החאן - החולה המדומה

חולה מדומה קו דיה מאת ולייר

חולה ה קומדיה מאת מולייר נסים אלוני על-פי תרגום: אודי בן משה בימוי: ה

משתתפים (לפי סדר הופעתם): ארגאן, החולה המדומה ארז שפריר - טואנט, משרתת עירית פשטן - אנג'ליק, בתו של ארגאן, תמר אלקן - ואהובתו של קליאנט כרמית מסילתי קפלן - בלין, אשתו השניה של ארגאן קליאנט, אהובה של אנג'ליק; איתי זבולון - ד"ר דה פוק דוקטור דיאפוארוס ניר רון - תומאס דיאפוארוס, אריאל וולף - בנו של הרופא וחתנה המיועד של אנג'ליק לואיזון, בתו הקטנה של גאיה שליטא-כץ - ארגאן ואחותה של אנג'ליק בראלד, אחיו של ארגאן יהויכין פרידלנדר - דוקטור דה-קק אבי פניני -

מדומה

סבטלנה ברגר תפאורה: דליה פן הלר תלבושות:

עדי כהן מוסיקה: רוני כהן תאורה:

עירית פשטן, תמר אלקן, ארז שפריר

2

צוות הפקה: תלבושות: ששון חזם, מנהל טכני וייצור: יפה פרידמן, מנהלת הפקה: עיצוב תסרוקות, פיאות ואיפור: אלינור זילברמן, אפרת כהן, גאולה מנצל, ואדים לוין, תפירת תלבושות וחייטות: סופי מולדבסקי, מנהל במה: טקארט טכנולוגיות במה בע"מ, ייצור תפאורה: חאלד חמדאן, יהודה ספקטור, עובדי במה: עאסם אל-שריף, תאורנים: רוני כהן, מנהל תאורה וסאונד: אנטון קוצ'ר, ואדים קיסלב, סאונד: יונתן לוי, מרטין קנטור, לי לוריאן, עידן הרזון, רוני משה דמיטרי גורביץ' טכנולוגית מיטה חשמלית: מיכאל אבבו, איתן כהן, ליאור רוכמן ייעוץ קסמים ואפקטים: מיכל קורמן עוזרת במאי: נוטלסטודיו, עיצוב תוכנייה: יעל אילן, צילומים: פולי ברינר, תוכנייה: גולדפינגר תקשורת ואסטרטגיה יחסי ציבור: רפי אילן תודות:

קולונוסקופייה

צילום פסאז' של המעי הדק

אומפרדקס - סותר חומצה

תפקודי ריאות

בדיקת דם א.ק.ג

אנטי היסטמין - נגד אלרגיות

סינוסין

חיזוקון – לחיזוק האון

אולטרא סאונד

גסטרואנדוסקופיה

M.R.I ‏

ג'ינקוזן פרמטון - לשיפור הזיכרון

C.T ‏

אומפרדקס – נגד צרבת

קלמנרבין– כדור הרגעה

שומנים נגד - סימבסטטין

חוקן בריום

חוקן

קסנקס– כדור הרגעה

נקסין - לכאבי הפרקים

אוטידין רילקסין– כדור הרגעה ברגליים לבצקות - פוסידין

וואבן – כדור הרגעה

שמן פראפין חיזוקית

אנלדקס - ללחץ דם

מיקרופירין - לדילול הדם

דיציקלומין - למעי הרגיז

3

2012 בדצמבר 29 : משך ההצגה: כשעה וחצי (ללא הפסקה) הצגה ראשונה >

ארגאן, היפוכונדר עשיר, מוציא הון עתק על רופאים ותרופות. בפתח המחזה הוא מחשב את הוצאותיו ומגיע למסקנה הבלתי נמנעת שהן מרוששות אותו. היות שבכוונתו להאריך ימים וטיפולים, עליו למצוא דרך לזכות ברפואה חינם אין כסף. כיצד יעשה זאת? על ידי כך שישיא את בתו היפה לרופא. אלא שלבת, ולנשים האחרות ב יו יש תכניות משלהן. טואנט המשרתת שגידלה את אנג'ליק היתומה מאמה, לא תיתן להשיאה בניגוד לרצונה; בלין, הרעיה הצעירה והנהנתנית, מצפה לרשת את בעלה בהקדם ותישמח לסייע בסילוקה של הבת מהתמונה; ואנג'ליק התמה בכלל מאוהבת בקליאנט

שאיננו רופא. קליאנט מצליח לחדור לבית אהובתו בזהות שאולה, ולצפות בקבלת הפנים שארגאן עורך לד"ר דיאפוארוס ולתומס בנו האוויל, הרופא לעתיד, החתן המיועד לאנג'ליק. הבת מנסה להתחמק מן השידוך בהצלחה מוגבלת, אף שאחיו של ארגאן, בראלד, מגייס לעזרתה את מיטב ההיגיון והשכל הישר. ללא הועיל, ארגאן השבוי בחוליו המדומה חושב רק על עצמו וגוזר: או נישואים לרופא, או גירוש למנזר. הישועה מגיעה מטואנט, המשרתת רבת התחבולות שמציעה לארגאן להתחזות למת ולראות מי מן הנשים בחייו אוהבת אותו באמת, בלין רעייתו או אנג'ליק בתו. האמת יוצאת

לאור והסוף הקומי טוב.

אריאל וולף, ארז שפריר, ניר רון

.14 מולייר עצמו שיחק את ארגאן בהצגה חגיגית לפני המלך לואי ה הוא היה חולה בשחפת ובאמצע ההצגה חש ברע, אך התעקש להמשיך עד הסוף והצליח. אותו לילה, שעות ספורות לאחר שובו לביתו, מת המחזאי.

4

מולייר 1673 - 1622

.1622 בינואר 15- ז'אן באטיסט פוקלן נולד בפאריס ב התואר "רפד המלך". בהיותו בן עשר מתה עליו אמו.

אביו היה סוחר רפד שהצליח לעלות בסולם החברתי כאשר רכש את

הוא סיים את חוק לימודיו בבית הספר של הכמרים הישועיים, בית ספר אשר הקנה למולייר השכלה קלאסית מקיפה וידיעה ביצירותיהם של מחברי הקומדיות הרומיים פלאוטוס וטרנטיוס, שהשפיעו מאוחר יותר על יצירותיו. עם סיום לימודיו פנה מולייר ללימודי משפטים באורליאן. את המפנה שחל בחייו ואשר העלה אותו על דרך התיאטרון, כורכים בשמה של מאדלין בז'אר - שהייתה כבר שחקנית מפורסמת בפאריס. מולייר בן העשרים ואחת, מקים עם בני משפחת בז'אר תיאטרון חדש . לאחר זמן קצר מתברר L'Illustre Théâtre המכונה "התיאטרון המהולל" כי עדיין אין בכוחו של התיאטרון החדש להתחרות עם הלהקות המנוסות, הזרות והמקומיות, שהתמקמו אז בפאריס. הלהקה שוקעת בחובות וקשייה מתרבים.

באותה תקופה בוחר פוקלן שם תיאטרוני, ומכאן ואילך הוא מתקרא .)1644 ביוני 28- מולייר (התעודה הראשונה הנושאת חתימה זו היא מה אימוץ שם תיאטרוני היה מנהג רווח מאד בקרב שחקני הלהקות בצרפת, איטליה, ספרד ואנגליה. "התיאטרון המהולל" נסגר, אולם להקת מולייר-בז'אר אינה מתפזרת והצוות מצטרף ללהקה קיימת. הם עוזבים את פאריס וחוזרים לבירה .1658 מקץ שתים עשרה שנה, בסתיו זכתה הלהקה בתואר הנכבד של "שחקני הנסיך דה-קונטי" 1652 בשנת ואף בתמורה כספית לא מבוטלת. בתקופה זו גם קשרה הלהקה קשרים בחלונות הגבוהים שהקלו אחר כך את שיבתה לפאריס. הציגה להקת מולייר בפעם הראשונה בפני חצר המלך 1658 באוקטובר . מולייר כבש את לב המלך 14- בלובר, בנוכחותו של המלך הצעיר, לואי ה במשחקו, וזה העניק לו את חסותו. מתחיל פרק חדש בחיי מולייר והוא כבר בן שלושים ושש. 1658 בשלהי עמד מולייר במרכז חיי התרבות של צרפת. 1673- מאז ועד מותו ב מרבית המחזות ששרדו נכתבו לאחר שובה של הלהקה לפאריס. להקת מולייר עולה לדרגה הרמה ביותר משנתמנתה להיות "להקת המלך". נישא מולייר לארמאנד בז'אר, הצעירה ממולייר בכעשרים 1662 בשנת שנה ואשר מן הסתם הייתה בתה של מאדלין. מנישואין אלה נולדו לארמאנד ולמולייר שלושה ילדים. שני בנים שנפטרו סמוך ללידתם ובת אחת שהאריכה ימים ונפטרה ערירית. חלה מולייר ולא החלים מאותה דלקת ריאות. הוא הירבה 1665 בשלהי לשבת בביתו שבפאריס והקדיש את זמנו לכתיבת הקומדיות שלו ולעיצוב הדמויות שיצר, על מנת שישחק אותן על הבמה. על אף מחלתו לא נטש מולייר את הבמה ואת המשחק עד יומו האחרון ממש. ביום ההצגה של "החולה המדומה", כשמולייר 1673 בפברואר 17- ב מגלם את תפקיד החולה, הצליח בקושי רב לסיים את ההצגה. הוא בלילה, בדיוק שנה לאחר מות אהובתו 10:00 נפטר בביתו בשעה וידידתו מאדלין. בתחילה סרבו לאפשר לו קבורה כדת, ורק לאחר 21- תחנוניה של ארמאנד והתערבותו של המלך, הותרה קבורתו ב , עם רדת החשיכה, ללא טקסים. 1673 בפברואר

מקום קבורתו המדוייק אינו ידוע ומצבתו אבדה במרוצת הדורות.

5

שלושה ת בסירה אח "...יושבים היינו בחדרי, מעשנים ודנים במצבנו הנואש, כלומר נואש מבחינה רפואית. כולנו חשנו עצמנו תשושים ושפופים, והאמת ניתנת להיאמר שהדבר עצבן אותנו במידה רבה. הריס אמר, שלפעמים הוא חש, כי תוקפות אותו מיני סחרחרות בלתי רגילות, עד עושה. הוא שכמעט אינו יודע מה אחרי כן אמר ג'ורג', שגם הוא חש סחרחרות כאלה, שכמעט אינו יודע מה הוא עושה. אשר לי, הכבד שלי פגום. אני יודע ברורות, שהכבד שלי הוא הוא שאינו פועל כהלכה, משום שלא מזמן קראתי דף פרסומת של טבליות

ענין זה מפליא ביותר, שכן תמיד, כשמזדמן לי לקרוא פרסומת על תרופה חדשה, הריני מגיע מיד למסקנה כי שנים סובל אני מאותה מחלה, המתוארת בפרסומת, ולא עוד אלא שאני סובל ממנה בצורה קשה ומצערת. כל סימן, הנזכר שם, מתאים בדיוק למחושים, המציקים לי מאז ומתמיד. זוכרני שיום אחד הלכתי למוזיאון הבריטי כדי לברר, מה הטיפול, הדרוש למחלה קלה שתקפה אותי אז. אם איני טועה, היתה זו אדמדמת. נטלתי את הספר ועיינתי בכל אשר חפצתי לעין, ואחרי כן התחלתי מדפדף בדפיו בלי משים והשתקעתי אט-אט בעיון מדוקדק במחלות בכלל. איני זוכר כרגע, איזה חולי היה זה, שמשך את ליבי. מכל מקום יודעני, שהיה זה נגע ממאיר והרסני. ובטרם הגעתי אף למחצית הרשימה של "הסימנים האופיניים", נסתבר לי בבירור, שאני נגוע במחלה זו ללא ספק. שעה קלה ישבתי שם הלום אימה חשוכה. אחרי כן חזרתי לדפדף בספר מתוך רפיון של יאוש. הגעתי אל טיפוס הבהרות. קראתי את רשימת סימני המחלה ונסתבר לי, שאמנם חולה אני בה. לאמיתו של דבר, זה חודשים רבים משתוללת מחלה זו בגופי, בלי שאדע על כך דבר וחצי דבר. התחלתי תוהה, אילו מחלות עוד יש לי. דפדפתי בספר והגעתי למחלה, המכונה מחול ויטוס הקדוש. בדיוק כפי שציפיתי, גם בזאת הייתי חולה. סקרנות גדולה תקפה אותי והחלטתי לבדוק את מצב בריאותי באורח יסודי.

לפיכך התחלתי קורא בספר לפי סדר האלף-בית. קראתי את הכתוב על אבעבועות שחורות ונסתבר לי, שאני נגוע באלה כבר מזמן, וכי השלב המסוכן של המחלה עתיד להתחיל אצלי בעוד שבועיים בערך. אשר לברי- ברי, נתברר לי לרווחתי הרבה, כי בזאת לקיתי בצורה קלה בלבד, וגם אפשר לחיות עם מחלה זו שנים רבות. הגעתי לכולרה - זאת יש לי בלי ספק, ת סבוכים קשים. ַ י ְ ואף בלו אשר לדלקת קרום המוח - זאת יש לי מלידה. דפדפתי והלכתי על פני עשרים ושתים האותיות והגעתי למסקנה, שהמחלה היחידה שעדיין אין לי, היא עווית-הרחם. בתחילה העליבני הדבר עד עמקי נשמתי. זה נראה בעיני כזלזול באישיותי. מדוע זה אין לי עווית-הרחם? מה ההפליה הזאת?

לתקון הכבד. פורטו בו כל הסימנים, אשר לפיהם יוכל אדם לדעת, אם כבדו אינו פועל כהלכה. סימנים אלה חזיתי מבשרי – כולם אחד לאחד.

6

מכל זאת נסתבר לי דבר אחד בברור, אני לוקה גם בצהבת. נכנסתי אל אולם הקריאה במוזיאון איש בריא ומאושר וזחלתי החוצה שבר-כלי. החלטתי ללכת אל הרופא שלי. זה היה ידיד ותיק שלי והיה נוהג ליטול את ידי, למשש את דפקי, להתבונן בלשוני, אגב הרצאה על מזג האויר, וכל זאת חינם אין כסף... עתה ברצוני לחזור לאותו דף פרסומת של טבליות לריפוי הכבד, אין לי ספק, שכל אותם "סימני מחלה", שנזכרו בו, נתנסיתי בהם עד אחד, וביחוד אותו סימן המתואר כ"תחושה כללית של סלידה מכל עבודה." עוד משחר ילדותי נפלתי קרבן אמלל למחלה זו... מדע הרפואה לא הגיע באותם ימים להישגים של היום, והכל נהגו ליחס זאת למידה של עצלות בעלמא... מזגנו משקה בכוסותינו. הצתנו את מקטרותינו וחזרנו לדון במצב בריאותנו. איש מאתנו לא ידע לומר בברור, מה יש לנו באמת. אולם כולנו הגענו פה-אחד למסקנה, שמה שיש לנו אינו אלא תוצאה של התייגעות יתרה. כולנו זקוקים לדבר אחד – למנוחה..." מאת ג'רום ק. ג'רום, שלושה בסירה אחת, מלבד הכלב, מתוך: 1991 , עברית: יאיר בורלא, בית הוצאה כתר, ירושלים

אך כעבור זמן מה נרגעתי איכשהו. ומאחר שכל יתר המחלות הידועות בעולם הרפואה לא פסחו עלי, נפוג מעט רגש העלבון האישי. נמלכתי בדעתי והחלטתי שאסתדר איכשהו גם בלי עווית הרחם... ישבתי וגלגלתי מחשבות רבות. הרהרתי, איזו תופעה מופלאה נתגלמה בי מנקודת מבט רפואית ואיזה נס שלא יסולא בפז עשוי אני להיות בפקולטה לרפואה באוניברסיטה! סטודנטים לרפואה, שהייתי מתמסר בידיהם, היו יכולים לחסוך שעות ארוכות של שוטטות בפרוזדורים ובמדורים של בתי החולים. אני עצמי הנני בית חולים מהלך על שתים. אין להם צורך אלא להלך סביבי זמן-מה, ומיד אחרי כן הרי הם עומדים בבחינות ומקבלים תעודת הסמכה. אחרי-כן התחלתי תוהה, כמה זמן נותר לי עוד לחיות. ניסיתי לבדוק את עצמי. מששתי את דופק לבי. בתחילה לא היה דופק בכלל, אך כעבור זמן-מה פרץ הדופק פתאום. משכתי את שעוני והתחלתי למנותו לפי הזמן. הגעתי למאה ארבעים ושבע פעימות בדקה. שלחתי ידי וניסיתי לחוש את לבי. דממה גמורה. הלב חדל מפעֹם... מששתי את גופי לכל רחבו אך לא חשתי ולא שמעתי דבר. ניסיתי לבחון את לשוני; שלשלתי אותה החוצה ככל אשר יכולתי, עצמתי עין אחת וניסיתי לבחון אותה בעיני השנייה. הצלחתי לראות בקושי את אפס-קצה.

עירית פשטן, כרמית מסילתי-קפלן

7

נסים אלוני - תרגום  בשכונת וולפסון בתל-אביב. 1926 - נסים אלוני נולד ב אלוני לחם בגבעתי במלחמת העצמאות, ובאותה תקופה פרסם סיפורים קצרים בעיתונים שונים. . המשורר החייל והאיכר הוא זוכה בפרס מטעם עיתון הארץ על סיפורו הקצר 1950- ב אכזר עלה בתיאטרון הבימה מחזהו 28 אלוני ערך את כתבי העת אשמורת והעין, וכשהיה בן , והמחזאי זוכה בפרס על-שם נחום צמח עבור המחזה העברי המקורי הטוב ביותר מכל המלך לאותה שנה. הוא למד באוניברסיטה העברית ואחר-כך השתלם בפריס. עם שובו ארצה, משמש הינשוף יצא לאור ספרו 1957 - נסים אלוני במאי וחבר בועדת הרפרטואר בתיאטרון הבימה. ב והמשיך בתרגום יומנה של אנה פרנק ובו ארבעה סיפורים קצרים. הוא תרגם עבור הבימה את מחזות עבור תיאטראות שונים. כתב לגשש החיוור פזמונים ומערכונים, והשלישייה אף כיכבה . כתב תוכניות בידור שונות, ותרגם פזמונים ליוסי בנאי, חכם מיימון בסרט על פי סיפור שלו, לרבקה מיכאלי, לאילי גורליצקי ולשמעון ישראלי. עזב אלוני את הבימה, וייסד 1963 - בתיאטרון הבימה. ב בגדי המלך עלתה ההפקה 1961 - ב יחד עם יוסי בנאי ואבנר חזקיהו את "תיאטרון העונות", בו הוא עצמו שימש כמחזאי, כבימאי . הנסיכה האמריקאית וכמנהל אמנותי. ההפקה הראשונה שעלתה ב"תיאטרון העונות" הייתה העלה 1980 - , וב הכלה וצייד הפרפרים , העלה תיאטרון בימות של יעקב אגמון את 1967 - ב זוכה נסים אלוני בפרס ביאליק. 1983 - תיאטרון בית ליסין מחזה זה שנית. ב בפרס ישראל לתיאטרון. 1966 - אלוני זוכה ב .1998 נסים אלוני נפטר בשנת הכלה וצייד ,)1963( הנסיכה האמריקאית ,)1961( בגדי המלך ,)1953( אכזר מכל המלך ממחזותיו: .)1975( אדי קינג ,)1967( הפרפרים הינשוף, שמיל, להיות אופה מסיפוריו: החולה המדומה מאת שקספיר, הנשים העליזות מוינדזור מאת פדו, יתוש בראש מתרגומיו: מאת מולייר. אודי בן-משה - בימוי במאי הבית של תיאטרון החאן. עונות בתיאטרון 6- עונות בתיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער, ו 2 בוגר ניסן נתיב ת"א. שיחק .1994 , חיפה. זוכה במילגת קרן אמריקה-ישראל ע"ש שרגא פרידמן ז"ל מאת וע"פ מיכאל גורביץ, זוכה פרס התאטרון; נוימן-אגדת חיילים בימוי: בתיאטרון תמונע נפוליון חי מאת חנוך לוין; סטודיו למשחק ניסן נתיב ת"א שיץ בסטודיו למשחק יורם לוינשטיין מאת חגית שמוליק של זהרה מאת ניסים אלוני; בתיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער או מת (במאי הרטיטי את ליבי . בתיאטרון הקאמרי יתוש בראש הרכבי; בסטודיו למשחק ניסן נתיב ת"א (הצגת מעגל הגיר הקווקזי ,)2008 (במאי השנה הנפש הטובה מסצ'ואן ,)2007 השנה, הצגת השנה . אורזי המזוודות, בית ספר לנשים ,)2009 השנה בהעלאה מחודשת בידרמן והמציתים, בעלי המתוק ,)2007 (הקומדיה של השנה הקיץ, נישואים בתיאטרון החאן הקסם הגדול, ,)2009 (הצגת השנה בהעלאה מחודשת ואשתי היקרה, הנסיכה האמריקאית . המצליחים . במאי משנה הלילה השנים-עשר ,)2009 (הקומדיה של השנה תעלולי סקפן ,2008 , . זוכה פרס רוזנבלום 2008- ו 2007 זוכה פרס במאי השנה בפרס התיאטרון הישראלי בשנים .2010 ,2008 זוכה פרס יוסף מילוא סבלנה ברגר - תפאורה בוגרת בית הספר לאמנות ע"ש גרקוב ברסטוב, רוסיה, והמגמה לעיצוב של החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. גן הדובדבנים, אותלו, המצליחים, נישואים, בין עבודותיה: בתיאטרון החאן: עיצוב התפאורה ל הקיץ, אושר, חיל פרשים אנו, צל חולף, בעלי המתוק ואשתי היקרה, אהובת הדרקון, הנסיכה הזמרת קירחת יותר, הנון של ראש ועיצוב התפאורה והתלבושות ל האמריקאית, חוקר פרטי . בתיאטרון חיפה: פרורים, ארטון, טנגו . בתיאטרון הבימה: עיצוב התלבושות ל העיר ירושלים, שונאים. סיפור אהבה . בתיאטרון גשר: עיצוב התלבושות ל אירמה לה דוס עיצוב תלבושות ל למה לא באת . בתיאטרון באר שבע: עיצוב התפאורה ל לילה השנים-עשר ועיצוב התפאורה ל (פרס עיצוב במה) ועיצוב תלבושות אמיל והבלשים במדיטק: עיצוב תפאורה ל לפני המלחמה. . בקבוצת המחול נעה דר: עיצוב התפאורה והתלבושות נסיך צפרדע, ספר הג’ונגל ותפאורה ל . החלום הוא צייר גדול ועיצוב התלבושות ל עננים ומרק ל

8

דליה פן הלר - תלבושות 

בוגרת החוג לתיאטרון במסלול עיצוב תפאורה ותלבושות באוניברסיטת תל-אביב ולימודי "עיצוב תיאטרון למעצבים" בבית הספר ראדה בלונדון. עיצבה תלבושות להצגות רבות בתאטראות בארץ ובחו"ל: אותלו, נישואים, המצליחים, מאכינל, בעלי המתוק ואשתי היקרה, ירושלים בתיאטרון החאן: ארגנטינה, משפחת ישראלי, סופמשחק, יעקב השקרן, סוחרי גומי. בתאטרון חיפה: החדשה. חתול רחוב, הנהג של מיס דייזי, . בתאטרון הבימה: חבלי משיח - וושינגטון די סי: THEATER J . באופרה הלב הלבן, הזכיה הגדולה, ברוקלין בוי . בתאטרון באר שבע: כל החיים לפניו, אלינג . אבטיח, שומבצל, הקץ של העץ, לב של מלך . במדיטק: כרמן בתל-אביב הישראלית החדשה: . יומנים . קבוצת מחול סטודיו נעים: פילים לא רוקדים בלט בתאטרון אורנה פורת: בפסטיבל ישראל. כמו כן עיצבה תפאורות ותלבושות אלומיניום עיצוב תפאורה ותלבושות למופע בפסטיבל עכו, תאטרונטו, הרמת מסך, בפסטיבל תיאטרון קצר, ועוד. עדי כהן - מוסיקה  מלחין מוסיקה לסרטים, טלויזיה, פרסומות, תיאטרון, מחול ואולם הקונצרטים, זוכה פרס , פרס כספיון עבור המוסיקה שהלחין לסרט האנימציה המצליח לילדים 2012 אקו"ם לשנת ופרסים רבים נוספים בארץ מסוכנת האקדמיה הישראלית לקולנוע עבור המוסיקה לסרט ובעולם. סיים בהצטיינות את המחלקה לקולנוע באוניברסיטת ניו יורק, על מלגה של מאסטרו ליאונרד ברנשטיין. יצירותיו זוכות להערכה רבה בקרב אנשי מוסיקה כלאלו שיפרין ("משימה בלתי אפשרית") והוא עובד עם במאים מהוללים כזביגנייב ריבצ'ינסקי הפולני (זוכה ה"אוסקר" האמריקאי), גיל אלקבץ (“ראן לולה ראן") בגרמניה ועוד. ועוד. לילסדה, שירת הסירנה, סודות משפחה בין הסרטים להם הלחין את המוסיקה: ועוד. דאוס, מתי נתנשק, האקס המיתולוגי, משמורת טלויזיה: (הקאמרי) ועוד. הלפרין וג'ונסון (תמונע), קפיצה לחו"ל (צוותא), לילה בת"א תיאטרון: הפיל (סרט והצגה), כספיון (ליאת דרור ניר בן גל הלהקה). לילדים: לשבת לקום אהובי מחול: (סידרת טלויזיה), סדרות אנימציה רבות עבור ערוצי סיפורי סומסום (סרט), שרצה להיות הכי (בכורה עולמית בקרנגי הול, ניו פיאצולה מחזור שירים "בייבי", “הופ" ועוד. יצירות קונצרטיות: יורק) ועוד. רוני כהן - תאורה  מנהל מחלקת התאורה בתיאטרון החאן. מעצב תאורה להצגות בתיאטרונים השונים בארץ. בין דון קישוט, הבתולה מלודמיר, השיבה למידבר, מילה של אהבה, דון עבודותיו: בתיאטרון החאן: פרלמפלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו, מלחמה על הבית, קריטון, חיל פרשים אנו, האשליה, הקמצן, אושר, החיים הם חלום, מאכינל, הקיץ, מצליחים, אותלו, אדמה קדושה, אהובת הדרקון, הנסיכה האמריקאית, הקסם הגדול, תעלולי סקפן, סדר עולמי חדש, סוף משחק, גן הדובדבנים, הלילה השנים-עשר, אוכלים, מולי סוויני, הנון של ראש העיר ירושלים, חוקר פרטי, משחק של אהבה מלחמה, מועדון האלמנות העליזות, מבקר בתיאטרון הבימה: ומזל, רושלים החדשה, תהלה. אהבת חיי, גוד ביי אפריקה, סרט צרפתי, תנאים של בתיאטרון בית ליסין: המדינה, בגדי המלך. דלתות בתיאטרון באר שבע: חיבה, מראה מעל הגשר, ולנטינו, רוחלה מתחתנת, אמא מאוהבת. נפתחות, נשים לא מציירות, בלדה ספרדית, קומדיה של טעויות, אפריל הקסום, השחף, הביתה . ארגנטינה . בתיאטרון חיפה: מעגל הגיר הקווקזי בתיאטרון הקאמרי: הביתה. , בשנת האשליה על ההצגה: 2003-4 בפרס התיאטרון הישראלי, זכה בקטגורית מעצב התאורה ב . הנסיכה האמריקאית על ההצגה: 2009 ובשנת הקיץ על ההצגה: 2006-7

9

ארז שפריר - ארגאן בוגר הסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב. . פרודו . הפקת פרינג': שוליים קשים, פלשתינאית, גטו תיאטרון חיפה: (זכה בפרס ויטרה, חולה המדומה, שלוש אחיות, אנטיגונה, פטרה, פעורי פה תיאטרון הקאמרי: ב תיקון חצות, רצח, אטום, לילה השנים-עשר, לכל השדים ע"ש רוזנבלום מטעם עיריית ת"א), . מעקב באפילה . תיאטרון באר שבע: הופס והופלה תיאטרון הבימה: והרוחות, טובים השניים. מעופפי- . הצגות בידור: אוצר המילים, הרקדן, מוף ומוריס תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער: והגליל והתחתון. 2 רשפון זבובים בחופשה, (תיאטרון הקאמרי), ולהצגות הילדים: הרטיטי את ליבי עיצב תנועה להצגה . האבטיח (זכה בפרס השחקן) ו מוף ומוריס (זכה בפרס הבמאי) בארץ טיק-תק זכה 2010 . בשנת עוץ לי גוץ לי זכה בפרס התיאטרון על עיצוב-התנועה למחזמר: 2003 בשנת הלילה השנים- בפרס התיאטרון על ההופעה הטובה ביותר של שחקן בתפקיד משנה על תפקידו ב עשר. הקיץ, נישואים, בידרמן והמציתים, משחיז שחקן להקת תיאטרון החאן. השתתף בהצגה: הסכינים הסיני, המצליחים, הקץ של העץ, הקסם הגדול, גן הדובדנים. הלילה השנים- (סילבסטר), תעלולי סקפן (ויצמן), אהובת הדרקון בימים אלה משחק בהצגות: (אדון אורגון). משחק של אהבה ומזל (מר ויצמן), חוקר פרטי (סר טובי בלץ'), עשר עירית פשטן - טואנט .1995 ," בוגרת בית הספר למשחק "בית צבי .1994 זכתה במלגת צבי קליר כתלמידה מצטיינת, ובמלגת קרן תרבות אמריקה-ישראל אשת האופה, המלאך הכחול, הפסנתר של ברטה, השתתפה בהצגות: בתיאטרון באר שבע - לשבור את הצופן, בית בתיאטרון הספרייה - הנסיכה והרועה, חשבון פתוח, מפתח לשניים. . רחמים ,2010 . פסטיבל תיאטרון קצר יענקלה - 2004 . בפסטיבל תיאטרון קצר ברנרדה אלבה שש דמויות מחפשות מחבר, כנגן המנגן, שחקנית להקת תיאטרון החאן. השתתפה בהצגות: השיבה למדבר, קריפס, דון פרלימפלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו, חיל פרשים אנו, בגידה, מילה של אהבה, לוקאס הפחדן מתוך לוקאס, הכלה, צייד הפרפרים והמוות, בשיתוף תיאטרון הבימה, צל חולף, הזמרת קירחת יותר, עירם של האנשים הקטנים, שלוש נשים מחכות, בידרמן והמציתים, אדמה קדושה, נישואים, סוף משחק. הלילה השנים- (אורה ויצמן), אהובת הדרקון (פרוזין), הקמצן בימים אלה משחקת בהצגות: (גב' ויצמן). חוקר פרטי (מריה), עשר . צל חולף בקטגורית שחקנית משנה בהצגה 2000 זוכת פרס התיאטרון הישראלי לשנת .2007 , זוכת פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה מטעם עיריית תל-אביב .2011 , זכתה בפרס ע"ש גילי בן אוזיליו

תמר אלקן - אנג'ליק

בוגרת הסטודיו למשחק מיסודו של יורם לוינשטיין בוגרת בהצטיינות במגמת התיאטרון של תיכון "תלמה ילין". , הצגת מיכל בת שאול . בתיאטרון נוצר תמול שלשום שיחקה בהצגות: בתיאטרון ערבי עברי אורה . בתיאטרון מדיטק ילדה טובה . בתיאטרון השעה הלילה השניים עשר יחיד. בתיאטרון גשר . הצמיד של אופירה . בתיאטרון אורנה פורת בהצגה הכפולה משחק של (תמרה), חוקר פרטי שחקנית להקת תיאטרון החאן. בימים אלה משחקת בהצגות: (תהלה) תהלה (ליזט), אהבה ומזל (פאניה). גיא אוני בקולנוע: , הצטיינות קרן שרת. גיא אוני בפסטיבל הקולנוע בחיפה על 2011 מלגות - שחקנית השנה

10

כרמית מסילתי-קפלן - בלין בוגרת ביה"ס לאומנויות הבמה "בית צבי". , מלגה ע"ש 1996 , מלגה ע"ש משה זעירי 1996 מלגות: זוכת מלגות לימודים: קרן אמריקה ישראל .1994/5 ירון ירושלמי ומלגה ע"ש עדה בן נחום (ההצגה הועלתה ויאמר וילך תפקידים בתיאטרון: תיאטרון הקאמרי - קבוצת אנסמבל עיתים: (ההצגה זכתה בפרס וישתחו וירא בארץ וכן בפסטיבלים בארה"ב, גרמניה, אנגליה, שוויץ ועוד), - סוחרים. 2010 . פסטיבל תיאטרון קצר ממתינות ). תיאטרון הפרינג' - 1997 התיאטרון הישראלי . בשבוע 2.3 , , החיים זה לא הכל, המקום, גירושים נפלאים, רביעית רן 101 מד"א בטלויזיה: (בימוי: ערן קולורין). התחלפות (בימוי: משה איבגי), וביום השלישי בקולנוע: הזמרת קירחת יותר, החיים הם חלום, שחקנית להקת תיאטרון החאן. השתתפה בהצגות: מאכינל, עירם של האנשים הקטנים, בידרמן והמציתים, בעלי המתוק ואשתי היקרה, המצליחים, משחיז הסכינים הסיני, סדר עולמי חדש. (רבקה ירושלים החדשה (בטין), חוקר פרטי (אמא), אהובת הדרקון בימים אלה משחקת בהצגות: דה שפינוזה). איתי זבולון - קליאנט; ד"ר דה פוק .2010 , בוגר הסטודיו למשחק של ניסן נתיב תל אביב, מחזור מ"ה . כשהאנייה שוקעת ,)2010 (פסטיבל עכו משורה משחרר רק המוות השתתף בהצגות: . המובילים, גרי מנדלבאום, השועלים טלוויזיה: אהובת (אנטוניו), הלילה השנים-עשר שחקן להקת תיאטרון החאן. בימים אלו משחק בהצגות: (סימון דה פריז). ירושלים החדשה (אוקטב), תעלולי סקפן (ויצמן הצעיר), הדרקון ניר רון - ד"ר דיאפוארוס החולה . השתתף בהצגות: בתיאטרון הקאמרי - 1990 , בוגר הסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב האבן 1990- . בפסטיבל עכו המדומה, ראש משוגע, הכבש הששה עשר, אנטיגונה, מעופפי רשפון . מפתח הלב בהצגת היחיד והשושנים, המוזג. האישה המופלאה שבתוכנו, טוני היפה, מיס שחקן להקת תיאטרון החאן. השתתף בהצגות: ישראל, החתונה, צוואתו של כלב, הנסיכה איבון, אנה גלקתיה, אנטיגונה, נוף ילדות, שש דמויות מחפשות מחבר, מידה כנגד מידה, כנגן המנגן, השיבה למדבר, נדל"ן, דון פרלימפלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו, חיל פרשים אנו, לוקאס הפחדן מתוך לוקאס, הכלה צייד הפרפרים והמוות בשיתוף תיאטרון הבימה, מילה של אהבה, צל חולף, האשליה, החיים הם חלום, הזמרת קירחת יותר, בידרמן והמציתים, נישואים, אותלו, המצליחים, הקסם הגדול, סוף משחק, הקץ של העץ, מלחמה על הבית, אושר, גן הדובדבנים. (שחקן, מחזר, אהובת הדרקון (אנסלם, מר סימון, ברבונייה), הקמצן בימים אלו משחק בהצגות: (החוקר). חוקר פרטי (פרימו לוי), הזהו אדם? (מאלווליו), הלילה השנים-עשר דרקון), הלילה (ליאנדר), תעלולי סקפן (סרדינייה, קצין המשטרה), הקמצן בימים אלו משחק בהצגות: משחק של אהבה (מיכאל), חוקר פרטי (מלצר, איש בטחון), אוכלים (אורסינו), השנים-עשר . גברים (דוראנט), ומזל אריאל וולף - תומאס דיאפוארוס 2010 בוגר סטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב, במלגת הצטיינות, בשנת . כוונות טובות טלויזיה: . התגנבות יחידים קולנוע: שחקן להקת תיאטרון החאן.

11

גאיה שליטא-כץ - לואיזון 2012 ," בוגרת הסטודיו למשחק "ניסן נתיב החממה, זהירות טלוויזיה, חטופים, סרוגים. בטלוויזיה: האיש שאהב מספרים, שהאוניה שוקעת, קילר גו', שרופים, משורה משחרר רק בתיאטרון: המוות. פרס שחקנית השנה בטקס קיפוד הזהב.

אבי פניני - דוקטור דה-קק בוגר בית צבי. מראשוני שחקני החאן. החל בקבוצתו של מייקל אלפרדס ואילן רונן. שיחק בחאן . וולפונה, ראשומון , השודד ב משרתם של שני אדונים שנים. בין היתר שיחק שם: פנטלונה ב 10 סינים סינים, סטיות מיניות בשיקגו. ועוד. תיאטרון הסימטה: שבעת הקבצנים, קדימה ביתר מהומה ר. תיאטרון בית ליסין: קומדיה של טעויות, בית ספר למוקיונים, זינג תיאטרון באר שבע: טירונות, סנג'ר, הבית תיאטרון הבימה: רבה על לא דבר, אנרכיסט מפוקפק, התאומים מונציה. , קרום, עקר בית, פטרה, יתוש בראש, 2000 ליזיסטרטה ועוד. תיאטרון הקאמרי: ברחוב שנקין מופע יחיד לנוער ולמבוגרים חופרים. . תיאטרון תמונע: הגיל הנכון לאהבה, לארץ המובטחת . פניני תיאטרון בו זכה בפרס השחקן המצטין עונת הדובדבנים, אין שמות על הדלתות, ליל גיוס בקולנוע: סם שפיגל. הסרט זכה בפרס ראשון בפסטיבל ויקטוריה בקנדה. פרס ראשון פסטיבל 2005 מחזור מוסקבה. ציון לשבח פסטיבל טרייבקה ניו יורק. זהב של שוטים, רמת אביב גימל, לחיי . טלנובלות: , זמן אמת 300 מילואים, המכון, קו טלויזיה: (שכתבה קוויקי, שועלים . סידרה קומית: אדומות השתתף בסדרת הנוער האהבה, השיר שלנו. . נישואים פלוס בתו נועה פניני), מולי . בימים אלו משחק בהצגות: גן הדובדבנים שחקן להקת תיאטרון החאן. השתתף בהצגה: (גאספאר רודריגז בן ישראל). ירושלים החדשה (ד"ר רייס), סוויני הנסיכה איבון, שיחות אחרי לוויה, אנה גלקתיה, שחקן להקת תיאטרון החאן. השתתף בהצגות: מידה כנגד מידה, הבתולה מלודמיר, האשה מן הים, קולות אחרים, השחף, נדל"ן, דון פרלימפלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו, קריטון, מילה של אהבה, האשליה, החיים הם חלום, עירם של האנשים בידרמן והמציתים, נישואים, (עגנון), אסתרליין יקירתי - הצגת יחיד, הקטנים, הקיץ, שימון אותלו, משחיז הסכינים הסיני, מלחמה על הבית, אושר, המצליחים, הקץ של העץ, אהובת הקסם הגדול, סוף משחק. , הדרקון הלילה השנים-עשר ט), ְ 'רוֹנ ֵ (ז תעלולי סקפן (מר ז'אק), הקמצן בימים אלו משחק בהצגות: . תהלה (אחאב), אוכלים ה השוטה), ֶ סט ֶ (פ יהויכין פרידלנדר - בראלד עלובי החיים, בוגר הסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב. השתתף בהצגות: בתיאטרון הקאמרי - עוץ לי גוץ לי, המלך ואני, החלילן מהמלין, שלוש אחיות, החולה המדומה, נכנע ומנוצח, שירה, . בתיאטרון העממי - כולם היו בני חוץ מנעמי ועוד. בתיאטרון בית ליסין - אבודים ביונקרס הכפיל, בית הקפה של ירח אוגוסט, המיליונרית . בתיאטרון חיפה- המחזמר יוסף וכותונת הפסים ועוד. מנפולי ועוד. הקרב על הוועד, ארץ חדשה, החתול במגפיים בקולנוע השתתף בסרטים: לשון המראות, ארץ מולדת, מה שנקרא, - ליאור שליין, הלילה בטלוויזיה השתתף בסדרות: ועוד. עורך ומגיש תכנית היחיד על מורים זהו זה, החיים זה לא הכל, כל שבת שניה, המסודרים ותלמידים, וניגונים ומעשיות עם כליזמרים.

12

אבי פניני, ארז שפריר, רופאים

13

"אם סנדלר הורס נעל הוא נדרש לשלם פיצוי, אם אנו הרופאים הורסים בן אדם, איש אינו בא אתנו חשבון," אומר סגנרל המתחזה לרופא ב'רופא בעל כרחו.' רבות הן אמרותיו השנונות והארסיות של מולייר בנושא, היות שרופאים ורפואה לא היו חביבים עליו, בלשון המעטה. הוא חזר ודש בהם, Le Medecin Volant ובפארסה Le Docteur Amoureux בכתב ובעל פה, מראשית כתיבתו, החל ב L’Amour Medecin בה שיחק בעצמו את סגנרל הלץ שמתחפש לרופא ושותה בדיקת שתן, דרך ו'מסייה דה פורסוניאק'. מולייר חזר אל הנושא הכאוב בדרמות 'דון ז'ואן' ו'אמפיטריון', והגיע אתו לפסגת הקומדיה ביצירת המופת האחרונה שלו, 'החולה המדומה.' היות שהמציאות עולה על כל דמיון, מת המחזאי-השחקן שעות מעטות לאחר תום ההצגה החגיגית בה שיחק את ארגאן ההיפוכונדר. ז'אן בטיסט פוקלן היה ודאי מתמוגג מן האירוניה המקאברית שבעיתוי. הוא ידע שהוא חולה מאד, וגם בהיפוכונדריה הנלעגת של ארגאן, גיבורו, טמן גרעין של פחד מוות ממשי, כמותו חווים כל בני האדם במידה זו או אחרת של הדחקה. בניגוד למולייר שתיפקד ושיחק עד הרגע האחרון, לארגאן גורם הפחד להתנתק מן המציאות, לחטט ולפשפש יום ולילה בבני מעיו ולבלוע מבחר רעלים. הוא גורם לו להקריב את בתו, להאמין לרעייתו השקרנית, ולסרב להביט לאמת בפנים. ישנה מסורת על פיה באחת התמונות בקומדיה מבצע תומס דיאפוארוס את ריטואל מדידת הדופק של החולה המדומה, כשהוא אוחז במשענת כסאו במקום בפרק ידו. אין זו הוראת בימוי של מולייר, אך הוא לבטח היה מזדהה עם הבחירה. רופאי תקופתו היו בעיניו בורים ושרלטנים (סירבו לקבל את גילוי מחזור הדם של הארוי והתפתחויות מדעיות אחרות), המכסים על ערוותם בלטינית אמיתית ומצורפתת, ומסכנים חיי אדם בטיפוליהם חסרי השחר. "הרופא הטוב באמת," כתב, "הוא זה שיודע כי רוב התרופות חסרות תועלת." מצב עניינים לא משעשע זה רדף אותו והוא הציגו על הבמה שוב ושוב ושוב בפארסה, בקומדיה ובדרמה. ההגזמה, הקריקטורה, ההומור השחור, נועדו לזעוק חמס ולהאיר את שבני דורו העדיפו להדחיק: הרפואה היא מוצר למכירה ותו לא. המאמינים ברפואה כמוהם כפתאים המאמינים בכוכבים ומזלות. בעולם ממוסחר, בעלי האמצעים מדמים בנפשם שהם קונים ביוקר רפואה טובה, והרופאים מצידם מספקים את הסחורה הזולה ביותר. האחרונים הם אנשי עסקים שמטרתם להרבות נכסים ולא בריאות, אליבא דה מולייר, שמחזהו לא יחדל להיות רלוונטי כל עוד רפואה נקנית בכסף. היות שבקומדיה עסקינן, ארגאן הוא חולה מדומה. ההיפוכונדר סוגד לרופאים כמו לאלילים, מציית לכל הוראותיהם המופרכות, ומוכן לסחור בבתו עצמו ובשרו תמורת שירותיהם. הקפיטליסט ארגאן יוצר ביקוש לרפואה עלית כביכול, וביקוש זה מפרנס שורה של רופאים-סוחרים השמחים לספק לו תרופות מיותרות במחירים מופקעים. מולייר לועג במיוחד לקבעון של ארגאן על פעולת המעיים שלו, קיבעון המבוסס על התפיסה המיושנת שהבריאות תלויה באיזון ארבעת נוזלי הגוף, המרה השחורה, הצהובה, הליחה והדם. הוא מציג את הקזות הדם והחוקנים למיניהם כהתעללויות גרידא שמטרתן רק לרפד את כיסי הרופאים, ועושה חוכא ואטלולא מן התואר דוקטור על ידי הענקתו להיפוכונדר עצמו. אף שכיום הרפואה הינה מדע, גם אנו, כמו ארגאן בזמנו, רצים לרכוש ולבלוע תרופות קונבנציונליות ואלטרנטיביות שרושמים לנו

14 (מולייר) תים מהתרופות, לא מהמחלות מ רוב החולים איתי זבולון

ביד קלה, בלי טיפת מחשבה ביקורתית. העלאת מחזה קלאסי בן למעלה מארבע מאות שנה במאה העשרים ואחת, מחייבת ראיה רעננה, תפיסה בימתית מקורית שתבליט את רעיונותיו האלמותיים של מולייר, ותתרגם באופן עדכני מושגים תרבותיים (רובם רפואיים במחזה זה) שאבד עליהם הכלח. 'החולה המדומה' כמו יתר המחזות הקלאסיים, ממשיך לרתק יוצרים וצופים דורות רבים אחרי שנכתב לא רק בשל הנושא הנצחי, אלא גם בזכות המבנה התיאטרלי המושלם שלו והשלד הרעיוני והתימטי שהם על- זמניים ואוניברסלים. היות ש'החולה המדומה' אינו עטוף בשכבות של פרטים ריאליסטיים ופסיכולוגיים המקובלים בדרמה המודרנית, הוא מזמין פרשנות, מאפשר דיאלוג עם מולייר, זמנו ותקופתו, באמצעות שפת התיאטרון של .21 המאה ה לפי תפיסת הבמאי אודי בן משה (הקריקטורית כמו זו של מולייר), בימינו פחד המוות דוחף בני אדם לרדוף אחרי חידושי המיכון הרפואי כאילו היה

גופנו מנוע שאפשר להכניס למוסך ולשפץ מן היסוד. במטאפורה הדרמטית שבחר, החולים הם הקרבנות בעולם של מכונות רפואיות מסתוריות המובן רק למומחים (כמו הלטינית של דיאפוארוס), עולם שתלטני שמבוסס על עידוד הבורות ומוחק מן הרפואה את המימד האנושי. על במת החאן נבנה חדר חולים מיכני ותיאטרלי, מגוחך וקצת מאיים, שבו המכונה הרפואית היא מולך אוכל אדם. התפיסה הבימתית היא אקלקטית ומתכתבת עם הסגנון של מולייר על ידי שימוש בשלל סוגי קומדיה כמו אנימציה, סלאפ סטיק וסרטים אילמים. נסים אלוני תרגם ועיבד את הנוסח המקורי, הבמאי וצוות השחקנים תרמו את חלקם, וההצגה שתראו הערב היא מולייר נכון לעכשיו. כפי שכבר אמר שלונסקי כאשר נשאל מדוע תרגם את 'טרטיף' תרגום

ד"ר מרים יחיל-וקס דרמטורגית

חופשי: "לו כתב מולייר עברית, כך היה כותב."

יהויכין פרידלנדר, ארז שפריר, עירית פשטן

"אם כי ידע מולייר להיות איש רעים ולנהוג בנעימות עם בני-אדם שהיו מוצאים חן בעיניו, היה ממעט לדבר בחברה; ורק עם אנשים שהגה להם הוקרה מיוחדת היה מרבה בשיחה; על כן היו טוענים מכריו כי הוא איש חולמני ומלנכולי; אך אם אמנם דיבר מעט, יש להודות כי דיבר תמיד לעניין ובתבונה; ויותר משדיבר היה צופה הליכות הבריות, מתבונן במנהגיהם ובמידותיהם; ולאחר זמן מה היה משתמש בפרי תצפיותיו בקומדיות שלו."

15

החולה המדומה:

ע מחשבות פסיכואנליטיות האדם החי בחברה המערבית מעוצב ע"י סביבתו להפוך להיפוכונדר. דהיינו, הוא עסוק באופן מוגזם ואובססיבי בתופעות המתרחשות בגופו, בפחד מפני מחלות, ובדאגות מפגמים בריאותיים. אנו מקבלים היפוכונדריות כנורמטיבית ) סיכם: "היפוכונדריה 2011( ' ואולי כבריאה. הנוירולוג הבריטי סטפן הית הפכה לאורח חיים בעולם בו אנו אמורים להיראות טוב, לחיות באופן בריא, להיות שמחים: כלומר, עולם בו אנו מצווים להיות חרדים תמיד". דאגה מודרנית לבריאות כרוכה במכלול רחב של אופני התנהגות, חשיבה וצרכנות. למשל, החשיבה המניעתית מכתיבה פעילות גופנית סדירה, חשיפה לעשרים דקות שמש ביום, דיאטה בה ממעיטים באכילת שומן רווי, בדיקה , ושימוש פרופילקטי 50 שנתית של נוכחות דם בצואה, קולונסקופיה לאחר גיל במנה יומית של מיקרו-אספרין כנגד מגוון חוליים אפשריים. הדאגה למצב הבריאותי כרוכה במעקב אחר מדדים שונים כשהבולטים שבהם הינם משקל ), לחץ דם ודופק. האדם האחראי העובר בדיקות תקופתיות עוקב BMI הגוף ( , סודיום ADL ו HDL אחר חריגות מסוימות ברמות הגלוקוז, כולסטרול ופוטסיום, טריגליצרידים וההמוגלובין, ואחוז חומצות השתן בדם שלו. בימנו, עיסוק נורמטיבי זה יכול להפוך ל"סייבר-כונדריה": חיפוש כפייתי- משהו אחר אינפורמציה רפואית באינטרנט. הידע הרפואי גורר דאגות שקשה )1711-1776( להגדירן כדמיוניות או מציאותיות. לא בכדי, הפילוסוף דיוויד יום קבע ש"היפוכונדריה היא מחלתו של המשכיל". האדם המודאג מבריאותו שאיננו היפוכונדר, יכול עם זאת, לקבל את חוות דעתו של הרופא לגבי מצבו גם אם הרופא מסר לו שחולשתו נובעת מווירוס חולף ולא ממחלה קשה. לעומתו, עבור ההיפוכונדר, היעדר הממצאים הפתולוגיים בגופו מעיד רק על חולשת יכולת ההבחנה של הרופא. הפילוסוף עמנואל קנט שסבל מהיפוכונדריה קשה אמר "אדם יכול לחוש בטוב אך לעולם לא ידע שהוא בריא". בזאת הוא ביטא את הדאגה המתמדת הטורדת את נפשו של ההיפוכונדר, דאגה שקשה להרגיעה. הפסיכואנליזה רואה בהיפוכונדריה ביטוי נפשי שיכול לנבוע ממקורות שונים. לדוגמא, העיסוק הכפייתי בניקיון, תזונה, והבנת פשר תסמינים שונים יכול לשקף דינאמיקה כפייתית בה הצורך בשליטה, הסבר הגיוני והדחקה רגשית מוצא מזור בהיפוכונדריה. היפוכונדריה יכולה להוות ביטוי לתהליך דיכאוני בו האדם חש שמשהו לקוי, נסתר, חולה, רקוב וממית מקנן בתוכו. כמו כן, קיים תיעוד מקיף על תופעות היפוכונדריות במקרים של פרנויה בה החשדנות, הסכנה והאיום מולבשים על רופאים חורשי רע, על פגעי טבע ומקורות הרעלה, ועל המחלה שחותרת מבפנים ומותירה את הפרנואיד חשוף ופגיע. אך התובנות הפסיכואנליטיות העמוקות ביותר בנושא זה מלוות תיאורי ), בספרו "תקוות מסויטות: חייהם של תשעה 2009( מקרים. כך, בריאן דילון היפוכונדרים" דן בחייהם של שרלוט ברונטה, צ'רלס דארווין, מרסל פרוסט, גלן גולד, אנדי וורהול ואחרים. אחת מטענותיו של דילון היא שההיפוכונדריה היוותה עבור גיבוריו "מחלה יצירתית" בכך שהיא "כפתה" אורח חיים שעם כל קשייו גם קידם את יכולת הדמויות הללו להקדיש זמן לחשיבה ועבודה יצירתית. למשל, הוא מתאר כיצד גלן גולד ניהל יומן קפדני של בריאותו הכולל סימפטומים, לחץ דם, נפיחות, פעולת מעיים וכיו"ב. הוא הפסיק להופיע והקליט את מיטב ביצועיו בסביבה המוגנת והנשלטת של ביתו. הרווח המשני של ההיפוכונדריה שלו הוא המרחב האומנותי הנשלט שיצר. המחזה "החולה המדומה" מאת מולייר מציע כר פורה לקריאה פסיכואנליטית של ההיפוכונדריה. ארגאן, הדמות הראשית ב"החולה המדומה", עורג לאמפטיה ולהבנה, והדאגות הבריאותיות שלו הן הכלי הטראגי להשגתן. הוא לא רואה עצמו כמתחזה, אלא כחולה סובל ומיוסר.

ל היפוכונדריה ואהבה

16

מבחינתו, איך ייתכן שכאשר הוא בסכנת חיים, המשרתת טואנט ובתו אנג'ליק אינן מסייעות לו ומזדהות עם קשייו? כאשר הוא מבקש מטואנט שתחווה דעה על ה"פיפי והפופו" שלו והיא מסרבת, הוא ננטש לחרדותיו ולסבלו. מנקודת מבטו, היא מתאכזרת אליו באטימות לב כשהוא חשוף, פגיע ונזקק. האובססיה הבריאותית הופכת אותו לעיוור לצרכיהם ולעולמם של הקרובים אליו. המצוקה אגוצנטרית היא מטבעה. וכך, מבלי משים, הוא מדבר אל קרוביו כרודן, כאדם חד מימדי. הוא פוגע בהם, מעליב אותם, ומניח שמאווייו הם גם מאווייהם. האגרסיביות הרודנית הבלתי נשלטת מרחיקה את קרוביו, ובאופן טראגי חוסמת את האפשרות שיאהבוהו ויחושו אמפטיה כלפיו. ארגאן מחפש מזור לסבלו בעולם הרפואה. הוא מתמסר לתפיסת העולם הרפואית המחפשת מקור פיזיולוגי למצוקותיו, ונקלע למלכודת בה רצונו בהתערבות רפואית חוברת לשתלטנות ולחמדנות של רופאיו. הרצון למצוא שותפים אמפאטיים לתחושותיו גורם לו להתלות תוך קוצר ראות באילו הנענים ומזינים את תפישתו את עצמו כחולה. ארגאן מונע לאורך המחזה גם מידיעה שמקור קשייו נובע מאמת מכאיבה ונסתרת. החיפוש אחר האמת הזו בשדה הרפואי מוליך להתעסקות כפייתית בתסמינים, מחלות והתערבויות רפואיות. כמובן שהכפייתיות החד ממדית של ארגאן משרתת את הקומדיה של מולייר. כיצד ניתן להסביר את התהליך התרפויטי שארגאן עובר במהלך המחזה המביא להחלמתו? ברצוני להציע תסריט דמיוני הנוגע למקור ההיפוכונדריה של ארגאן. נקודת המוצא לאפשרות שאציע נובעת בעיקרה מההנחות הבאות: ההיפוכונדריה של אראגאן איננה מבטאת הפרעה נפשית קשה, אלא הוא שבוי באופן זמני בעיסוק כפייתי קיצוני בבריאותו הגופנית מתוך אמונה שהוא חולה ועל ערש דווי. העיסוק ההיפוכונדרי מהווה התקה של תהליכים נפשיים ורגשיים שאין ביכולתו לחוות. התהליך המתואר במחזה הביא מזור למקור חוליו, ועל כן יכול היה לוותר על המחלה. הדמות הטיפולית שמניעה את התהליך ורואה את האמת היא המשרתת טואנט והדמות הרגשית שנוכחותה מניעה את ריפוייו היא בתו אנג'ליק. אם נקבל שהעובדה שארגאן נישא בשנית מעידה על כך שהתאלמן (הנחה ,)1673 - סבירה בהתחשב בכך שהמחזה עלה בראשונה בצרפת הקתולית ב נוכל לטוות תהליך אפשרי בו המקור להיפוכונדריה של ארגאן נובע מהסתבכות תהליכי האבל על אשתו הראשונה. תהליכי אבל כרוכים בחוויה נפשית שהיא גם פיזית. המכאובים הפיזיים, תחושת העייפות, בעיות התיאבון ולעיתים אף תופעות של הזדהות פיזית עם תהליכי המחלה שעברו על אהוב שנפטר, הינם שכיחים וטבעיים. כאב האובדן הוא גדול מיכולת החוויה הרגשית וחלקו מוסט לגופו של האבל. וכך ארגאן הגיב למותה של אשתו. האם חסר את הקרבה שהייתה ביניהם, האם חש אשמה ביחס למותה, האם חש אבוד בלעדיה וחסר את השותפות שלה שהגנה עליו? אולי מתוך תחושות מטלטלות ומכאיבות שכאלה חיפש להיתלות ברופאיו ובאשתו השנייה ולהפנות עורף למשמעות האובדן שחווה. אך הפיתרון הזה לא היה מספק. באופן נסתר הבין שהחוקנים והתרופות לא יתירו את כאבו. ההיפוכונדריה היוותה מבצר מפני חוויה של קירבה ואהבה. בכדי להיות פתוח לאהבה עליך להיות מוכן להתמסר. כאשר בתו המלאכית (אנג'ליק) מוכיחה לו שאיכפת לה ממנו ושאהבתה היא ללא תנאי, הוא יכול היה לוותר על האחיזה הכפייתית במערך ההיפוכונדרי שהקים. מערך זה כלל דרך הסתכלות על העולם, עיוורון ביחסיו עם קרוביו ובחירות חיים שגויות. בהיבט זה, ההיפוכונדריה של ארגאן איננה רק ביטוי לאבל שנסתבך, אלא גם ביטוי לכמיהה אמביוולנטית לאהבה. הוא נואש לאהבה אך בה בעת לא מאפשר שיאהבו אותו בגלל הפחד מפני הכאב המתעורר בנפשו עקב הקשר בין אובדן ואהבה. אנג'ליק היא בתו האהובה וזיכרון לאשתו הראשונה. דרך יחסה העדין כלפיו הוא מצליח להיזכר שבו עצמו קיימת יכולת לנדיבות, לאיכפתיות ולאהבה, יכולות שהסתתרו מתחת למעטה האגוצנטרי, החרד והקמצני של ההיפוכונדריה. ד"ר איתמר לוריא החברה הפסיכואנליטית הישראלית

איתי זבולון, גאיה שליטא-כץ

17

ל כדי שיהיו מוצגים ע ק "מחזות נכתבים אך ור

מולייר הבמה",

כותב הקומדיות הצרפתי הגדול ביותר במאה השבע-עשרה ) שאימץ לעצמו את השם 1622-1673( היה ז'ן-בטיסט פוקלן מולייר. היום הוא זכור בעיקר בשל קומדיות האופי והרעיונות שלו, אך למעשה כתב סוגי מחזות רבים. רבים ממחזותיו, שמושפעים מאוד מן הקומדיה דל-ארטה, הן פארסות המציגות טיפוסי דמויות של הקומדיה. הוא שאל בחופשיות רעיונות מאת פלאוטוס וטרנטיוס וממקורות ספרדיים ואיטלקיים. היה זה בזכות מאמציו בלבד, שהקומדיה הקלאסית הצרפתית הצליחה להשתוות לטרגדיה הצרפתית. מחזותיו מוצגים עד עצם היום הזה ברחבי העולם. מחזותיו של מולייר משלבים בתוכם יסודות שונים ולכן קשה לסווגם. בכל זאת מקובלת חלוקה המבחינה בין פארסות, קומדיות חברתיות, קומדיות פסיכולוגיות וקומדיות בלט. מעט ממחזותיו שייך באופן מוחלט לסוג אחד ויחיד. בהשפעה איטלקית החל מולייר את כתיבתו בפארסה. הפארסות שכתב היו מעודנות ושנונות מאלה של קודמיו ופלשו לעתים קרובות לתחומם של סוגי מחזות אחרים. מולייר אהב את הפארסה ולכן שב אליה בהפסקות שבין כתיבת מחזותיו הרציניים יותר. פארסה נועדה לשעשע באמצעים פשוטים, לא-מלאכותיים. לעומתה, קומדיית-הבלט היא צורה מעודנת ביותר, מפוארת ומלאכותית במקצת. מולייר החל את דרכו כשחקן ולאחר מכן היה למנהל להקה; בכתיבת מחזות התחיל בתקופה מאוחרת יחסית של חייו ואחת הסיבות המכריעות לכך היה רצונות לספק ללהקתו "מחזות נכתבים אך ורק רפרטואר שיישא חן בעיני קהל צופים. , אמר. הצלחת מחזותיו היתה כדי שיהיו מוצגים על הבמה" קשורה בהצלחת להקתו, ולהיפך. ואמנם מחזאים, במאות השנים שאחריו, לא ידעו דבר על אמנות התיאטרון והיו תלויים במומחים לבימוי מחזותיהם, ולפיכך בולט ייחודו של מולייר בתולדות התיאטרון הצרפתי. כמנהל להקה הוא היה אחראי לעיצוב, לבימוי, לחזרות, לתפאורה, וכמובן – למימון, שהיה תלוי בנדיבותם ההפכפכה של מממנים למיניהם. למזלו נהנה מולייר כמעט בקביעות מחסדו של המלך; ואולם בשל כך חייב היה להתחשב ברעיונותיו המשתנים תדיר של המלך, שלעתים הגביל את חופש פעולתו. מולייר, שחקן הקומדיה, זכה להערכת בני זמנו, אף שלא קיבל עליו את הדיקציה המוטעמת המקובלת. דרכו זו עשויה אולי להסביר את העובדה, שמשחקו הטרגי המאופק לא מצא חן בעיני הקהל. משחקו הקומי של מולייר הצטיין בטבעיות ובהבעה. ממורו הראשון, סקרמוש האיטלקי, למד סוג משחק באמצעות מימיקה ובו חולל נפלאות. הוא ידע לנצל למטרות קומיות אפילו את השיעול ואת השיהוק שהציקו לו בשנות חייו האחרונות. לעיתים קרובות חיבר מולייר את מחזותיו בחיפזון ותחת לחץ. כתיבתו חסרה לפעמים ליטוש כלשהו; מצויים בה חזרות, גיבובים מיותרים, סתירות ומטאפורות נוגדות. אולם במהלך ההצגה עצמה, לא זו בלבד שליקויים אלה נעלמים, אלא לעתים קרובות הם אלה המוסיפים כוח וחיים לגיבורים, להתנהגותם ולרעיונות שהם מביעים.

אופיו של האדם היה מקור השראתו של מולייר ועמד במרכז תיאטרונו... מחבר הקומדיות חייב "לתת דיוקנות של טיפוסים בני דורו, באופן שניתן יהיה לזהותם... כדי לעורר את צחוקם של "חוק הברזל הוא: גרימת בני-אדם הגונים", כי . על מחבר הקומדיה להבחין ביסודות הנאה" "כל שקר, התחפשות, המתאימים לסאטירה: רמאות, העמדת פנים, כל גילוי חיצוני השונה מן המציאות המסתתרת תחתיו – מגוחך הוא... . מהותו של המגוחך הוא חוסר ההרמוניה" הרושם הקומי מופק איפוא מן ההתנגשות בין טבעו האמיתי של האדם ובין התנהגותו, בין עיקרון ומעשה, אמת מראית-עין, תבונה ופדנטיות. האם יש מוסר השכל בקומדיות של מולייר? האם עומדת בבסיסן תפישת חיים כלשהי? שאלה יסודית זו הועלתה בצורות שונות ולגבי כל מחזותיו הגדולים. האם מולייר מזדהה עם הגיבור רודף האמת, המבכר לחיות חיים מחוץ לחברה ובלבד שלא להיכנע לדרישותיה? כן מתעוררת תהייה לגבי דעותיו של מולייר על נישואים, חינוך ונשים, יחסי משפחה, דת – נושאים שבהם הרבה לדוש ברבים ממחזותיו. בדרך-כלל נתפש מולייר כמליץ יושר לתבונה, למתינות, לשכל הישר ולטבעיות. מכאן, שהיה גם מגינן של המסורת הבורגנית הטובה, של המשפחה, של דת "אנושית" חופשית מקנאות. על-פי גרסה זו, פסל מולייר כל גילוי של קיצוניות שעשוי היה לערער את שיווי המשקל החברתי; ולפיכך כל הקומדיות שלו ניתנות לפירוש אחיד וכולל: כמעט בכולן מופיע גיבור אחד הנוקט גישה הגיונית ושקטה לחיים, זה הבוחר ב"שביל הזהב"; וגיבור זה הינו כמובן דוברו של המחבר.

ואולם, פירוש זה כללי ופשוט מדי ואינו ניתן להוכחה. בעוד שמולייר הבהיר היטב כי כוונתו היא להצחיק על-ידי תיאור מוזרויותיהם של בני-האדם, לא רמז מעולם כי ברצונו לנצל את במת תיאטרונו להיות מוכיח ומטיף. יותר מזה, היבטים רבים נשארים מעורפלים. הנושאים הרציניים שמולייר בחר בהם השרו לא אחת שמץ של עצבות ומרירות על הקומדיות שלו. בני דורו תיארו אותו כ"חולם מלנכולי", כ"ליצן רציני מדי", כשחיוך על שפתיו ודוק של ערפל על פניו. ולמרות זאת הוא מבדח ואין לעמוד בפני קסמו. תולדות הדרמה והתיאטרון, אוסקר ג' מתוך , בעריכת ד"ר דן אורין, תרגום: מירי קרסין, ברוקט 105-102 ' , עמ 1987 , נלי רכלר, הוצאת מסדה

18

גיתה על מולייר "כה רבה גדולתו של מולייר, שכל הקורא בו מחדש מתפעם ממנו מחדש. מחזותיו גובלים בטרגדיה; הם אחוזי חרדה; אין איש מרהיב עוז לחקותם. מדי שנה נוהג אני לעיין בכמה ממחזותיו של מולייר ממש כשם שהנני מעיין פעם בפעם בפיתוחי הצורות אצל אמני איטליה הדגולים, שכן אנו, קטני האדם, איננו מסוגלים לעצור בקרבנו את שגבם של הדברים האלה לאורך ימים ועל כן מצווים אנו לשוב אליהם מפרק לפרק, כדי לרענן את רשמינו."

כרמית מסילתי-קפלן, ארז שפריר

19

תרגומים לעברית של "החולה המדומה"

1932 , שאול טשרניחובסקי – החולה בעיניו 1953 , נתן אלתרמן – החולה המדומה

1990 – נסים אלוני 1990 , יהושע סובול 2010 – דורי פרנס

: נתן אלתרמן "כדי לחוש את חריפות טעמה וחיות ענינה של קומדיה זו, ראוי לזכור מה היו מדרגתה ומשמעה של חוכמת הרפואה בימיו של מולייר. היה זה מקצוע אשר יסודות נכוחים של ראשית-מדע שמשו בו בערבוביה עם הסתמכות אסכולסטית על ספרי קדמונים ועם דבקות נוקשה בשנים-שלושה עיקרים, כגון סמי שטיפה והדחה והקזת-דם לכל מחלה, וכולו פרוץ משום-כך לרודפי-בצע שעשאוהו על-נקלה כלי של סחיטה והפחדה. קומדיה זו, שכיום טענתה נראית לנו כמו נטולת אחיזה של ממש ויסוד השעשוע והשחוק לשם-שחוק כמו גובר בה על שאר תכניה, הרי לאמיתו של דבר, מצד מוחשיותם של הנושא והכוונה, היא טבועה בחותם חיי אדם וחברה לא פחות, ומבחינת הכתובת הברורה אולי אף יותר משאר מחזותיו הגדולים של מולייר, אף כי ענינם נועד להיות בר-קיימא יותר מענינה. אמנם דמותו של הרופא, כחומר לשחוק, היתה דמות של קבע בפארסה האיטלקית ונמצא מולייר ממשיך כאן מסורת כבודה של תיאטרון-לשמו, אבל בשאר ענינים כן גם כאן הוציא מולייר את הנושא והדמות מתחומי המותנה אל תחום האמת והחיים אשר לספרות הגדולה. קיצו של מולייר פורש צל של טראגיות על החיזיון העליז הזה. בשעה ששיחק מולייר את תפקידו של החולה המדומה תקפה אותו, בעמדו על הבמה, בטקס ה"הכתרה" אשר במערכה האחרונה, מחלתו האנושה... "החולה המדומה" תורגם לעברית לפני שלושים שנה בערך על ידי אביר שירת ישראל שאול טשרניחובסקי. כוחו וחינו של המשורר כאילו נצטרפו באותו תרגום עם משובת התעוררותו של יצר הרופא הנוגע בדבר... תרגום שני זה שלי, שבא למלא כמה מדרישות התיאטרון העברי המדובר של זמננו, חייב תודה לקודמו הגדול, כתודה שיהיו חייבים לו כל מתרגמיו של מולייר בעתיד." נ.א. מתוך החולה המדומה, מאת מולייר, מצרפתית: נתן אלתרמן, ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ-ישראל, הוצאת הקיבוץ המאוחד תשי"ט

20

הפקות קודמות של המחזה בתיאטרונים רפרטוארים בארץ: , תרגום: טשרניחובסקי, בימוי: מנחם גנסין 1925 – התא"י , תרגום: שאול טשרניחובסקי, בימוי: ל. לינדברג 1934 ," התיאטרון הלאומי "הבימה , תרגום: נתן אלתרמן, בימוי: משה הלוי 1953 – האוהל , תרגום: נתן אלתרמן, בימוי: רונלד פיטרי 1965 – האוהל , תרגום: נתן אלתרמן, בימוי: קלוד רג'י 1977 , התיאטרון הלאומי "הבימה" – תשל"ז

, תרגום: נסים אלוני, בימוי: מיכאל גורביץ' 1990 – התיאטרון הקאמרי , תרגום: דורי פרנס, בימוי: מיטקו בוזקוב 2010 – תיאטרון באר שבע

כי הוא פילוסוף ואדם גדול." וולטר

"ידוע היה שמולייר הוא ליצן, אך בני-דורו לא ידעו

יהויכין פרידלנדר, עירית פשטן, תמר אלקן

21

דני וייס מנכ"ל: מיכאל גורביץ' מנהל אמנותי:

עמוס אונגר - יו"ר, רות דיסקין, ויקטור הראל, יוסי הראל, גורי זילכה, אבי חפץ, מיכה טל, שרה ליסובסקי, חברי הועד המנהל: דני מימראן, מרק סופר, יון פדר, ד"ר רענן קופ, יובל קורן, דני קליין, פרופ' אלי רוזיק, אילן רומן, ניסן רז, יקיר שגב, יהודית שלוי, אורי שרף הלל שטיינברגר (יו"ר), בני בן צבי, אלי פלג, יוסי שובל חברי ועדת ביקורת: ד"ר מרים יחיל-וקס דרמטורגית: פרופ' נורית יערי יועצת אמנותית: שחקני להקת תיאטרון החאן: תמר אלקן, אורית גל, יואב היימן, אריאל וולף, איתי זבולון, כרמית מסילתי-קפלן, יוסי עיני, אבי פניני, ויטלי פרידלנד, יהויכין פרידלנדר, עירית פשטן, אריה צ'רנר, נילי רוגל, ניר רון, ארז שפריר לירון ברנס, שמרית לוסטיג, יונתן מילר, רוי מילר, שרון שטרק אורטל אבנעים, פלורנס בלוך, שחקנים להצגה: צוות תיאטרון החאן: רוני כהן; מנהל תאורה: ששון חזם; מנהל טכני וייצור: דפנה לוטן; מנהלת שיווק: ברטה שטרית; חשבת ומנהלת אדמניסטרטיבית: עוזרת מנכ"ל ומזכירת פולי ברינר; עוזרת מנהל אמנותי ועורכת פרסומים ותוכניות: אירית בלומנפלד; מנהלת מכירות חוץ ומחלקה חינוכית: הנהלת חשבונות: ענת פלנקר, דנה סוחולוצקי; אירועים ויחסי ציבור: עדנה טוויג, יפה פרידמן; ניהול הפקה: נוֹש; ֶ נעמה א התיאטרון: מיכאל אבבו, טכנאי קול: עידן הרזון, יונתן לוי, לי לוריאן, מרטין קנטור; תאורנים: עסאם אל-שריף; מנהל במה: קרן ברק; מנויים: מרינה ברייטר; אלכסנדרה אחנוב, הלבשה ואביזרים: חאלד חמדאן; עוזר אחזקה ועובד במה: יהודה ספקטור, אנטון קוצ'ר, ואדים קיסלב; עובדי במה: איתן כהן; מזל בן-זקרי, יעל בר, מיכל תמרי, קופאים: מיכל רבינוביץ', נועה טוראל; אחראי קופה: סופי מולדבסקי; איפור, פיאות ותפירה: אלינור זילברמן; דניאל יום טוב, מיכאל לוי, ארז ירמיה, דנה ישראלי, מחלקת טלמרקטינג: דנה סוחולוצקי, עמית ברומר; מפקחי טלמרקטינג: יניב ספיר; אורי אדלמן, מעיין איבינדר, מעיין עטייה, יעל אלטוביה, דניאל גיל, חמוטל סדן, ארי טפרברג, דיילים: נסים אגאי; קניין: רעות גנץ, אור חזות; אילה כהן, אלגרה שטרית, מחמוד גית עובדי הבית: יעקב מוזס; סדרן: לי טפרברג, מיכל נוימן, הילה קסטל, הדס שלייפר; עו"ד עמי פולמן יועץ משפטי: רו"ח יאיר אלון מבקר פנים:

אגודת ידידי תיאטרון החאן: אגודת ידידי תיאטרון החאן הוקמה במטרה להבטיח את המשך קיומו של התיאטרון, לעודד את העשייה התרבותית והאמנותית המפוארת שלו ולבסס את מעמדו הציבורי. חברי אגודת הידידים מוזמנים להצגות הבכורה החגיגיות ולקבלות הפנים שלאחריהן, נחשפים בפני העשייה התיאטרלית, נפגשים עם יוצרים ומוזמנים לאירועים מיוחדים. חברות באגודת הידידים כרוכה בתרומה שנתית לתיאטרון. poli@khan.co.il : אנו שמחים לגייס ידידים נוספים. להתקשרות

חברי אגודת הידידים:

ידידים אורה ויעקב אחימאיר אורי ועדנה ארבל עליזה אשד דורית ויחזקאל ביניש יורם בליזובסקי ניצה בן-אלישר רובי ובניה בן-נון צילה בן-שחל מאיר בסן אראלה ומרדכי בר-און נעה וישראל בר גיל רות ברמן תמי גוטמן דינה ויורם גרינשפן דגנית וטל דיליאן רחל וייס מירה וינשטין סימון ולירו

עמיתים רונית ואפי אברמזון מיכל ועמוס אונגר

שוחרים נורית בירן-לאור ליאורה גולדמן דברה ולואיס גרבר רבקה ורפאל האפט רות ומישאל חשין דורית ומיכאל מנדלסון ג'ואנה ואברהם קושניר דורותי וגובי קרטס גאולה ואליעזר שמואלי

תחיה והרי ספיר שרה עצמון עליזה ודניאל פאר יונה ואריה פינסון לינה פישר ברוריה פרסבורגר נעמי ודוד קאסוטו יהודית קרפ תמי ויהודה רוה ציפי ואילן רומן (יו"ר) זיוה רותם בתיה רקם אורנה וצלי רשף תמר שילה דורית וחגי שמואלי תמר שנהר נעמי ויהודה שפירא אביבה ויואל שר תמי ואורי שרף

יורם זיו ומיה גילון נחמה חסון אבי ונעמי חפץ איטה ילין עמוס ודבי יפה ארנה ואדוארד כהן מוקי כהן עמליה כהן רעיה ואביעד כהנא חנה כלפון הלה וחיים לי-רן דינה ושלמה מור יוסף גיורא מורג לינסיה מצנר רחל מרין עזי סיון וציפי נגב רנה סבה הילה סולומון שמחה סיגן

יעל ורמי ארז רות וג'ו בורמן אליהו בן טובים בברלי וניר ברקת נורית ואהל וגבריאל הרמן ציפי ודן זיסקינד רנה ומאיר חת ישראלה ומנחם לוסטיגמן לסלי סבה וורדה שיפר שלומית ופלג רדי מיכה שגריר נורית ואלי שיפמן אליס ומשה שלוי תחיה וישראל שצמן

מיסודה של הקרן לירושלים בתמיכת הני גסטטנר, ובסיוע משרד התרבות והספורט ועיריית ירושלים

22

THE IMAGINARY INVALID (Le Malade Imaginaire) by Moliere

Actors (in order of appearance): Erez Shafrir - Argan, an imaginary invalid Based on the Translation by: Nissim Aloni Directing: Udi Ben-Moshe Set Design: Svetlana Breger Costume Design: Dalia Penn Heller Music: Ady Cohen Lighting Design: Roni Cohen

Irit Pashtan - Toinette, maid-servant to Argan Tamar Alkan - Angélique, daughter to Argan, in love with Cléante. Carmit Mesilati-Kaplan - Béline, second wife to Argan Itay Zvolon - Cléante, lover to Angélique Nir Ron - Mr. Diafoirus, a physician Ariel Wolf - Thomas Diafoirus, his son, in love with Angélique Gaia Shalita-Katz - Louison, Argan's young daughter, sister to Angélique Yehoyachin Friedlander - Béralde, brother to Argan Avi Pnini - Dr. De Kak Argan, a fearful but miserly hypochondriac, divides his time between summoning the doctor to care for his ills and trying not to settle the resultant bills. He resolves tomarry his daughter, Angélique, to amedical student, hoping to acquire unlimited access to gratis consultation. The chosen fiancé is an unattractive dolt, whowould never interest Angélique, even if shewere not already in lovewith clever, handsome Cléante, who poses as her music instructor. Argan's wife, however, plans to send Angélique to a convent, removing her from the line inheritance. At the urging of the sensible servant Toinette, he feigns death to test his wife's affection only to discover her contempt. Againwith the help of Toinette, the young lovers convince Argan to liberate himself from the twin tyrannies of his ailing body and his grasping physicians by becoming his own doctor.

אריאל וולף, כרמית מסילתי-קפלן

Production Staff:

Production Director: Yafa Friedman | Set Production Director: Sasson Chazam | Prop andWardrobe Mistress: Elinor Zilbermann, Efrat Cohen | Make-up andWigs: Sophi Moldavski | Dressmaking and tailoring: Geula Menchell, Vadim Levin | Set Construction: Techart stage technologies Ltd | Stage Manager: Assem El-Sharif | Stagehands: Haled Hamdan, Yehuda Spector, Anton Kutcher, Vadim Kiselev | Lighting and Sound Manager: Roni Cohen | Lighting: Jonathan Levy, Martin Kantur, Lee Lurian, Idan Herson, Roni Moshe Sound: Michael Ababou, Eithan Cohen | Electronic Bed Technology: Dmitry Gurevich Magic and Effects Consultancy: Lior Rochman Assistant Director: Michal Korman Programme: Poli Brinner | Photography: Yael Ilan | Poster and Programme Design: Nutelstudio Public Relations: Goldfinger Communication

Thanks: Rafi Ilan

The performance lasts about 1 hour and 30 min. (without intermission)

Premiere: ‏ December 29th, 2012

23

93541 , ירושלים 2 להזמנת כרטיסים והצגות: מחלקת מכירות, דוד רמז http החאן.קום// www.khan.co.il 02-6733095 : , פקס 02-6303600 :' טל