החאן -מחכים לגודו

גודו בישראל שמעון לוי

“מחכים לגודו” הוכרז המחזה הטוב ביותר במאה העשרים במשאל שערך ה”טיימס” עם תום האלף השני לספירה. כמו בכל העולם, גם בישראל הועלה המחזה בתיאטרונים גדולים וקטנים, בבתי ספר משחק, בהצגות חובבים ובכלא, שודר ברדיו ואף הוסרט. על הטקסט ועל הפקותיו נכתבו מאות ביקורות. המחזה נלמד בבתי ספר תיכונים, במכללות ובאוניברסיטאות. גם למי שלא קראו את היצירה מעולם ולא ראו אותה מוצגת נדמה שהם מכירים אותה, לפחות כמו את “המלט”. ברפרטואר הציטוטים “מחכים לגודו” שקול ל”להיות או לא להיות”. גודו, הנעדר הנוכח במחזה ובהצגה, הוא גיבור תרבות ישראלי המשקף לאורך כשישים ויותר שנות הצגתו בארץ כמה מבעיות הזהות, החברה והפוליטיקה הישראליות. כך לבטח מבחינת הפרשנויות בהפקות. דמותו העלומה התאקלמה היטב בארץ לא רק מבחינת פרשנויותיו הבימתיות, אלא גם מבחינת תרגומי המחזה לעברית – המונים יותר מעשרה – שקטעים מהם יידונו להלן. תרגום שנועד לביצוע בימתי חייב להתייחס למילה הנאמרת על הבמה כאל פעולה, לפחות מבחינת הגובה, העוצמה, הנימה, המקצב, המצלול ועוד. על קפדנותו של בקט ביחס לביצוע מלא ומדויק של יצירותיו מעידות מחברות העבודה והטיוטות שלו וכן עדויות על פעילותו כבמאי מחזותיו. הוא שלט בצרפתית ובאנגלית, תרגם את מחזותיו בין שתי השפות ותרגם גם יצירות של אחרים מגרמנית, מספרדית ומאיטלקית. למתרגמי בקט המקפידים על נאמנות למקור מומלץ להתחשב בכך, שבקט חרד לכל תג ותו של הביצוע ה”נכון”. [...] תרגום מיכאל אלמז את המחזה בשם “מחכים למראל”, ביים והציג אותו בתל אביב, שנתיים 1955- ב בלבד אחרי בכורתו בפריז ובטרם הועלה על במות אחרות באירופה ובאמריקה. אלמז נתפס בתרגומו “מראל” לדמיון הצלילי בין גודו לאלוהים. אגב, גודו הוא שם מקובל בדרום צרפת. בקט, פעיל המחתרת האנטי-נאצית, הסתתר שם בשנות מלחמת העולם השנייה והכיר את הסביבה. כמו הוא אלוהים באנגלית אך לא בצרפתית, שבה נכתב המחזה. ייתכן שאלמז, כפי שציין God , כן מרדכי שלו, חשב על משיח המתמהמה להציל את עמו בתקופת השואה ואולי גם לאחר מלחמת העצמאות. לעומת מראל, השם שקיבל גודו, שמו העברי של פוצו (פייה של מזרקה באיטלקית, אך מזכיר גם פוץ ביידיש) אצל אלמז הוא פזאל, המחזק את ההיבט המקראי גם בשם האלוהי-עברי של גודו. [...] , זמן קצר אחרי מלחמת ששת הימים, ביים יוסי יזרעאלי את המחזה לכבוד חנוכת המבנה 1968- ב המשופץ של תיאטרון הבימה. הפעם, בעיקר מבחינת הקדימונים שלפני ההצגה והביקורות שלאחריה, הופיע גודו במובהק כשטח משוחרר שלא יוחזר, כנראה במבט אירוני על הרהב הישראלי [...] משה שמיר תרגם, ולדבריו נסמך הן על הנוסח האנגלי, הן על המקור 1967- בעקבות הניצחון ב הצרפתי. שמיר נוטה במובהק להגבהה, כמו “באומרי: ולדימיר, היה הגיוני. עוד לא ניסית את כל .)1985( הדרכים”, במקום “עוד לא ניסית הכול”, כמו בתרגום של מולי מלצר 1980- בשתי הפקות ישראליות היה גודו גודה-אישה – אצל רוברט סקלוט באוניברסיטת תל אביב ב ), שלמענה תרגמה חוה אורטמן את המחזה לעברית נקבית: “גם אני 1995( ואצל נולה צ’ילטון מתחילה להתקרב למסקנה הזאת. כל חיי דחיתי את המחשבה הזאת, הייתי אומרת לעצמי: דידי, תהיי הגיונית, עוד לא ניסית הכול... אז הנה את שוב כאן”. הפעם גודה נועדה להושיע את הנשים מדיכוי ומביזוי. פוצו, בהתאם, היה הדמות הגברית היחידה, המדכאת. [...]

16 מחכים לגודו