החאן - היה שלום, מר הפמן

היה של ום, מר הפמן אודי בן משה בימוי: ז'אן-פיליפ דאגר מאת אלי ביז'אווי נוסח עברי:

ז'אן-פיליפ דאגר מאת אודי בן משה בימוי: אלי ביז'אווי נוסח עברי:

אדם קלר תפאורה: יהודית אהרון תלבושות: רוני כהן תאורה: גיא לוי מוזיקה מקורית: ערן שמשי סטפס:

משתתפים (לפי סדר הופעתם): פְּייֵר וִינְייֵה איתי שור – ז'וזֵף הַפְמַן ויטלי פרידלנד – אִיזַבֶּל וִינְייֵה בר שדה – אוֹטוֹ אַבֵּץ ארז שפריר – סוּזַן אַבֵּץ ניצן לברטובסקי –

איתי שור

היה שלום, מר הפמן

2

בפריס. מר הפמן, תכשיטן יהודי מצליח, מבין שחייו בסכנה ומציע לאחד מעובדיו עסקה: הוא 1942 השנה יעביר לו את הבעלות על חנות התכשיטים, בתנאי שהאחרון יחביא אותו מהנאצים. פייר, העובד הצרפתי, חוזר אל הפמן עם הצעה נגדית: הוא ואשתו איזבל רוצים ילדים יותר מכל, אך פייר עקר. הם מוכנים להסתיר את הפמן בתנאי שיסכים להוליד ילד עם איזבל. לאורך היצירה נרקמת בין שלוש הדמויות מערכת יחסים מיוחדת, כשברקע המציאות של פריס הכבושה סוגרת עליהם. דרמה בת זמננו, המציגה דילמה מוסרית מרתקת בהומור, בתחכום ובעושר תיאטרלי, ומאירה את תקופת השואה באור חדש. בכורה ישראלית למחזה שסחף את צרפת בסערה וזכה בארבעה פרסי מולייר (ביניהם מחזאי השנה והצגת השנה).

ויטלי פרידלנד, איתי שור, בר שדה, ארז שפריר, ניצן לברטובסקי

צוות הפקה: ליזי מזרחי הפקה וניהול הצגה: רותי גפן עוזרת במאי:

אסף ברזניצקי תכנייה: שרי נחשוני – תיאטרון החאן יחסי ציבור: יעל אילן צילום הצגה: משה נחומוביץ' – מוזס ארט צילום ועיצוב פוסטר: Elad Elharar – אלעד אלחרר עימוד פוסטר ועיצוב תכנייה: Design & Illustration רדי רובינשטיין צילום ועריכת טריילר:

ששון חזם מנהל טכני וייצור: רוני כהן מנהל תאורה וסאונד: סופי מולדבסקי עיצוב תסרוקות, פיאות ואיפור: פאולה טימונר, ויולטה פראדו, תמרין קול, מלבישות: אלונה אפקריאן עאסם אל-שריף מנהל במה: חאלד חמדאן, אדם פסח, שגיא שם טוב, עובדי במה: מחמוד גית יונתן לוי, ריינהרד סטו, יצחק סקילי, תאורנים: דורון דונין עידו מנדיל, ספיר שרון, ערן צמית סאונד: "סדנת התיאטרון" ייצור תפאורה: ואדים לוין חייט:

נגנים בהקלטות: גיא לוי קונטרבס, בס, פסנתר, קלידים וכלי הקשה: קטיה טובול פסנתר: יונתן רוזן תופים:

שחקנים ב"שידורי הרדיו": :1942 במאי 29 , ראיון עם שַארל לַאוִויל ניר רון מראיין: אריה צ'רנר שַארל לַאוִויל:

:1944 באפריל 9 , נאום שר התעמולה פיליפ הֵנריוֹ יוסי עיני פיליפ הֵנריוֹ:

שעה וחצי (ללא הפסקה) משך ההצגה: 2022 ביוני 25 הצגה ראשונה:

3

תיאטרון החאן

שואת יהודי צרפת: לוח כרונולוגי אסתר בנבסה 1940

ביוני; הרב הראשי, מנהיגי הקונסיסטואר 11- [בעקבות הכיבוש הנאצי] ממשלת צרפת עוזבת את פריס ב ביוני בידי ממשלת המרשל פטן. 22- המרכזי ומנהיגי ארגוני המהגרים עושים כמוה. שביתת הנשק נחתמת ב צרפת מחולקת לאזור כיבוש בשליטת הגרמנים מצפון ללואר ול"אזור חופשי" מדרום ללואר. החל מסוף יוני ביולי מתכנסת 10- מונהג "נומרוס קלאוזוס" באוניברסיטות באלג'יריה, והוא יונהג גם בתוניסיה ובמרוקו. ב האסיפה הלאומית בווישי, מעניקה למרשל פטן סמכויות מלאות ומסמיכה אותו להכין חוקה חדשה. בפריס ביולי מוקמת ועדה לבדיקת תיקיהם של כל האנשים שהוענקה להם 22- מתרבות ההפגנות האנטישמיות. ב באוגוסט מבוטלת פקודת מרשנדו, שאסרה על השמצה או 27- . ב 1927 באוגוסט 10 אזרחות צרפתית מאז בספטמבר) באזור הכבוש, צו המגדיר קודם כול מיהו 27( פגיעה באמצעות העיתונות. הגרמנים מפרסמים יהודי ואחר-כך אוסר על היהודים לשוב ולהיכנס לאזור הכבוש אם עזבו אותו. אנשים הנכללים בהגדרת באוקטובר. ממשלת וישי מפרסמת את "תקנת מעמד היהודים" 20 "יהודי" לפי הצו נדרשים להירשם עד באוקטובר). [...] מאז אוקטובר נושאות תעודות הזהות של היהודים את המילה "יהודי" או 3( מטעמה "יהודייה". "אריאניזציה" של המפעלים השייכים ליהודים, פיטורי המורים היהודים.

1941 – 1940

צווים ושש פקודות 24 , חוקים 26 מתפרסמים ברשומות 1941 בספטמבר 16 לבין 1940 באוקטובר 8 בין בנוגע ליהודים.

1941

בפקודת תיאודור דאנקר, הממונה על ענייני היהודים בגסטפו, מוקמת באזור הצפוני "ועדת התיאום למפעלי 40 הרווחה בפריס רבתי". באזור הדרומי מתארגנת "הוועדה המרכזית למפעלי סיוע". בפברואר נמצאים אלף יהודים במחנות המעצר בדרום צרפת. הקמת "המשרד הכללי לענייני היהודים" בראשות קסבייה ואלה באפריל). אקציות 26( במרס). נאסר על היהודים לעסוק במקצועות המביאים אותם במגע עם קהל 29( מהם נשלחים למחנות לוארה. 3,747 , במאי נעצרים יהודים פולנים, צ'כים ואוסטרים 14- ראשונות בפריס. ב ביוני. היהודים באזור הדרומי מחויבים להתייצב ולהירשם. הגרמנים 2- "תקנת יהודים" שנייה מפורסמת ב מקימים "מכון לחקר השאלה היהודית" שמטרתו לארגן את התעמולה האנטישמית. החרמת מכשירי הרדיו באוגוסט ונכלאים בדראנסי. המעצרים 20- בפריס ב 11- יהודים נעצרים ברובע ה 3,000 .) באוגוסט 13( יהודים. ה"נומרוס קלאוזוס" מונהג בעיר הבירה 4,232 נמשכים גם ברבעים האחרים. בשלושה ימים נעצרים בתחילת שנת הלימודים. בספטמבר נחנכת בהיכל ברליץ בפריס תערוכה שכותרתה "היהודי וצרפת", שעד בנובמבר מוקם "האיגוד הכללי של היזראליטים 29- אלף מבקרים. ב 200- מושכת כ 1942 סגירתה בינואר בדצמבר, הפעם בביצוע הגרמנים. הקמת "הצבא היהודי" באזור 12- ). אקציה נוספת ב UGIF( " בצרפת .)OJC( " יוחלף שמו ל"ארגון המאבק היהודי 1944 הדרומי על-ידי קבוצת צעירים ציונים, בשנת

היה שלום, מר הפמן

4

1942

בינואר) קובעת את הסדרי "הפתרון הסופי": יש לגרש את היהודים למחנות השמדה 20( ועידת ואנזה בפברואר) קובע באילו שעות מותר ליהודים לצאת לרחוב ואוסר עליהם להחליף 7( שיוקמו בפולין. צו חדש ביוני מתקיימת בברלין 11- במאי). ב 29( את מקום מגוריהם. חובה על היהודים לשאת את הטלאי הצהוב ביולי, 16-17 . אלף יהודים משני המינים 100 ועידה נאצית שבה מתקבלת החלטה כי על צרפת לספק יהודים נעצרים בידי המשטרה הצרפתית בפקודת ממשלת וישי. רווקים וזוגות 13,152 ," "אקציית ול דיב ביולי הם מועברים הלאה למחנות 22- ללא ילדים מופנים לדראנסי. השאר מועברים לאצטדיון האופניים, וב לוארה. אקציות גם בבורדו ובערי הדרום הגדולות. בין יולי לאוגוסט נערכים מעצרים נוספים בפריס. בעלות בעקבות כיבושו 1942 בנובמבר 11- בנובמבר). ביטול "האזור החופשי" ב 8( הברית נוחתות בצפון אפריקה בידי הגרמנים. החותמת "יהודי" מופיעה בתעודות הזהות של היהודים באזור הדרומי (אמצע דצמבר). יהודים למחנות הנאצים. [...] 42,655 באותה שנה מגורשים מצרפת

1943

בינואר במרסיי. 27- בינואר ונמשכת עד ה 22- האקציה הגדולה ביותר ב"אזור החופשי" לשעבר מתחילה ב ) שייטול על עצמו CDJC( " יצחק שניאורסון מייסד באפריל, בגרנובל, את "המרכז לתיעוד יהודי בן זמננו ). אחרי 1944- איסוף מסמכים כדי לכתוב את תולדות יהודי צרפת במהלך המלחמה (המרכז יועבר לפריס ב באוקטובר 20- בספטמבר בלילה. ב 8- שהגרמנים כובשים את האזור האיטלקי מתחילות שם אקציות ב יהודים מגורשים מצרפת למחנות הנאצים. 17,041 . מושב על כנו צו כרמייה באלג'יריה

1944

ויקטור באש נרצח בינואר, ז'אן זיי ביוני, וז'ורז' מנדל ביולי. משפט קבוצת מאנושיאן. במחתרת נוסדת "המועצה המייצגת של יהודי צרפת" ("קריף"), ובה מאוגדים המרכיבים האידאולוגיים השונים של יהדות צרפת, ותיקים ומהגרים גם יחד. יוני-ספטמבר, נחיתת בעלות הברית בנורמנדיה ושחרור רוב שטחה של באוגוסט. בדצמבר 17- יהודים מגורשים מצרפת למחנות הנאציים. הקרון האחרון יוצר ב 16,025 . צרפת משוחררת צרפת כולה.

.298 – 295 ' , עמ 2004 , , הוצאת האוניברסיטה הפתוחה תולדות יהודי צרפת – מהעת העתיקה עד ימינו אסתר בנבסה, מתוך כל הזכויות שמורות לאוניברסיטה הפתוחה ©

בר שדה, איתי שור, ויטלי פרידלנד 5 תיאטרון החאן

הטלאי הצהוב בצרפת כוונת הגרמנים היתה כי הטלאי הצהוב יבודד את יהודי האזור הכבוש כהכנה לגירושם מצרפת. לאחר שיסומנו, יהיה אפשר להפלותם בחיי היום-יום. בחודש יולי המשיך שירות הביטחון במרץ באכיפת שאר תקנות האפליה. על יהודים נאסר לפקוד ברֵכות ציבוריות, מסעדות, בתי-קפה, תיאטראות, בתי-קולנוע, אולמות קונצרטים, קברטים, שווקים וירידים, מוזיאונים, ספריות, תערוכות פומביות, אנדרטאות היסטוריות, אירועי ספורט, חניונים וגנים ציבוריים. על יהודים נאסר להשתמש בטלפונים ציבוריים והם חויבו לנסוע בקרון האחרון של הרכבת התחתית. היהודים הורשו לערוך את קניותיהם אך ורק בשעות מסוימות של אחר הצהרים – גזרה קשה במיוחד, כיוון שבתקופות של מחסור לא נותרה כמעט סחורה בחנויות אחרי שעות הבוקר המוקדמות. לפני פרסום התקנה בדבר חובת ענידת הטלאי הצהוב נעלם עניין רדיפת היהודים מעיני רוב הציבור הצרפתי. עתה נעשו הרדיפות גלויות לעין – ברחובות האופנתיים ביותר של פריס, שם טיילו ותיקי מלחמה יהודים ביום הראשון שלאחר החלת התקנה כשהם עונדים טלאי צהוב בצד עיטוריהם הצבאיים; ברכבת התחתית, שם, כפי שנמסר, פינו גויים את מושביהם ליהודים; ואפילו בכנסיות, שם הופיעו קתולים מאמינים וכומר אחד, שסווגו כיהודים לפי גזעם, ועל בגדם הסמל היהודי. העיתונים בבירה הגנו בעוז על התקנות החדשות, לפחות בפרהסיה; "לה מאטן" הזהיר, שהיהודים מסירים מדי פעם את הטלאי או שאינם תופרים אותו כהלכה על בגדיהם. אך מעטים היו העוברים ושבים שיכלו להתעלם מן הסלידה הציבורית הגואה. – נראה שחנויות 1940 שלא כהודעות המיוחדות שהודבקו על חנויותיהם של יהודים באזור הכבוש בשנת רבות איבדו לקוחות – נתקבל הטלאי הצהוב כפגיעה בכבוד הפרט. [...] ד"ר פרידריך, הנציג הרשמי של משרד התעמולה הגרמני בצרפת, הודה ברדיו פריס כי התגובה הציבורית היתה עוינת. "יש הרואים באנטישמיות מעין ברבריות, והיו רוצים שהיהודים ייהנו מיחס של כבוד יותר מזה שהם נהנים ממנו כיום... מאז הנהגת הטלאי הצהוב איני חדל לשמוע דיבורים על יהודים 'טובים' ויהודים 'רעים'." לפחות שני דוחות נאציים התייחסו לסלידה הציבורית שנתעוררה למראה הילדים שאולצו לענוד את הטלאי הצהוב. באוקטובר כבר התלונן גנרל אוברג, ראש האס-אס בצרפת, בגלוי על כישלון מאמצי התעמולה לעורר הסכמה לטלאי. אותה שעה כבר נחשף העם הצרפתי לתופעות גרועות יותר מזו. הטלאי הצהוב עורר את ההתנגדות המקיפה והגלויה הראשונה לרדיפת היהודים בצרפת. אחד מגילוייה של התנגדות זו היה לעג, מעין הומור שחור ששאב את השראתו מההגזמה המגוחכת שבדיבוק הגזע של הנאצים. בפריס, בבורדו ובנאנסי גילו המשטרה הגרמנית וסוכני הריגול הנגדי אוהדי יהודים שענדו פרחים צהובים, מטפחות צהובות או פיסות נייר ועליהן כתובות אירוניות, כגון "אוֹברנה", "גוי", או "דני", שמו של מחזר יהודי.

, תירגם מאנגלית עמי שמיר, ספריית עדוּת – הוצאת עם עובד, משטר וישי בצרפת והיהודים מיכאל ר. מארוּס ורוברט פקסטון, .181 – 180 ' , עמ 1989

היה שלום, מר הפמן

6

באדיבות מוזיאון בית לוחמי הגטאות – ארכיון התצלומים

1942 פריס, שתי צעירות עונדות טלאי צהוב, כנראה

1940 ביולי 4 , ) בפריס Champs-Élysées( מצעד של יחידת צבא גרמנית בשדרות האליזה

7

תיאטרון החאן

94CO6 יד ושם - רשות הזיכרון לשואה ולגבורה, ארכיון תצלומים, סימול

היחס ליהודי צרפת: אנטישמיות לצד אהדה וחמלה רנה פוזננסקי גילויי האהדה של השכנים, החברים והעמיתים הלא-יהודים [...] עוררו התרגשות ביהודים. ליתר דיוק ולעתים קרובות יותר, דווקא היעדר השינויים ביחסי היום-יום הוא שעורר התרגשות. התמיכה התחיקתית המופשטת באנטישמיות לא מנעה אהדה בתחום האישי כלפי קרבנותיה, אנשים שבהם התחככו מדי יום ביומו. הצרפתים הוסיפו אפוא לקנות בחנויות ששלט צהוב התנוסס בחזיתן, אף שמן הראוי לציין שהיו גם לא מעט צרפתים שניצלו את חיסולן של החנויות האלה לתועלתם האישית. שכן מדיניות הנידוי יושמה ללא פשרות, בייחוד כשאנשים פרטיים הם שהפיקו ממנה רווחים. מכל מקום, שום גינוי לא נשמע בפומבי. אבל אין ספק שהיהודים שאבו עידוד מן העובדה שהחקיקה הזאת היתה בדרך כלל חסרת משמעות בקשרים הפרטיים שבין אדם לחברו, וברוב המקרים לא קלקלה יחסים אישיים שנקשרו בחיי היום-יום. לפיכך היו יהודים רבים שחדלו לראות את ההשלכות של ההבדל הזה בין המעשה הפוליטי שנועד לפגוע בהם ובין האהדה האישית שהקיפה אותם. מסך העשן שיצרה הנורמליות היחסית של חיי היום-יום הצליח אולי להקהות את השפעותיהם של צעדים מסוימים, אבל הוא יצר גם אשליה כוזבת של ביטחון. וגם אחר כך – אחרי קבלת חוק היהודים השני – התחילו להישמע קולות הסתייגות, אמנם 1941 באביב דיסקרטיים, במעמדים פרטיים ולא פומביים ולעתים קרובות מתוך שימוש בלשון זהירה, למשל בקרב הבזיק איזה פרץ של מודעות בדעת הקהל – הטלאי 1942 הרשויות הרוחניות ובחוגי הרזיסטאנס. בקיץ הצהוב, המצוד של אצטדיון החורף ואחר-כך גם ממדי המצודים שנערכו באזור הדרום – כל אלה עוררו גל המוני של זעם ועלבון – הגרמנים הוכיחו את הברבריות באזור הצפון, והנה לגרמנים האלה מוסרת צרפת המכונה "חופשית" את היהודים שהתמקמו תחת כנפיה המגנות. בגל המודעות הזה היתה חשיבות רבה לרצף – קודם אצטדיון החורף בבירה הכבושה ואחר כך אזור הדרום. הרצף הזה הוא שיצר בתודעת האנשים את הזיהוי – את הגילוי האכזרי המוחשי של שיתוף הפעולה בין ממשלת וישי ובין הכובש. זאת ועוד, את מקומם של חוקים ערטילאיים תפסו עתה סצנות נוקבות של משפחות הנעקרות מבתיהן, ילדים המופרדים מהוריהם – מראות ביעותים שרק מעטים נותרו אדישים להם. זה היה הבזק של מודעות מפני שהיה קצר טווח מכמה היבטים, בייחוד מבחינת הביטוי הפומבי שניתן לתחושות הזעם והעלבון. אבל התנועה האנושית הספונטנית הזאת צברה עוצמה ועומק ברגע שניתנה לה לגיטימיות על ידי ההתערבות – והפעם היתה זו התערבות פומבית וחד-משמעית – של אחדים מן האישים הבולטים ביותר בחוגי הכמורה, וברגע שזכתה לעידוד, הן של הקולות שנשמעו מלונדון והן של אלה שעלו מקרב שורות הרזיסטאנס.

,1999 , תרגמה מצרפתית: עדה פלדור, הוצאת יד ושם, ירושלים, תש"ס 1945 – 1939 להיות יהודי בצרפת רנה פוזננסקי, .617 – 616 ' עמ

היה שלום, מר הפמן

8

בר שדה, איתי שור, ויטלי פרידלנד

ויטלי פרידלנד, ארז שפריר, ניצן לברטובסקי, בר שדה

9

תיאטרון החאן

איתי שור, בר שדה

ניצן לברטובסקי, איתי שור, בר שדה

10 היה שלום, מר הפמן

לנצח את היום, לנצח את הלילה רובר דסנוס מצרפתית: אוולין כץ

לְנַצֵּחַ אֶת הַיּוֹם, לְנַצֵּחַ אֶת הַלַּיְלָה, לְנַצֵּחַ אֶת הַזְּמַן שֶׁדָּבַק בִּי, כָּל הַשֶּׁקֶט הַזֶּה, כָּל הָרַעַשׁ הַזֶּה, הָרָעָב שֶׁלִּי, הַגּוֹרָל שֶׁלִּי, הַקֹּר הַנּוֹרָא שֶׁלִּי. לְנַצֵּחַ לֵב זֶה, לְהַפְשִׁיטוֹ עֵירֹם, לִמְעֹךְ גּוּף זֶה גָּדוּשׁ בְּאַגָּדוֹת וְלַהֲצִיפוֹ בְּתוֹךְ הַלֹּא נוֹדַע, בְּתוֹךְ חֹסֶר הָרֶגֶשׁ, בְּתוֹךְ חֹסֶר הַפֵּשֶׁר.

לְנַתֵּץ כְּבָר, לְהַשְׁלִיךְ אֶל אֲפֵלַת הַבִּיבִים צַלְמִיּוֹת עַתִּיקוֹת אֵלֶּה, לְהָמִיר שִׂנְאָה בְּתִקְוָה, מִלִּים זְדוֹנִיּוֹת בִּקְדוֹשׁוֹת. אַךְ הָאֵין זְמַנִּי כְּבָר אָבוּד? לָקַחְתְּ מִמֶּנִּי כָּל דָּמִי, פָּרִיס. לְצַוָּארֵךְ אֲנִי זֶה הַתָּלוּ י, הַפּוֹרֵעַ חֹק שֶׁבּוֹכֶה וְצוֹחֵק.

Vaincre le jour, vaincre la nuit / Robert Desnos (1900-1945) מתוך: "דם ואור", שירה צרפתית לוחמת – שירי התנגדות במלחמת העולם ,77 השנייה, בחרה ותרגמה מצרפתית: אוולין כץ, הוצאת ספרי עתון .25 ' , עמ 2014 , תשע"ה

ויטלי פרידלנד

11 תיאטרון החאן

הקרב על יצירות האמנות שנבזזו בשואה זאב אברהמי

עבור היטלר, כל עולם האמנות ניוון את החברה, כל האמנים היו יהודים, אפילו אם הם לא היו. כל העבודות היו בולשביקיות ברוחן, אפילו ואן גוך וסזאן, וכל הדילרים היו יהודים שתרמו לניוון החברה הגרמנית ושמו מעצורים לחברה האוטופית של הפיהרר. סופרים נמלטו, ג'אז נאסר להשמעה, אישי קולנוע ברחו אל מעבר לאוקיאנוס והקימו את הוליווד. ניתוחים פסיכולוגיים רבים טוענים כי היטלר, אמן מתוסכל, הוציא את נקמתו על אמני התקופה. הבין יוזף גבלס שיש כסף באמנות מנוונת. שנה לאחר מכן נפתחה תערוכת "האמנות המנוונת" 1937- אבל ב בגרמניה וזכתה למספר עצום של מבקרים. גבלס החליט להקים ועדה בת ארבעה אנשים שתקנה עבודות אמנות במחירי רצפה מאנשים פרטיים וגלריות. אחד מארבעת האנשים שקנו את היצירות היה הילדברנד גורליט [...] שהצליח לרכוש מאות יצירות אמנות, רובן מיהודים שהיו חייבם לנוס על נפשם. לפי השמועות מיליון דולר אחרי המלחמה. 200- עבודות אמנות ששווין נאמד ב 1500- הרמן גרינג השיג כך יותר מ גורליט היה דוגמה גסה אולי, אבל כמוהו היו רבים. נכנסים לדירות נטושות של יהודים וגוזלים את עבודות האמנות, מציעים מחירים נמוכים במיוחד לאנשים במנוסה. בסך הכל נשדדו מיהודים על ידי הנאצים, אלף בצרפת בלבד. מדובר בשוד האמנות הגדול בהיסטוריה. 100 , יצירות 650,000 רונלד לאודר אמר פעם כי כל עבודת אמנות שנבזזה מהיהודים מגואלת בדם של נרצח אחד לפחות, וכי "עבודות האמנות הן שבויי המלחמה האחרונים של מלחמת העולם השנייה". [...] בעלות הברית העיקריות היתה הדבר הקרוב 1998- כי בזיזת אמנות היא פשע נגד האנושות. הצהרת וושינגטון ב 1945- הצהירו כבר ב ביותר לניסיון להחזיר עבודות אמנות של מוזיאונים וארגונים ציבוריים למשפחות הבעלים האמיתיים, אבל עבודות האמנות שמוחבאות על ידי 15,000- לא מדובר בחוק בינלאומי מחייב. הצעדים הללו לא דואגים ל אנשים פרטיים, ומשאירים את הטיפול בנושא לאמות המידה המוסריות המפוקפקות של סוחרי אמנות. [...] בינתיים, המוזיאונים באירופה ובצפון אמריקה ממשיכים להציג עבודות אמנות שלא שייכות להם. אלפי אנשים קונים כרטיסים ומביטים דקות ארוכות בעבודות ובמיצגים על הקירות, המדפים והשולחנות. הם מביטים ומביטים. כמו בנות יענה. חושבים שהם נהנים מאמנות, אבל בעצם חווים מחדש את העבר המאוד שחור של המדינות שלהם, שביצעו את שוד האמנות הגדול בעולם ואפילו לא עומדות על כך למשפט. ]...[

.ynet+, 24.02.22 , "אני מתבייש בגרמניה שככה היא מתנהגת": הקרב על יצירות האמנות שנבזזו בשואה זאב אברהמי,

12 היה שלום, מר הפמן

)1958 – 1903( אוֹטוֹ אַבֵּץ ) – דיפלומט גרמני. Otto Abetz( אוטו אבץ נולד בשוויצינגן, היה חבר בתנועת-נוער שדגלה בהתפייסות עם צרפת ובהבנה הדדית עמה, ולימד הצטרף למפלגה 1931- ציור בבית-ספר בקרלסרוהה. ב צורף לשירות החוץ של ריבנטרופ, 1935- הנאצית. ב שפעל מחוץ למסגרת משרד החוץ. פעולותיו של אבץ גורש מצרפת. ואולם, אחרי 1939 בפריס גרמו שביולי חזר אבץ לפריס, ובנובמבר 1940 כניעת צרפת ביוני אותה שנה מונה לשגריר. להלכה היתה השגרירות, שאבץ עמד בראשה ארבע שנים, מופקדת על כל הבעיות המדיניות בצרפת הכבושה והבלתי-כבושה גם יחד, וכן אמורה היתה לתת ייעוץ מדיני למשטרה ולצבא הגרמניים. משימתו העיקרית היתה להבטיח שיתוף-פעולה מלא מצד הצרפתים. ואולם, אבץ היה גם פעיל במפלגה הנאצית ובעל דרגה גבוהה בס"ס, והוא ביקש גם ליטול יוזמה רבה ככול האפשר. כך הציע אבץ שיוחרם רכושם של כל היהודים שהיגרו לצרפת ושלא היתה להם אזרחות, ושהם יגורשו לאיזור הלא-כבוש של צרפת. באנטישמיות ראה אבץ מנוף חשוב לערעור אחיזתם של הצבא והכנסייה בצרפת של וישי ותפיסת מקומם בידי תנועת

נידון 1949- נעצר אבץ בידי בעלות-הברית וב 1945- המונים פופוליסטית ואנטי-קלריקלית פרו-גרמנית. ב שוחרר ממאסרו. הוא נשרף למוות ב'תאונת 1954- שנות עבודת פרך כשותף לגירוש יהודים. ואולם, ב 20- ל דרכים' במכוניתו.

, לקסיקון למושגי השואה יד ושם – רשות הזיכרון לשואה ולגבורה מקור:

ויטלי פרידלנד, ארז שפריר, איתי שור, בר שדה

13 תיאטרון החאן

ז'אן-פיליפ דאגר

. המנהל האמנותי 1968 , מחזאי, בימאי ושחקן, יליד צרפת . זוכה פרס Le Grenier de Babouchka של להקת .2017 לשנת Barrière התיאטרון של קרן במשך למעלה מעשרים שנה מביים הצגות רבות בתיאטראות הפריזאיים החשובים ביותר, רבות מהן על פי מחזות קלאסיים: המילים של פרוור, הנשים :Théâtre du Gymnase Théâtre de la Porte Saint- המלומדות, אנחנו אישה. הרופא בעל כורחו, סיפורי אלף לילה ולילה, :Martin אליס בארץ :Théâtre des Variétés גם הוא באצילים. הפלאות, אלאדין, הקמצן, הענוגות הנלעגות, החיים החולה המדומה, :Théâtre Michel היפים, חליל הקסם. Théâtre du . קלרמברד :Théâtre 13 תעלולי סקפן. סיראנו דה ברז'רק, אל סיד, דון ז'ואן. :Ranelagh שעלתה ב- משפחת אורטיז כתב וביים את ההצגה (פרס כוכב Avignon Off 2019, Théâtre Rive Gauche ), וכן 2019 הזהב הפריזאי למחזה הטוב ביותר לשנת , שמוצגת החל מאוקטובר "הסַפָּר הקטן" את ההצגה ומועמדת לפרס המחזאי Théâtre Rive Gauche- ב 2020 . 2022 הצרפתי הטוב ביותר במסגרת פרסי מולייר , אלאדין עבור 2016- היה מועמד למספר פרסי מולייר: ב , החולה המדומה עבור 2018- , ב תעלולי סקפן עבור 2017- ב . קלרמברד וכן עבור

, עלה לראשונה באביניון היה שלום מר הפמן מחזהו הראשון של דאגר, עלתה ההצגה 2018 הצגות. בשנת 750 וזכה להצלחה מיידית ולמעל 2016 בשנת

וזכתה בארבעה פרסי מולייר עבור: ההצגה הטובה ביותר Le Théâtre Montparnasse בבימויו על במת בתיאטרון פרטי, המחזאי הצרפתי הטוב ביותר, השחקנית המבטיחה ז'ולי קאוונה, ושחקן המשנה הטוב ביותר פרנק דסמט. , ואף סיירה ברחבי העולם, כולל בישראל. Théâtre Rive Gauche- ההצגה עלתה בהמשך ב הופק סרט קולנוע המבוסס על המחזה, בבימויו של פרד קאבייה ובכיכובם של דניאל אוטיי, 2021 בשנת ג'יילס ללוש ושרה ז'יראדו. זהו אחד הסרטים הראשונים שצולמו בצרפת בעידן הקורונה, והוא זכה לביקורות אוהדות. עלילת המחזה מתרחשת על רקע אירועים היסטוריים ממשיים, אבל רק דמויותיהם של השגריר הגרמני בצרפת אוטו אבץ ושל אשתו סוזן אמיתיות. סיפורם של פייר, איזבל ומר הפמן – בדיוני לחלוטין.

14 היה שלום, מר הפמן

יוצרים

אודי בן משה – בימוי המנהל האמנותי של תיאטרון החאן. בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב, שם הוא מלמד כיום. עונות בתיאטרון חיפה. 6- עונות בתיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער, ו 2 שיחק .2012 – 2006 שימש כבימאי הבית של תיאטרון החאן בין השנים ; בסטודיו למשחק ניסן נתיב שיץ ביים את ההצגות: בסטודיו למשחק יורם לווינשטיין בתיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער שמוליק נפוליון חי או מת, יתוש בראש; ת"א (פרס במאי השנה והצגת השנה), הרטיטי את ליבי של זהרה; בתיאטרון הקאמרי (פרס הצגת השנה) מעגל הגיר הקווקזי (פרס במאי השנה), הנפש הטובה מסצ'ואן אורזי המזוודות, בית ספר לנשים, אמא קוראז', כולם רוצים לחיות, גם הוא באצילים,

(פרס הקומדיה של השנה), טרטיף, אילוף הסוררת בתיאטרון בית ליסין: כטוב בעיניכם, מהומה רבה על לא דבר; (פרס הקומדיה של הקיץ, נישואים ; בתיאטרון החאן: ליזיסטרטה בתיאטרון הבימה: משרתם של שני אדונים; הקסם הגדול, (פרס הצגת השנה), בידרמן והמציתים, בעלי המתוק ואשתי היקרה, הנסיכה האמריקאית השנה), הנשים (פרס הקומדיה של השנה), הלילה השנים-עשר, החולה המדומה (פרס הקומדיה של השנה), תעלולי סקפן ; זוכה 2008 , זוכה פרס רוזנבלום העליזות מוינדזור, נפוליון – חי או מת!, יתוש בראש, אנטיגונה, רוחות עליזות. . זוכה במילגת קרן אמריקה-ישראל ע"ש שרגא פרידמן ז"ל. 2017 ; זוכה פרס רבינוביץ 2014 ,2010 ,2008 פרס יוסף מילוא

אלי ביז'אווי – נוסח עברי אותלו, בוגר מגמת בימוי והוראת תיאטרון במכללת סמינר הקיבוצים. בין תרגומיו: שיגעון המוזיקה, סיפור הפרברים, בית ספר לנשים, שורת המקהלה, קברט טרטיף, (הבימה); , הקמצן 1984 , מאמה מיה, החולה המדומה (התיאטרון הקאמרי); הורים איומים, (בית ליסין); AVENUE Q ! שיעור ריקוד, לצאת מהארון, אוליבר שנה עם (תיאטרון באר שבע); רומיאו ויוליה, פיאף, שחק אותה סם, טירונות בלוז מלחמת טרויה (תיאטרון מסחרי); בילי אליוט, היפה והחיה (המדיטק); צפרדי וקרפד (התיאטרון ציפורים כולם (תיאטרון הספריה); לא תפרוץ, בדלתיים סגורות, תשוקה (המדיטק). נוסח לא דובים ולא יער, אריה הספריה פריס); כתיבה: La Colline הלאומי ; בתיאטרון פיאף הצגה ופזמונים להצגה הַדֶּבֶר בתיאטרון החאן. בימוי: בתיאטרון באר שבע

קולנוע: תשוקה, בדלתיים סגורות, היפה והחיה. (עם גורי אלפי); בתיאטרון הספריה תעלת בלאומילך הקאמרי . זוכה פרס 2006 – 2002 של איתן פוקס. זוכה מילגת קרן אמריקה-ישראל (שרת) לבימוי בשנים בננות תסריט לסרט ,2016 ,2015 . זוכה פרס התיאטרון הישראלי טרטיף על תרגומו למחזה 2014 קרן רבינוביץ' לתרגום ע"ש עדה בן נחום על תרומתו 2020 זוכה פרס רוזנבלום לאומנויות הבמה ;1984 , רומיאו ויוליה, הורים איומים על תרגומיו למחזות 2017 לתחום תרגום מחזאות בינלאומית וחשיפתה לקהל הישראלי.

15 תיאטרון החאן

אדם קלר – תפאורה בקיבוץ צרעה. למד בחוג לעיצוב במה בבית הספר לאומנויות הבמה 1986 - נולד ב בסמינר הקיבוצים.

יהודית אהרון – תלבושות בוגרת החוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל-אביב, ביה"ס לאמנות בווילנה וביה"ס לציור של פרופסור אירנה ברילוב. זוכת פרס התיאטרון הישראלי לעיצוב , פרס 2017 , פרס לעיצוב תלבושות של התיאטרון לילדים ולנוער 2014 - ו 2017 תלבושות , פרס היוצרת 2018 לעיצוב התלבושות של פסטיבל חיפה הבין-לאומי להצגות ילדים , פרס על שם ארנון אדר ופרס קיפוד הזהב 2018 המצטיינת של תיאטרון באר-שבע .2021 לעיצוב תלבושות קליעים מעל ברודווי, הנודדים, משפט חוזר, עיצוב תלבושות להצגות: תיאטרון גשר: הדירה של רוזה, כלוב ועוד. תיאטרון באר שבע: האם, אורסטיה, גוליבר, הרצל אמר! העליזים, הלוויה חורפית, סוליקא, בימינו לא יוצאים לדו קרב, הורים איומים, בית ברנרדה נפוליון – חי או מת!, הנשים העליזות . תיאטרון החאן: אלבה, פרח השכונות, נורה, למה לא באת לפני המלחמה אנסמבל עיתים / מקווה, המלך ליר. תיאטרון הבימה: מוינדזור, גן הדובדבנים, אהובת הדרקון, חוקר פרטי. תיאטרון הקאמרי: טימון בן אתונה, פר גינט, הרצל, הדיבוק, המלך הולך למות, שלוש אחיות. תיאטרון הקאמרי: הדוכסית של אמלפי. תיאטרון חיפה: השיבה, מעשייה מגונה, מסע בין חלמונים, בעל למופת, נתן החכם, מאה. דוט תיאטרון לילדים ולנוער באר שבע: לילה אחד מרקוביץ, סיבת המוות, טניה עולה חדשה. תיאטרון בית ליסין: .2016 ,9 מותק של פסטיבל עיצוב תלבושות למופע והקנגורו, מלכת השלג. קן הקוקייה, הכול אודות תיאטרון באר שבע: עושה כרצונו, הדה גבלר. עיצוב תפאורה להצגות: תיאטרון הבימה: ועוד. מלך היהודים תיאטרון המדיטק: חווה, הכול בגן, בין חברים. כוכבים תועים. תיאטרון יידישפיל: חתונת הדמים, סליחות. עיצוב תפאורה ותלבושות להצגות: תיאטרון באר שבע: ועוד. תיאטרון חורף מתחת לשולחן, הפארסות של צ'כוב, העשירייה הקאמרית, דולי סיטי תיאטרון הקאמרי: חתונה בשעת מגפה. החאן: וניה, החיים הם קברט, אלוהי הקטל, הנכד, בין עבודותיו בתיאטרון הרפרטוארי: . משוגע עליה, הנוקמים – סיפור אהבה, בתיאטרון הקאמרי הריון, קן הקוקיה הרצל אמר, בתיאטרון הבימה. הכבש השישה עשר, מוטל סוף העולם, כפרה לישראל וחזרה בתיאטרון גשר. קיץ במריאנבד, רוח התיאטרון, המחברת הגדולה . סיפור על אהבה וחושך, חלום ליל קיץ, פילוקטטס, כנרת בתיאטרון היידישפיל בתיאטרון גיבור, בימינו לא יוצאים לדו קרב בתיאטרון החאן. כנרת, פונדק הרוחות בעלת הבית, מזל טוב , להקת המחול קמע. מתיאוס פסיון, לא נודע, מנמוסין באר שבע. בתיאטרון של באדן גרמניה ותיאטרון בית ליסין. לא לשכוח לאהוב בתיאטרון בית ליסין, אני אבא , אנסמבל הרצליה. מפגש באין סוף בתיאטרון חיפה, תופעות לוואי, אמא תרזה איננה בתיאטרון החאן. זוכה פרסי כנרת כנרת על עיצוב התפאורה להצגה 2015 זוכה פרס התיאטרון הישראלי לשנת . משהו נפלא עומד לקרות על עיצוב התלבושות להצגה 2011 תיאטרון הילדים ופסטיבל חיפה להצגות ילדים לשנת

16 היה שלום, מר הפמן

רוני כהן – תאורה אותלו, אהובת הדרקון, הנסיכה האמריקאית, תעלולי סקפן, בתיאטרון החאן: גן הדובדבנים, הלילה השנים-עשר, אוכלים, מולי סוויני, חוקר פרטי, תהלה, האדרת, הצוענים של יפו, דוד וניה, הנשים העליזות מוינדזור, כנרת כנרת, פילוקטטס, שיר ישן, רחוק..., חלום ליל קיץ, נפוליון - חי או מת!, חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק, הפרקליט, נושים, פונדק הרוחות, יתוש בראש, אוי אלוהים, האיש שחשב שאשתו היא כובע, אנטיגונה, סיפור על אהבה וחושך, טייבלה והשד, רוחות עליזות, הַדֶּבֶר, חתונה בשעת מגפה, הסבתות אישה בורחת מבשורה, אדם לא מת סתם, מלחמה, מועדון ועוד. בתיאטרון הבימה: אהבת חיי, גוד ביי בתיאטרון בית ליסין: האלמנות העליזות, מבקר המדינה, בגדי המלך. . בתיאטרון באר אפריקה, סרט צרפתי, מראה מעל הגשר, ולנטינו, רוחלה מתחתנת, אמא מאוהבת גם בתיאטרון הקאמרי: נשים לא מציירות, קומדיה של טעויות, אפריל הקסום, השחף, הביתה הביתה. שבע: הוא באצילים, מעגל הגיר הקווקזי, משפט פולארד, כולם רוצים לחיות, ארוחת טעימות, רישיון לחיים, פשוט ארגנטינה, אמא תרזה איננה, אמסטרדם. בתיאטרון חיפה: לאהוב, אגדת דשא, אוטוטו זוכה בלוטו, אניהו. האשליה, הקיץ, הנסיכה האמריקאית, נפוליון זכה בפרס התיאטרון הישראלי על עיצוב התאורה להצגות החאן: – חי או מת!

גיא לוי – מוזיקה מקורית אז ׳ , למד מוזיקה קלאסית וג 1975- נולד ב נגן קונטרבס, מלחין ומפיק מוזיקלי. באקדמיה למוזיקה בירושלים. בהמשך למד בקונסרבטוריון ואן אמסטרדם. עם שובו לארץ ניגן בתזמורת הסימפונית רשות השידור ובקאמרית הישראלית, השתלב , הגשר יצר את 2010- אז הישראלית, ויצר מוזיקה בסגנונות שונים. ב ׳ בסצנת הג פן – יצר את הפרוייקט 2013- אלבום סולו ראשון שלו, איתו הופיע כשנתיים. ב יצר את הפרויקט המצליח לילדים 2016- . ב מוזיקה חדשה לשירי אלכסנדר פן קפה עמליה. בשם ״ כאן חינוכית ״ , שהפך לימים לסדרה ב שירים לעמליה

, שזכה לתשבוחות רבות. "ליילי" הקים ביחד עם גל תורן את הצמד המוזיקלי 2017 בשנת השניים נבחרו לאנשי השנה של טיים אאוט בתחום המוזיקה וכיום הם עומדים לפני הוצאת חזרות, שטוקהולם, אורי ואלה, על כתב מוזיקה לסדרות: 2017-2021 האלבום השני. בין השנים , וכן את גידי ואהרוני, חזרות , והיה מועמד בכל פעם לפרס האקדמיה. כמו כן עיבד פתיחים לתכניות הספקטרום פרפר נחמד. הפתיח החדש לתוכנית

ערן שמשי – סטפס רקדן סטפס ומתופף מקצועי. נמנה עם המורים המובילים לסטפס בארץ. השתלם אצל מיטב המורים בארץ ובעולם, ביניהם יובל בק, מישל דוארנס, ניקולס יאנג, סם וובר, ג'ייסון סמואל סמית' ועוד. היה חבר במספר להקות סטפס והשתתף בעשרות הופעות בישראל, אירופה וארה"ב. כיום מופיע עם להקת הקצב הבין-לאומית ", מעביר סדנאות סטפס ותיפוף בארץ ובחו"ל, יוצר כוריאוגרפיה ומכין Demente" שחקנים לתיאטראות.

17 תיאטרון החאן

משתתפים

איתי שור – פְּייֵר וִינְייֵה וציון לשבח 2005 בוגר סטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב. זוכה מלגת קרן שרת .2012 בפסטיבל חיפה , מקימי, 2 דאוס, דני הוליווד . בטלוויזיה: בופור, איציק, בלדה ליוסף בקולנוע: . תפקידיו הבולטים בתיאטראות: אורנה , עולם הבובות של גלי 3 חסמב"ה דור אימא קוראז' וילדיה, כולם הקאמרי: יש ילדים זיג זג, פצפונת ואנטון. פורת: המכשפה בבית ממול. תיאטרון המדיטק: שבע בשבע. . צוותא: רוצים לחיות הנשים העליזות מוינדזור, שחקן להקת תיאטרון החאן. בין השאר שיחק בהצגות: . כיום הפרקליט, נפוליון – חי או מת!, יתוש בראש, האיש שחשב שאשתו היא כובע תעלולי סקפן, תקלה טכנית, אנטיגונה, טייבלה והשד, רומאו ויוליה בכיכר, משחק בהצגות: .2022 חתונה בשעת מגפה, מבקר המדינה ויטלי פרידלנד – ז'וזֵף הַפְמַן בוגר תיכון עירוני א׳ לאמנויות, סטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב. זוכה פרס השחקן (תיאטרון המדיטק). מוף ומוריס על תפקידו ב 2017 הטוב ביותר בהצגת ילדים . קולנוע: ירושלים ,)BBC( המתופפת הקטנה ,)1 (ערוץ הקרב בירושלים טלוויזיה: דיבוק, נוימן אגדת תיאטרון: תמונע: , מרכבה ירוקה. SSSR אין לה אלוהים, ילדי סיפור ישן חדש, לא לשכוח לאהוב, אילוף הסוררת. בית ליסין: חיילים. אדמה קדושה, אהובת שחקן להקת תיאטרון החאן. בין השאר שיחק בהצגות: הדרקון, משחיז הסכינים הסיני, הקסם הגדול, הלילה השנים עשר, ירושלים תעלולי סקפן, סיפור על כיום משחק בהצגות: החדשה, הקומדיה של קאלאנדרו. .2022 אהבה וחושך, טייבלה והשד, רומאו ויוליה בכיכר, הסבתות, מבקר המדינה

18 היה שלום, מר הפמן

בר שדה – אִיזַבֶּל וִינְייֵה .2012 בוגרת סטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב

. סיפור על אהבה וחושך בין ההצגות בהן השתתפה: בתיאטרון החאן: אותלו, אליס, כפר, אנטיגונה, נופל מחוץ לזמן, פרימדונה, בתיאטרון גשר: ועוד. הדיבוק תא גורדין, המגיפה, בטלוויזיה: סיפור על אהבה וחושך. בקולנוע: המפלצת מהסמטאות.

ארז שפריר – אוֹטוֹ אַבֵּץ בוגר סטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב. שחקן, בימאי ומעצב תנועה לתיאטרון. חדר מלחמה, טלוויזיה: שורו, ביפ, איש החשמל, אוסטרליה שלי, סבנה. קולנוע: ראש גדול, מגדלים באוויר, החיים זה לא הכל, כבודו. החולה הקאמרי: פלשתינאית, מקבת, גטו. מתפקידיו הבולטים בתיאטרון: חיפה: . באר הופס והופלה הבימה: המדומה, שלוש אחיות, אנטיגונה, תיקון חצות, רצח. מעקב באפלה. שבע: בתיאטרון החאן. אוי אלוהים והדלת ממול ביים את ההצגות

המצליחים, הקסם הגדול, שחקן להקת תיאטרון החאן. בין השאר שיחק בהצגות: החולה המדומה, גן הדובדבנים, אהובת הדרקון, הנשים העליזות מוינדזור, הצוענים של תעלולי סקפן, אנטיגונה, רומאו ויוליה בכיכר, כיום משחק בהצגות: יפו, נפוליון – חי או מת!, יתוש בראש. .2022 חתונה בשעת מגפה, הסבתות, מבקר המדינה

ניצן לברטובסקי – סוּזַן אַבֵּץ בוגרת סטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב.

(נטפליקס), The Greenhouse Academy , קטמנדו, פצועים בראש טלוויזיה: שלטון הצללים, משפחה טובה, רון, לצבי יש בעיה, ילדות סכסכניות, סברי מרנן. ארץ פוק, הדה גאבלר, הדייר חיימוביץ'. תיאטרון הבית: שש פעמים. בקולנוע: תיאטרון אורנה פורת: שלוש אחיות. תיאטרון תמונע: ההודאה. תיאטרון יפו: תיאטרון השעה: ילדת הקשת בענן. תיאטרון הקיבוץ: נראתה לאחרונה. אהבת הדסה. עורבים, נפוליאון – חי או מת! פונדק שחקנית להקת תיאטרון החאן. שיחקה בהצגות: תעלולי סקפן, טייבלה והשד, רוחות עליזות, חתונה כיום משחקת בהצגות: הרוחות, הַדֶּבֶר. .2022 בשעת מגפה, מבקר המדינה

19 תיאטרון החאן

איתי שור

20 היה שלום, מר הפמן

מכתב לבן ערובה אנטואן דה סנט-אקזופרי מצרפתית: גדעון טיקוצקי

אני רואה אותך כה חלש, כה מאוים, מושך את חמישים שנותיך, במשך שעות, כדי להתקיים עוד יום אחד, על מדרכה של איזו מכולת דלה, רועד מקור במחסה ארעי של מעיל בלוי. בהיותך צרפתי, אני חש שאתה בסכנה כפולה: גם כצרפתי וגם כיהודי. אני מלא הערכה כלפי הקהילה שאינה נותנת מקום למחלוקות. כולנו מצרפת, כמעץ אחד, ואני אשרת את האמת שלך, כפי שאתה היית משרת את שלי. לגבינו, הצרפתים הגולים, מדובר במלחמה הזאת בהסרת המצור מעל מלאי הזרעים שקפאו בשלגי הנוכחות הגרמנית. מדובר בהצלתכם, אתם שם. מדובר בשחרורכם בארץ שבה נתונה לכם זכות היסוד להכות שורש. אתם ארבעים מיליון בני ערובה. במרתפי הדיכוי צומחת תמיד אמת חדשה: ארבעים מיליון בני ערובה הוגים שם באמת החדשה שלהם. אנחנו מקבלים עלינו מראש אמת זו. משום שאתם אכן תורו לנו את הדרך. לא לנו להביא את הלהבה הרוחנית אל המזינים אותה זה כבר בעצם ישותם כבשעווה. אולי כלל לא תקראו את ספרינו. אולי לא תאזינו לשיחותינו. אולי תדחו את רעיונותינו. איננו מניחים את המסד לצרפת. אנו יכולים רק לשרתה. לא תהיה לנו כל זכות, נעשה מה שנעשה, להכרת תודה. אין שום מכנה משותף בין הלוחם החופשי לבין החורבן הלילי. אין מכנה משותף בין מלאכתו של החייל ומעשהו של בן הערובה. אתם הקדושים.

אנטואן דה סנט-אקזופרי, טייס קרב / מכתב לבן ערובה, מצרפתית: גדעון טיקוצקי, הוצאת הקיבוץ המאוחד – ספריית .2009 , פועלים

ויטלי פרידלנד

21 תיאטרון החאן

אודי בן משה מנהל אמנותי: | אלישבע מזי"א מנכ"ל:

, עמוס אונגר, יגאל בן אריה, אמרי בן עמי, רות דיסקין, ויקטור הראל, יוסי הראל, גורי מושיק ביבי – יו"ר חברי הוועד המנהל: זילכה, יעל חקלאי-קאופמן, מיכה טל, מיכל לקס, ינון עוז-ארי, תמר פיינברג, ענת פינסטרבוש, יובב צור, ד"ר רענן קופ, יובל קורן, ניסן רז, אפרת שהם הילדסהיימר גוף מבקר: ציפורה כהן – רואת חשבון שחקני להקת תיאטרון החאן: יואב היימן, ניצן לברטובסקי, אודליה מורה-מטלון, כרמית מסילתי-קפלן, שחר נץ, יוסי עיני, סוזנה פפיאן, ויטלי פרידלנד, יהויכין פרידלנדר, עירית פשטן, אריה צ'רנר, ניר רון, איתי שור, ארז שפריר שחקנים להצגה: ענאן אבו-ג'אבר, איצ'ו אביטל, יארא אזרייק, תמר אלקן מאושר, דניאל ברקאי, מני גרוס, עֹפר גרינברג, אור לומברוזו, ישראל פניאל, נעמי פרומוביץ-פנקס, אריאל קורט, פטר קנולר, בר שדה. צוות תיאטרון החאן: חשבת ומנהלת אדמיניסטרטיבית: ברטה שטרית; מנהלת שיווק: דפנה לוטן; מנהל טכני וייצור: ששון חזם; מנהל תאורה וסאונד: רוני כהן; מנהלת מכירות חוץ ומחלקה חינוכית: אירית בלומנפלד; מפיק אמנותי: אסף ברזניצקי; דוברת: שרי נחשוני; עוזרת מנכ"ל ומזכירת התיאטרון: נעמה אֶנוֹש; ניהול הפקה: ליזי מזרחי, יהודית כץ; הנהלת חשבונות: מרינה ברייטר; מנהלת מנויים: קרן ברק; דרמטורג: יותם גוטל; מנהל במה: עאסם אל-שריף; תאורנים: יונתן לוי, ריינהרד סטו, יצחק סקילי, דורון דונין; טכנאי קול: עידו מנדיל, ספיר שרון, ערן צמית; עובדי במה: חאלד חמדאן, אדם פסח, שגיא שם טוב, מחמוד גית; הלבשה ואביזרים: פאולה טימונר, ויולטה פראדו, תמרין קול, אלונה אפקריאן; איפור ופיאות: סופי מולדבסקי; אחראית קופה: ספיר זוהר; קופאיות: גאיה בן עמי, עומר דגן, שיר לוי; מח' טלמרקטינג: קארין כהן (אחראית משמרת), רחל אנקרי, נאוה ברנר, ישראל גושן, בתיה מהריאן, טיאה מרקוביץ, שושי קנדל, יערה שריג; אחראית דיילים: עדי גינת; דיילים: שי אלהרל, רווית אשכנזי, עדי גינת, שירה הר, אופיר זייף, נעמי זילברשטיין, רותם נהיר, דניאל רשף, נעמי שרמן; מתמחה במחלקת הפקה אמנותית: אברה לוין; עובד הבית: מחמוד גית אגודת ידידי תיאטרון החאן: אגודת ידידי תיאטרון החאן הוקמה במטרה להבטיח את המשך קיומו של התיאטרון, לעודד את העשייה התרבותית והאמנותית המפוארת שלו ולבסס את מעמדו הציבורי. חברי אגודת הידידים מוזמנים להצגות הבכורה החגיגיות ולקבלות הפנים שלאחריהן, נחשפים לעשייה התיאטרלית, נפגשים עם יוצרים ומוזמנים לאירועים מיוחדים. חברות באגודת הידידים כרוכה בתרומה שנתית לתיאטרון. naama@khan.co.il : נשמח לצרף ידידים נוספים. להתקשרות יו"ר אגודת הידידים: עו"ד חגי שמואלי יועץ משפטי: עו"ד עמי פולמן | מבקר פנים: רו"ח יאיר אלון עמיתים /// נווה אייל, מיכל ועמוס אונגר, דודו אלישר, יעל ורמי ארז, רוז ואליהו בן טובים, זהר ג'ינאו, נורית ואהל הרמן , דן זיסקינד, רות חשין, צביקה יוכמן, שי ומיכל ליפשיץ, לסלי סבה וורדה שיפר, ענת פורת, רונית ושלמה רבינוביץ', שלומית ופלג רדי, גאולה שמואלי, דורית וחגי שמואלי, אריאל שנהר, תמר שנהר, אנה שניידר ידידים /// רונית ואפי אברמזון, פרנסיס וברוס אופנהיימר, אורה ויעקב אחימאיר, שלמה אילון, גדעון ועליזה אלון, ירון אנג'ל, בתיה ארטמן, עליזה אשד, מושיק ויעל ביבי, דורית ויחזקאל ביניש, מירלה ושרון במברגר, נתן במברגר, ניצה בן-אלישר, יגאל וללי בן אריה, דבורה בן דוד, עופרה בן יעקב, רובי ובניה בן-נון, נטע בן פורת, סוניה וזמיר בקל, רינה ברלר, רמי בר גיורא, נעה וישראל בר גיל, נורית ואמתי ברקול, חביבה וחזי ברקלי, מלכה גאגין, רעיה וחנוך גוטפרוינד, מזל גרטין, דינה ויורם גרינשפן, דפנה גרנות, יהודה דוידוב, מירי ודני דינוביץ', טובה הרצל, נעמי וינד, מירה ויינשטין, אילנה ויורם וקשלק, יהודית זליג, ציפי זרנקין ויואב איגרא, פרנסין וראובן חזן, טלי חיימסקי, נחמה חסון, נעמי חפץ, אפרת ומיכה טל, דליה טלמור, ליטל ידין, איטה ילין, דבי ועמוס יפה, נאוה וחיים יפה, ארי כהן, עופר ותהילה כהן-כהנא, עמליה כהן, שרה כהן, רעיה ואביעד כהנא, יוסי לוי, עופר והילה לוי, רינה ואיתן לוי, חבצלת לורברבוים, פיני לזוביק, דינה ושלמה מור יוסף, דורית ונפתלי מיכאלי, אריאלה מן, רפי מרון, רחל מרין, שלומית נבו, טלי ודני נווה, אריאל נסים, שמחה סיגן, רות ומיכאל סלע, לבנה ודן בניה סרי, עמי וחווה פולמן, רחל פייטלסון, ענת ואלכס פינסטרבוש, לינה פישר, מיכאל פרימן, ברוריה פרסבורגר, נעמי ודוד קאסוטו, דב קולני, אבי קוסטליץ, יהודית קרפ, ברטה רג'ואן, ציפי רומן, זיוה רותם, אורנה וצלי רשף, זאב ותרצה שביט, אורון ואיריס שגריר, מירה שוויקי, תמר שילה, יהודה שפירא, יפה שפירא ועופרה הלפמן, אביבה ויואל שר, אורי שרף שוחרים /// עמיר וריקי בירם, אבי בלשניקוב, שמעון ברזילי, נירה וישראל ברטל, דברה ולואיס גרבר, מומי ונילי דהאן, רנה ומאיר חת, אמיר לנג, ג'ואנה ואברהם קושניר, דורותי וגובי קרטס, אליס שלוי, אורנה ויוני שסטוביץ'

מיסודה של הקרן לירושלים בתמיכת הני גסטטנר, ובסיוע משרד התרבות והספורט ועיריית ירושלים

Adieu Monsieur Haffmann By Jean-Philippe Daguerre A Modern Drama about Love and Loyalty Translated by Eli Bijaoui Directed by Udi Ben Moshe

Set Design: Adam Keller Costume Design: Judith Aharon Lighting: Roni Cohen Music: Guy Levy Tap Dancing: Eran Shimshi

Actors (in Order of Appearance) Itay Szor – Pierre Vigneau Vitali Friedland – Joseph Haffmann Bar Sade – Isabelle Vigneau Erez Shafrir – Otto Abetz Nitsan Levartovsky – Susanne Abetz

Paris, 1942. Mr. Haffmann, a prosperous Jewish jeweler, understands that his life is in danger and offers one of his employees a trade: he can have the jewelry store in exchange for hiding Mr. Haffmann from the Nazis. But Pierre, the employee, presents a counteroffer: he and his wife, Isabelle, are desperate for a child, but Pierre is infertile; they will hide Haffmann if he agrees to have a child with Isabelle. The play follows the unique relationship that forms between the three characters as the reality of occupied Paris closes in on them. A contemporary drama offering a humorous, sophisticated, theatrically rich presentation of a compelling moral dilemma, while shedding new light on life during the Holocaust. This is the Israeli debut of the play which took France by storm and won four Molière Awards (including Best Play and Best Playwright).

Production Manager: Lizi mizrachi Assistant Director: Ruty Gefen Production and Technical Supervisor: Sasson Chazam Lighting and Sound Manager: Roni Cohen

Program Editor: Assaf Berznitsky Stage Photography: Yael Ilan Poster Photography and Design: Moshe Nachumovich – https://www.mozesart.com Poster layout and Program Design: Elad Elharar – Design & Illustration Public Relations: Sari Nachshoni, The Jerusalem Khan Theatre English Translation: Yaniv Farkas

The performance lasts about 1 hour and 30 minutes (without intermission) Premiere: June 25th, 2022.

23 תיאטרון החאן

האנשים שאנחנו אוהבים מחַזקים אותנו, גם כשהם לא כאן, ויש את הפחד, הפחד שהפך לדייר קבוע בבית הזה, הפחד שאני מנסה לאלף ולא תמיד מצליח, הוא מארח לי חברה… מי ייתן והאומץ יגבר על הפחד! ז'וזֵף הַפְמַן, מתוך המחזה

איתי שור

www.khan.co.il kupa@khan.co.il 02-6303600 :' טל

מרכז החאן (ע"ר)