החאן - סיפור על אהבה וחושך

התרפקות חריפה וחסרת-רחמים

צבי טריגר

מה מיוחד כל כך בספר הזה, אשר יש הטוענים כי חיזק את מועמדותו של עוז לפרס הנובל? האם זוהי החנפנות הזולה, כפי שמאשים לאור, שבאמצעותה גורם עוז לקורא הישראלי להרגיש קצת יותר אירופאי וקצת יותר צודק? חנפנות אינה הסבר מספק, משום שהספר התקבל בזרועות פתוחות גם בארצות ביקורתיות הרבה יותר כלפי ישראל מאשר גרמניה, עליה כותב לאור. נדמה לי שהתשובה להתקבלות של הספר נמצאת בין דפיו: בהתרפקות הלא נוסטלגית של עוז על העבר, התרפקות חריפה וחסרת-רחמים; בכאב הגעגוע להורים, בהומור העצמי וביכולת לספר על אירועים שלא ממש מחמיאים למחבר בכנות ובלי שמץ של מבוכה מעושה. והחשובה מכל, הכתיבה האסוציאטיבית, החוזרת-על-עצמה, המצטטת מעצמה, כמו מפתחת נושא מוזיקלי ומותחת ומרחיבה אותו עד לשיא הספר – תיאור התאבדותה של אמו של עוז. יש משהו מאוד אמיתי ועמוק באופן שבו עוז נזכר ומשחזר את מעשה ההיזכרות, וממפה את הנפש שלו כילד, וזהו השימוש שלו בחושים. חוש הריח, בעיקר, אבל גם חוש הטעם, מציתים בעוז הסופר זיכרונות וחוויות מוקדמים של עוז הילד. רשימות ביקורת שהתפרסמו על הספר עם צאתו הזכירו, ובצדק, את מרסל פרוסט, משום שהספר עומד בתקיפות על עיקרון ההיזכרות הפרוסטיאני. ההיזכרות הפרוסטיאנית היא היזכרות חווייתית, בלתי-אמצעית וספונטנית שנובעת מבפנים ושניצתת בגלל טעם של עוגיה או ריח של נעל, ואינה נזקקת לחזרה פיסית אל המקומות שבהם התרחשו הדברים. . הוא מוותר על "מצעד החיים", על השיבה אל מחוזות סיפור על אהבה וחושך וזה בדיוק מה שעושה עוז ב העבר גופם, מתוך הבנה ששם שוכן מוזיאון ובו מוצגים קפואים שבינם לבין החיים הגועשים שחלפו אין הרבה. זוהי ההבנה שהדרך היחידה להתמודד עם פיתוליו הבלתי-נגמרים של הזיכרון ולנווט בתוכם היא באמצעות החושים. החושים הם מורי הדרך הנאמנים ביותר, והשיבה הרוחנית שהם מאפשרים חזקה ואמיתית יותר מכל שיבה פיזית.

.12.10.2006 , , וואלה תרבות עוז לגויים צבי טריגר, מתוך https://e.walla.co.il/item/989588

אודליה מורה-מטלון, ויטלי פרידלנד, יונתן בר-אור, תמר אלקן מאושר

10 סיפור על אהבה וחושך