החאן - הורים יקרים

המסע להשלמה עם הורינו פרופ' אדיר כהן

להורים מקום מרכזי בחייו של אדם, לא רק שהביאוהו לעולם אלא הם מטביעים את חותמם על עולמו. הוא נושא אותם בחובו ביודעין ובלא יודעין, הוא מודד את עצמו למולם, בוחן עצמו אל מול ציפיותיהם, אוהב אותם, נלחם בהם, קשור אליהם ומבקש להתנתק מהם, סובל את מריבותיהם, ונקרע ביניהם. [...] אוליבר וונדל הולמס אמר כי “כל אדם הוא אוטובוס ובו נוסעים אבותיו”. הם מצויים בתוכו, הוא ממשיכם ודרכו הם נוסעים אל מטרותיהם שמשתקפות לעתים קרובות אף במטרותיו שלו. לא מעטה היא השפעתה של הצבת המטרות אף על התחנות בדרך ועל הדחף להמשיך בנסיעה אל המטרה. יש הרואים בהיותם של אבותינו בתוכנו ברכה, וכך אמר ריכארד בר הופמן: “כל עוד אבותינו הם בתוכנו, מי יכול לחוש עצמו בודד?”. אחרים הדגישו את היותם לנו למודל על פיו אנו מעצבים את דמותנו. ג’יימס בולדווין כתב כי “ילדים מעולם לא הצטיינו בקשב להוריהם, אבל אף פעם לא הפסיקו לחקות אותם. הם מוכרחים, אין להם דגמי חיקוי אחרים”. [...]

היחסים של הבנים והבנות אל הוריהם מורכבים, לעתים קרובות אמביוולנטיים, יחסים של זיקה עמוקה וקשר מול רצון להיבדלות ולמימוש עצמי עצמאי. כך הדבר גם ביחסיהם של ההורים לילדיהם – אהבה מסורה הרואה בהם מרכז החיים מול הקושי להניח להם להיפרד, להיות עצמאיים, לפרוש כנפיים. בצדק כתב פיטר בלאו כי “אף אהבתה המסורה של אם לילדיה אינה מנותקת לחלוטין מרצונה לשמור אותם קשורים אליה”. לעתים הופכת אהבתם החובקת לאהבה חונקת, אהבה מגוננת – לאהבה מסרסת. [...] כדי להשתחרר מהורינו לא נוכל לברוח מפניהם, אלא להיפך, לחדש את הדו-שיח עמהם, להיפגש איתם, לדובב אותם, לשחזר את חייהם שלהם. עלינו לנסות להבין את עברם ולהכיר מה שיבש ועיוות את דרכם שלהם, על אילו טראומות הם מגיבים, על מה הם מפצים את עצמם, מה דוחף אותם ומעצב את התנהגותם שלהם. רק כאשר ייפתח השיח הזה, כאשר נתחיל להבין ולקבל את הורינו ואף לסלוח להם, תתאפשר הבריאה מחדש של חיינו והשחרור שלנו. [...]

לפני שאנחנו מחליטים לפתוח בשיח הגלוי, האינטימי, המבקש להבין ולקבל, עלינו, קודם כל, להתגבר על מכשולים הקיימים בתוכנו: על מטען איבה כלפי הורינו שהצטבר בקרבנו, על כעסים והאשמות שאנו

10 הורים יקרים