החאן - כנרת כנרת מאת נתן אלטרמן

אריאל וולף, אודליה מורה-מטלון, ארז שפריר

כי "כנרת כנרת" נושא עמו "תזה" כלשהי. ואם אמנם כך – הרי שהיא חורגת מן הרוח של השירה והדרמטורגיה בת זמננו, העומדת בסימן הניכור בין האדם היחיד לבין מה שסובב אותו. בדצמבר 30 - הצגת הבכורה של "כנרת כנרת" התקיימה ב . בפרסומים לקראת הערב נמסר כי ההצגה תיערך 1961 בחסות שר האוצר לוי אשכול, ושדוד בן-גוריון הוזמן גם הוא. העיתונים דיווחו על כך כי המעמד יהיה חגיגי במיוחד, וישתתפו בו סופרים, משוררים, ציירים, שחקנים ואנשי ציבור רבים, ולצידם ברוך בן-יהודה עצמו, כמה מראשי דגניה, ושרה זלאטה יהודאי - אלמנתו של חיים ברוך יהודאי שהיה בעליו של מלון ביפו שבו התאכסנו רבים מאנשי העלייה השנייה. צייר הקריקטוריסט בס הארץ במדור "הימים הללו" בעיתון זוג מבוגר הלבוש במיטב בגדיו על רקע הכרזה של "כנרת כנרת". מעל הציור רשם שתי ציטטות – "הקהל אדיש לעליה" ו"הקאמרי מציג מחזה על העליה השניה". ומתחת לתמונה נכתבו הדברים שאותם, כנראה, אומרת האישה לבעלה בדרכם ל"י עלתה לנו ההצגה על 300 ? אל ההצגה: "- אנחנו אדישים העליה השניה!" הצופים שגדשו את 900 בדיוק כבה האור, וכל 20:30 בשעה האולם המתינו בהתרגשות לעליית המסך.

בדצמבר, ימים אחדים לפני חנוכת הבניין, קיים 24 - ב התיאטרון מסיבת עיתונאים וזו זכתה לסיקור נרחב כמעט בכל העיתונים. ההתכנסות נועדה קודם כול לתת פתחון פה לעוסקים במלאכת הבניין החדש, ולאחריה נערך סיור בבניין עצמו בהדרכת האדריכל דב כרמי. גרשון פלוטקין הדגיש את העובדה ש"מוסד עברי חדש ייחנך על ידי הצגת מחזה עברי חדש". אולם הצימוק של המסיבה היה בהופעתו של אלתרמן עצמו, אשר היה ידוע כאדם נחבא אל הכלים, וכמי שנמנע באופן עקבי למדי מלדבר באירועים ציבוריים. למרות זאת, בשל גודל השעה, השתכנע הפעם להתייצב מול העיתונאים. הוא השמיע דברי תודה לגרשון פלוטקין על שפתח בפניו את שערי התאטרון הקאמרי ואת שטח היצירה הדרמטי, הודה לשחקנים "שלפעמים הצטערתי שהם טובים מהטקסט שבפיהם" ובייחוד הודה לחנה רובינא, שעל הסכמתה להשתתף בהצגה אמר: "מבחינה אישית... זוהי זכות שעוד לא היתה לי בספרות ואיני יודע אם תהיה לי גדולה ממנה". בנאום עצמו, שרק חלקו היה מוכן בכתב, הסיר אלתרמן במשהו את העמימות בכל מה שקשור לתוכן המחזה, שהתאטרון עצמו, בכל פרסומיו, הקפיד לשמור עליה. אלתרמן הדגיש כי תקופת השחרות מוצגת מנקודת המבט של תקופת הבגרות הרואה מתוך סלחנות את הטוב אך גם את התמוה, הגרוטסקי, בן הזמן שעבר זמנו. בהקשר זה גילה לעיתונאים את סיפור המעשה, ואף מצא לנכון לציין כי ברוך בן-יהודה, גיבור הסיפור, היה מורו למתמטיקה בגימנסיה הרצליה, ואף המורה האהוב עליו ביותר. אלתרמן לא שלל את האפשרות

, ספריית אפקים, הוצאת דן לאור , מאת אלתרמן – ביוגרפיה מתוך 2013 , עם עובד, תל-אביב