואנסים בעבודת השחקנים בהצגה זו במבט, בטון בתנועה, הרבה מעבר למשחקים המודעים דוד וניה ההצגה של אינטר-טקסטואליות בין שתי ההצגות. איך אתה מרגיש שהעבודה על צ'כוב השפיעה על העבודה הזאת? אני חושב שזה אחד הרעיונות הבסיסיים ברפרטואר של החאן שאנחנו - את, מרים )יחיל( ואני - בונים יחד. העבודה של הכתיבה המקורית אל מול הקלאסיקה תוך רצון ומטרה שהעבודה על המחזה המקורי תשפיע על ביצוע הקלאסיקה ושהעבודה על הקלאסיקה תשפיע על העבודה על המחזה המקורי, שתיווצר זיקה והפרייה הדדית. ביצירת ההצגה הזאת הרגשתי את זה מאד גם בדמות של אריה, גם אצל ניר ואצל עירית. הוא הבדידות. זה הדבר הכי מהותי, שם וגם פה. בהחלט. אבל זה לא בגלל צ'כוב אלא דוד וניה אפשר לומר שהמוטיב המרכזי ב בגללי. זו לא הבדידות של צ'כוב אלא שלי. זה באמת אחד האפקטים המעניינים במיזנסצנה של ההצגה הזאת. אנחנו רואים את כולם כל הזמן ביחד אבל בו בזמן כל אחד עם עצמו, לבד – כמו איים פזורים בים. ואם כבר מדברים על המיזנסצנה הרי שאני מרגישה שהיחס חוץ-פנים מסומן בהצגה הזאת יותר מאי-פעם. כל האלימות למשל מגיעה מן החוץ ואילו הרבה מאד מהבדידות, מהצורך בקשר ובאהבה, מצוי בפנים.

6

עירית פשטן, אריאל וולף, איתי שור