החאן - משרתם של שני אדונים

הקומדיות של גולדוני ו"משרתם של שני אדונים" אמיל פוירשטיין "משרתם של שני אדונים" המחזה סובב על ציר תפקידו הנוצץ של טרופאלדינו, שגולדוני כתב למען המוקיון ארלאצ’יו סאצ’י, בוונציה. הוא אשר ה מזינו לכתוב מחזה זה בשבילו ואף סיפק לו את החומר. עדיין מחזה זה שייך למסורת הקומדיה של "מניה וביה". בדמותו של הסוחר הוונציאני פאנדולפו קל להכיר את פאנטאלונא מן הקומדיה דל'ארטה, בדמותו של הדוקטור לומבארדי את ה“דוטוראֶֶ”. חינו של המחזה – אין דומה לו והוא מבטיח 1924 למחזה מקום קבוע בתכנית ההצגות של העולם כולו. בייחוד הצטיין בבימוי מחזה זה בגרמניה בשנת מאכס ריינהארד. היתה זו תקופה של תחיית יצירותיו של גולדוני. גולדוני מגלה מלוא אמנותו ואת היקף חידושיו ב"משרתם של שני אדונים". מעולם לא כתב קומדיה ה ממצה במידה רבה כל־כך את אפשרויות "הקומדיה דל'ארטה", ועם זאת היא מראה את הדרך החדשה. גולדוני עדיין דבק במסורת ונאמן להוראת ה"קומדיה דל'ארטה", שמספר הדמויות חייב להיות שלוש עשרה. הוא שומר גם על המוטיב הספרדי־הרומנטי (המאהב הורג את אחי אהובתו). הוא דבק גם בטיפוסים מסורתיים אחרים, אולם כשאנו מתבוננים בדמויות של בריגאֶֶלא וטרופאלדינו, בעל בית המרזח והמשרת, רואים אנו שמסגרת הדמויות הללו מלאה תוכן־חיים חדש. שני המשרתים במחזות קודמים היו מתארים משרת עירוני ערמומי ומשרת כפי שנשתקע בעיר. המשרת נהפך לגיבור הקומדיה הע ממית, משום שהוא לעג למעביד והשתמש בסגנון המשחק הע ממי הגס המלא הומור. בעל בית המרזח, דמות ריאליסטית אליבא דגולדוני, שוב אינו המשרת המקובל המצליח בעורמתו והמבצע את זממו על חשבון אדוניו. טרופאלדינו מאחד בקרבו את הקווים האופייניים המסורתיים של שני המשרתים הוותיקים. הוא תמים וערמומי כאחד, ובזכות סגולותיו אלה הוא מצליח להתגבר לא על אדון אחד, אלא על שניים. הוא מצטיין בזריזות ובכושר המצאה. עלילת כל הקומדיה הופקדה בידיו. הסצנה המפורסמת של המערכה השנייה, המתארת את

ארוחת הצהרים, כבר השתחררה מן הסגנון המקובל של “הקומדיה דל'א ַַרטה” שוב אין צורך באקרובטיקה, שכן משתמש הסופר בהצלחה בצילומי רגע מצוינים הלקוחים מחיי יום־יום. הסופר שעלה על דרך החידושים ניהל את מאבקו רק משהגיע לוונציה. שוב לא ראה צורך להילחם בשחקנים, אלא בריאקציה. מטרת המאבק – הקומדיה החדשה. בתקופת מאבק זה, שהתחולל בשנות החמישים, נוצרו יצירותיו הקלאסיות הראשונות, שהבטיחו לו מקום כבוד בין גדולי ספרות העולם. הרפורמה של גולדוני ניצחה ביצירות אלו, אף כי נדמה היה, שהניצחון ביד היריב.

המטרה העיקרית של הקומדיה – מוסר השכל כמיטב מחברי הקומדיה הצרפתית המודרנית ייחס גולדוני חשיבות רבה להתפתחות העלילה. עם זאת הגיע למסקנה, שהעלילה תופסת רק את המקום השני במחזה, והמטרה הראשונה והעיקרית של הקומדיה היא מוסר ההשכל. הוא שמר על אחדות ה מזן, אך לא הקפיד על אחדות המקום. בכך יצר גיוון בשטח העלילה. בכושר המצאה בלתי רגיל הצליח לקבוע לכל מערכה מקום נאה ומעניין ביותר. כאן חייו התוססים של השוק הכפרי, שם אולם־שעשועים, כאן חדר המשחקים של בית הקפה ושם כיכר סאן מארקו. בכל מקום מתוארות הדמויות בריאליזם מובהק. בשטח העלילה היה גולדוני חלש. אולם הסצנות במחזות נובעות זו זמו, ולעולם אין רפיון במתיחות. רמתן של הקומדיות הרומנטיות שכתב נמוכה יותר. את היצירות הללו חיבר בעיקר לשם התחרות ספרותית ביריביו. אך ליבו לא היה שלם עם מחזות אלה, המלאים פאתוס

10 משרתם של שני אדונים