החאן - סיפור על אהבה וחושך

קילוף של שכבות הזיכרון

מעצב תפאורה אדם קלר,

העיקרון הכי מהותי בעיצוב התפאורה להצגה הוא קילוף של שכבות וחשיפה של רבדים חדשים.

תפיסת הסיפור במחזה היא של ליל-שימורים דרמטי שדמותו של עמוס הסופר עוברת עם עצמה. זהו תהליך של היזכרות, צלילה למעמקי הזיכרון ואז התהוות חווייתית של הזיכרונות: בתחילת הלילה הזה יש גירוי של הזיכרון דרך תיאטרון-סיפור שבו צריך לדמיין את החפצים (שלא כולם מצויים שם בפועל), או לצייר על הקיר כדי לבטא דברים. ככל שהלילה מתקדם ועמוס צולל לנבכי זיכרונותיו, אנו מקבלים הגדרה ויזואלית ברורה יותר של האירוע, עד שיש החלטה נחרצת ומודעת שלו להנכיח את העבר ולחוות את זיכרונותיו לפני מות אמו. או אז אנו מוצאים אותו בדירת הולדתו הממשית, כשהוא חי את הזיכרון לנגד עיניו. עיצוב התפאורה מתבסס על התיאור המדויק של דירת ילדותו של עמוס עוז בכרם אברהם, המופיע בפירוט רב בספר. יש לזה ביטוי על הבמה: אנו רואים דירת מרתף, חשוכה וטחובה, חלון יחסית גבוה וצר וכמובן – הררי ספרים שמקשטים את כל קירות הבית. בחלקה הראשון של ההצגה ניצב בחזית הבמה קיר גדול עשוי נייר שחור, המסתיר את הדירה שתיחשף בהמשך. הנייר הוא חומר שניתן לקרוע, לפרק, ללוש, לקלף ולשנות את מהותו. זהו גם חומר הגלם לספרים שעיצבו את חייו של עוז.

תמר אלקן מאושר, פטר קנולר

9

תיאטרון החאן