החאן - סיפור על אהבה וחושך

לנגן את המוזיקה בכלי נגינה אחר

מחזאית ובימאית איה קפלן,

"ילוד אישה נושא על שכמו את הוריו... כל חייו חייב לשאתם, אותם ואת כל צבאם..."

עמוס עוז

סיימתי את הספר מטולטלת. קשה לבטא את סיפור על אהבה וחושך בפעם הראשונה שקראתי את עוצמת חווית הקריאה שהיממה ושסחפה אותי כפי שסחפה רבים אחרים. יותר מכל טלטלה אותי החוויה שחושף הסופר תוך כדי הכתיבה, חוויה של חיפוש אחר תשובה חמקמקה ושל רדיפה אחרי רוחות הרפאים של עברו, בייחוד רוח רפאים אחת שאינה נותנת לו מנוח – אימו פניה וחידת חייה ומותה. בתיאטרון באר-שבע בין חברים לפני כארבע שנים, אחרי שביימתי וליוויתי כדרמטורגית את ההצגה (עיבוד מאת חגית רכבי-ניקוליבסקי), פניתי לעמוס עוז בהצעה לכתוב מחזה על פי פרקים ברומן, תוך התמקדות בדמויות המשפחה בלבד. עמוס אהב מאוד את ההצעה ונוצר בינינו דיאלוג פורה שגיבש את עקרונות המחזה. הצעתי, שזכתה לעידודו, הייתה ליצור סיפור מסגרת מדומיין, המתרחש לאורך לילה אחד, במהלכו "נוחתים" על הסופר (גיבור המחזה) כל בני משפחתו המתה ודורשים להיכתב. הסופר יוצא למסע לילי בנבכי נפשו ועברו, ויחד עם בני משפחתו המתים מציף סצנות מילדותו כדי לרדת לשורש האסון המלווה אותו כל חייו – התאבדותה של אמו. בהשראת הספר, נובעות רבות מן הסצנות מתוך התעמקותו של הסופר במסמכים, מכתבים, תמונות ויומנים ישנים של דמויות מעברו, אותם אסף במשך השנים. בלילה בו מתרחש המחזה קמים המסמכים והתמונות לתחיה ומשמשים מפתחות לפתיחת דלת אל העבר. מטבע הדברים, נטלתי חירות בכתיבת סצנות מקוריות ובבריאת סיטואציות חדשות בהשראת הספר. הדבר נעשה כמובן ברשותו ובברכתו של עמוס, מתוך גישה האומרת כי המעבר בין מדיום ספרותי לזה הדרמתי דורש לעבור ו"לנגן את המוזיקה בכלי נגינה אחר", כדבריו. זאת דווקא מתוך רצון לשמור ולשרת את אופי הסיפור וללכוד, בכלים דרמטיים, את האווירה והמהות של הרומן. צופה אחד יחסר לי יותר מכל, האיש שהיטיב יותר מכל אדם לבטא את האהבה ואת החושך.

סקיצות לתלבושות ההצגה בעיצוב סבטלנה ברגר