החאן - החולה המדומה

מולייר 1673 - 1622

.1622 בינואר 15- ז'אן באטיסט פוקלן נולד בפאריס ב התואר "רפד המלך". בהיותו בן עשר מתה עליו אמו.

אביו היה סוחר רפד שהצליח לעלות בסולם החברתי כאשר רכש את

הוא סיים את חוק לימודיו בבית הספר של הכמרים הישועיים, בית ספר אשר הקנה למולייר השכלה קלאסית מקיפה וידיעה ביצירותיהם של מחברי הקומדיות הרומיים פלאוטוס וטרנטיוס, שהשפיעו מאוחר יותר על יצירותיו. עם סיום לימודיו פנה מולייר ללימודי משפטים באורליאן. את המפנה שחל בחייו ואשר העלה אותו על דרך התיאטרון, כורכים בשמה של מאדלין בז'אר - שהייתה כבר שחקנית מפורסמת בפאריס. מולייר בן העשרים ואחת, מקים עם בני משפחת בז'אר תיאטרון חדש . לאחר זמן קצר מתברר L'Illustre Théâtre המכונה "התיאטרון המהולל" כי עדיין אין בכוחו של התיאטרון החדש להתחרות עם הלהקות המנוסות, הזרות והמקומיות, שהתמקמו אז בפאריס. הלהקה שוקעת בחובות וקשייה מתרבים.

באותה תקופה בוחר פוקלן שם תיאטרוני, ומכאן ואילך הוא מתקרא .)1644 ביוני 28- מולייר (התעודה הראשונה הנושאת חתימה זו היא מה אימוץ שם תיאטרוני היה מנהג רווח מאד בקרב שחקני הלהקות בצרפת, איטליה, ספרד ואנגליה. "התיאטרון המהולל" נסגר, אולם להקת מולייר-בז'אר אינה מתפזרת והצוות מצטרף ללהקה קיימת. הם עוזבים את פאריס וחוזרים לבירה .1658 מקץ שתים עשרה שנה, בסתיו זכתה הלהקה בתואר הנכבד של "שחקני הנסיך דה-קונטי" 1652 בשנת ואף בתמורה כספית לא מבוטלת. בתקופה זו גם קשרה הלהקה קשרים בחלונות הגבוהים שהקלו אחר כך את שיבתה לפאריס. הציגה להקת מולייר בפעם הראשונה בפני חצר המלך 1658 באוקטובר . מולייר כבש את לב המלך 14- בלובר, בנוכחותו של המלך הצעיר, לואי ה במשחקו, וזה העניק לו את חסותו. מתחיל פרק חדש בחיי מולייר והוא כבר בן שלושים ושש. 1658 בשלהי עמד מולייר במרכז חיי התרבות של צרפת. 1673- מאז ועד מותו ב מרבית המחזות ששרדו נכתבו לאחר שובה של הלהקה לפאריס. להקת מולייר עולה לדרגה הרמה ביותר משנתמנתה להיות "להקת המלך". נישא מולייר לארמאנד בז'אר, הצעירה ממולייר בכעשרים 1662 בשנת שנה ואשר מן הסתם הייתה בתה של מאדלין. מנישואין אלה נולדו לארמאנד ולמולייר שלושה ילדים. שני בנים שנפטרו סמוך ללידתם ובת אחת שהאריכה ימים ונפטרה ערירית. חלה מולייר ולא החלים מאותה דלקת ריאות. הוא הירבה 1665 בשלהי לשבת בביתו שבפאריס והקדיש את זמנו לכתיבת הקומדיות שלו ולעיצוב הדמויות שיצר, על מנת שישחק אותן על הבמה. על אף מחלתו לא נטש מולייר את הבמה ואת המשחק עד יומו האחרון ממש. ביום ההצגה של "החולה המדומה", כשמולייר 1673 בפברואר 17- ב מגלם את תפקיד החולה, הצליח בקושי רב לסיים את ההצגה. הוא בלילה, בדיוק שנה לאחר מות אהובתו 10:00 נפטר בביתו בשעה וידידתו מאדלין. בתחילה סרבו לאפשר לו קבורה כדת, ורק לאחר 21- תחנוניה של ארמאנד והתערבותו של המלך, הותרה קבורתו ב , עם רדת החשיכה, ללא טקסים. 1673 בפברואר

מקום קבורתו המדוייק אינו ידוע ומצבתו אבדה במרוצת הדורות.

5