החאן - אוי אלוהים - מאת ענת גוב

אוי אלוהים

2

ואם חד הורית לילד עם אוטיזם, מקבלת שיחת טלפון מסתורית ממטופל 40 אלה, פסיכולוגית כבת חדש ונואש, המתעקש שתקבל אותו בדחיפות. המטופל מוכן למסור לה רק את האות הראשונה של שמו, והיא מסיקה שהוא בכיר בכוחות הביטחון. כשהוא מגיע, מסתבר שמדובר בלא אחר מאשר אלוהים. אלוהים בדיכאון עמוק, ורוצה לשים קץ למפעל חייו. לאלה יש שעה אחת לשנות את דעתו ולהציל את העולם. במבט קומי נוקב, בוחן המחזה את דמותו של אלוהים על פי התנ"ך, ואת יחסיו ההפכפכים עם בני האדם.

צוות הפקה: ליזי מזרחי הפקה וניהול הצגה: ששון חזם מנהל טכני וייצור: רוני כהן מנהל תאורה וסאונד:

אסף ברזניצקי תכנייה: אורית הראל – תיאטרון החאן יחסי ציבור: יעל אילן צילום הצגה ופוסטר: yaelilanblog.com אלעד אלחרר עיצוב תכנייה ופוסטר: eladelharardesign.com

סופי מולדבסקי עיצוב תסרוקות, פיאות ואיפור: פאולה טימונר, דנה שעובי, יעל טורטן, מלבישות: דניאל מרקוס, אליקה פלדמן (חליפה) ואדים לוין תפירה וחייטוּת: שמעון אהרוני ייצור תפאורה: עאסם אל-שריף מנהל במה: חאלד חמדאן, איתמר מבורך, עובדי במה: אנטון קוצ'ר, אבישי דהן יונתן לוי, מרטין קנטור, ריינהרד סטו, תאורנים: יצחק סקילי מיכאל אבבו, יהונדב גילת סאונד: נועם פלג עוזר במאי: כרמית מסילתי-קפלן קולה של מרים המטפלת: אולפני קיצ'ה הקלטות: אביחי טוכמן ניהול מוסיקלי:

תודות: מדריכת הורים ומטפלת בילדים - תומי יואל-פינקוביץ, . ובנוער עם אוטיזם, על העזרה בעיצוב דמותו של ליאור - המכון למחזאות ישראלית ע"ש חנוך לוין. - ארכיון התיאטרון הקאמרי.

דקות (ללא הפסקה) 15- משך ההצגה: כשעה ו 2019 במאי 11 : הצגה ראשונה

3

תיאטרון החאן

"מקום יש לקב"ה ומסתרים שמו ושם הוא בוכה" על אנושיות האל וענת גוב ז"ל מרדכי בר-אור

זכיתי ללמוד עם ענת גוב ז"ל תורה, כחלק מחבורה יקרה שאותה לימדתי במשך שנים רבות.

ענת היתה תלמידה חדה וחכמה. כאשר הכנתי שיעור, הייתי מדמיין מה ענת תגיד, ובתוך השיעור הייתי ממתין למוצא שפתיה. וכך, בקורטוב ציניות ובלב רחב, היא נגעה במקורות בתעוזה, ומשם לתוככי חיינו כאן במדינת ישראל המתחדשת לה. וחידת האלוהים דיברה אליה. 'אלוהים' כפי שבא לביטוי במקרא, הוא בורא עולם, יחיד ומיוחד. לפעמים יש הרגשה שעובדת היותו כה יחיד, הביאה אותו לברוא עולם על מנת שיצא מעט מחידת ייחודו ובדידותו. בפרק א' של ספר בראשית אנו רואים תיאור ליניארי ומסודר של בריאה. אלוהים מביע שביעות רצונו במילים "וירא אלוהים כי טוב". התוהו ובוהו נטמן לטובת עולם מסודר והיררכי. יש תיאור בריאה נוסף בפרק ב' ובמרכזו סיפור גן העדן. בתיאור זה ישנם עצים מרהיבים, נהר בוטח, בדידות, אינטימיות, עירום, נחש והחטאה. אלוהים נוכח לרוח היום, ונמצא בקשר אישי עם ברואיו. שאלת "אַיֶּֽכָּה", איתה האל פונה לאדם הראשון אחרי האכילה מעץ הדעת, מהדהדת לעברנו עד עצם היום הזה. נדמה כי אף התוהו ובוהו מבצבץ וצף בשבילי הבריאה הזאת. שני התיאורים, אף שכה שונים, הם אחד. הם ביטוי לפנים שונות של אלוהים ושל העולם, וזה מוסיף צבע וטעם מיוחדים למסע המשותף של האדם ושל האל במסורת ובהיסטוריה היהודית. אלוהי המקרא מתעניין בנו, מתבונן בעולם שברא ומצפה לראות את איכות החיים שאנו ניצור בו. יש לו רגשות, כעסים, רגעי נחת וקנאה. המקרא מלא בדימויים פיזיים של האל: חרי אף, אל מריח, המדבר אל ליבו. הוא נוקם ואוהב. יש הרואים ביסודות אלו של 'האנשת האל' משום פגיעה בכבודו. איך ייתכן ש"אבינו שבשמים" יורד לעולמנו, מתעניין, רוגז, מופעל? ואכן, רבים מהאנשים המאמינים בבורא, מאמינים באל המרוחק מהאדם, באל הנשגב, הבלתי נתפס בשום שפה אנושית. עבור אנשים אלו כגודל המרחק, כך עוצמת האמונה. ומעניין כי רבים מהאנשים הכופרים בקיום האל, כופרים ממש באותה הדמות. אל המרוחק מהעולם אינו רלוונטי עבורם, ושמא כלל אינו קיים. אלו ואלו מפספסים את הדרמה הגדולה הרואה קשר דינמי ביחסי אלוהים ואדם. שהרי יש משהו פשוט, מדהים ונורא בהיותנו נבראים בצלמו וכדמותו, היוצרים זיקה קיומית והדדית בינינו. על המילים המתארות את בריאת האדם בפרק ב' "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים" אמרו קדמונים "כל הנופח -מעצמו הוא נופח"; החלק האלוהי שבנו נופח בתוכנו ללא הרף. עבורי, דווקא יסודות אנושיים אלו, הם העשויים לקרב אותנו אליו עד כדי רגעי אהבה עזה. האין סוף שבו, יחד עם היסודות האנושיים שבו, יוצרים רצון לקרבה, להבנה, עד כדי רגעי בקשת נוכחות שלו בעולמנו. והוא עדיין אלוהים אין סופי. הוא בורא עולם המצפה לגאולתו. המסתורין ובקשת האינטימיות שזורים האחד בשני. בין שלל הנושאים שלמדנו, למדתי עם ענת גוב ז"ל תיאורים מקראיים וחז"ליים בהם הבורא מתגלה ב'אנושיותו'. היא תמיד התעוררה לחיים כשמצאה את בורא עולם במקום של פגיעות וחשבון נפש. באחד המפגשים שלנו קראנו את המדרש הבא העוסק בחורבן הבית:

אוי אלוהים

4

"באותה שעה היה הקדוש ברוך הוא בוכה ואומר: אוי לי מה עשיתי, השריתי שכינתי למטה בשביל ישראל, ועכשיו שחטאו חזרתי למקומי הראשון, ח"ו שהייתי שחוק לגוים ולעג לבריות. באותה שעה בא מטטרון ונפל על פניו, ואמר לפניו: רבש"ע, אני אבכה ואתה לא תבכה, אמר לו: אם אין אתה מניח לי לבכות עכשיו, אכנס למקום שאין לך רשות ליכנס ואבכה, שנאמר (ירמיה י"ג) 'ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה וגו'". (מתוך הפתיחה לאיכה רבה פרק כ"ד) אלוהים מתואר כאן כאל בוכה. הוא מתחרט על חורבן הבית, חורבן שהוא איפשר שיתרחש, והוא זועק 'אוי'. הוא הרי ביקש לדור אתנו, כאן בעולם, בשכנות טובה, בקרבה. זה היה רעיון בית המקדש ביסודו. וכעת עם חורבן הבית, מוצא עצמו האל 'חסר בית' והוא נאלץ לחזור ל'מקומו הראשון'. ואכן האל השמיימי הוא בודד. הוא חושש כעת גם ללעג הבריות: מה יגידו עליו? וכשמגיע המלאך מטטרון, הוא מבקש מאלוהים שיפסיק לבכות, שזכות הבכי אינה ניתנת בידו של האל. ואילו אלוהים, המבקש לבכות דווקא בנוכחותו, אומר למלאך מטטרון שאם לא יניח לו לבכות, הוא יבכה במקום שאף אדם לא יוכל להיכנס ולהפריע לו. ובמקום אחר בתלמוד (מסכת חגיגה דף ה' עמוד ב') נאמר: "'במסתרים' – מקום יש לקב"ה ומסתרים שמו ושם הוא בוכה 'אוי'". זכיתי ללוות את ענת בתקופה האחרונה של חייה. היא שיתפה אותי בחשבון נפשה על פועלה בעולם, וגם בימיה האחרונים, לצד נתינה ואהבה אין סופיים למשפחתה ואהוביה, לא חסכה שבטה מכאב הפיצול בחברה הישראלית ומהיעדר המורכבות בשיח. זכיתי ללוות אותה בניסיונותיה לחיבור בין שבטי החברה הישראלית. היא סירבה בתוקף לחלוקות המסורתיות שבין "מאמינים לבלתי מאמינים". היא היתה אומרת שיש מאמינים שאין להם אלוהים, וכופרים גדולים שיש להם. המחזה "אוי אלוהים" נכתב גם בהשראת מקורות ושיחות אלו. אלוהים המבקש ללכת לטיפול, הוא 'מדרש יהודי' נפלא, הנוגע בקצה של 'האנשת' האל. עבורי, נגיעה ישירה ומלאת הומור זאת היא גם תקוה לחידוש הקשר עם אלוהים. הרי טיפול טוב יכול להביא לריפוי ולהבראה. לעיתים נדירות הוא אף מביא לחידוש האהבה והאינטימיות. ענת גוב התאהבה בדמות האל הבוכה, הפגיע. היא חשה הזדהות עם עוצמת האל לצד איזורי החשבון של נפשו, וראתה בשניהם משום תמונה אחת. כך בחייה, וכך במותה.

מרדכי בר-אור הוא בוגר ישיבת הר-עציון. שנה. 20 יזם את הקמת בית מדרש "אלול" והקמת בית מדרש "קולות" ושימש כנשיא הארגון במשך כיום שותף במיזם "והיה ברכה" – ייעוד אישי, חזון חברתי. אב לארבעה. סב לשלושה עשר.

5

תיאטרון החאן

אישיותו של אלוהים יוחנן מופס

גדול חוקרי התלמוד במאה העשרים, שאול ליברמן, לימד אותנו שהדמות הטרגית בהא הידיעה של המקרא אינה יעקב, שאול או אפילו איוב, אלא אלוהים עצמו, הנקרע שוב ושוב בין אהבת ישראל לבין תסכולו העמוק מהם. אלוהים, המצהיר בחדוות נעורים אופטימית הגובלת בנאיביות כי העולם אכן "טוב מאוד" (בראשית א, לא), נדכא באופן כה עמוק משחיתותו המוסרית של האדם שברא עד שהוא אומר: "כי ניחמתי כי עשיתם" (בראשית ו, ז). כמה ייסורים קוסמיים טמונים בהודאה האלוהית בכישלון! אחרי שברא את העולם, הוא מטביע את בני האדם החוטאים בשואת מים – ומתחרט על כך: "לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם, כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח, כא). הנאיביות שבאופטימיות הראשונית של אלוהים ועומק הפסימיות שהוא לוקה בה מאוחר יותר הופכים למה שניתן לכנותו ריאליזם אלוהי. אלוהים מבין כעת כי אינו יכול לצפות מן האדם לשלמות וכי עליו להשלים עם השחיתות האנושית. האדם אינו כולו טוב ואינו כולו רע; הוא רק אנושי. אלוהים מסיק כי התגובה ההולמת לחטאות האדם אינה פרץ זעם מעניש – קשתו וחצו, המופיעים בטבע כקשת בענן, מונחים בצד לתמיד – אלא דווקא הבלגה ומשמעת חינוכית הנמצאים בהרמוניה עם טבע האדם, הרחוק מרחק רב משלמות. בפרקים הראשונים בספר בראשית אלוהים מופיע בפנינו כאישיות מוסרית המתפתחת ולומדת מתוך טרגדיה והתנסות עד שהיא הופכת לדגם עבור האדם. המסר החשוב הוא שאפילו אלוהים טועה ואף לומד מטעויותיו. ישות פסיכולוגית מורכבת זו, הדמות שבצלמה נברא האדם, הופכת לדגם ההומניזציה של האדם. יש לתהות האם דימוי פסיכולוגי זה אינו מהמם יתר על המידה לתיאור, אפילו עבור אמן המכחול הדגול ביותר. נראה כי רק התיאולוגים הספרותיים של המקרא, בייחוד התלמודיים, מסוגלים לעמוד במטלה. שלא כמו הפילוסופים היווניים הנמנעים מן האנתרופומורפיזם, כפי שהומרוס משתמש בו לתיאור האלים היווניים, חז"ל דווקא מעצימים את האנתרופומורפיזם בתארם את מורכבויות הדמות האלוהית. אלוהים בחכמתו האינסופית ידע שאילו היה חושף את טבעו הטרנסצנדנטי האמיתי בפני האדם, היה מחולל שמות. על כן, עטה על עצמו חזות אנושית. הוא הופיע בפני האדם כאישיות נישאת, אך כזו שעשויה לשגות. הוא נכנס למערכת יחסים חוזית עם האדם, נעשה מעורב במצב האנושי, חווה תסכול מלבותיהם הקשים של בני האדם, התחרט שברא אי פעם את האדם, התרגש מתפילות משה ונביאים אחרים, התפרץ בהתקפי זעם על חטאות בני עמו, והיה כה קשור לישראל עד שנשא אותם שוב למרות חטאותיהם לאחר שכבר ניתן בידם גט. נראה שאלוהים חווה את כל קשת הרגשות האנושיים: אהבה, כעס, מעורבות, זעם, חרטה, עצב וכיוצא באלה. בכך הוא מעניק את חותם האלוהות לאנושיותנו עצמה. אלוהים אומר במרומז לאדם: 'לא תוכל לדעת מה מעל ומה מתחת, אך תוכל לדעת את אשר בלבבך ובעולם. אם תחושות ותגובות ורגשות אלה המרכיבים את הקיום האנושי יוארו באמונה וברציונליות, הרי שהם כל האלוהיות שלה תוכל לייחל. להיות הומני משמעו להיות אלוהי: כשם שאני קדוש, כך תהיה גם אתה קדוש; כשם שאני רחום, כך תהיה גם אתה רחום'. כל כן, רק ידיעה ממין אחד פתוחה בפני האדם, ידיעת אנושיותו של אלוהים.

, ספרית יהדויות – מכון שלום הרטמן, אישיותו של אלוהים – תיאולוגיה מקראית, אמונה אנושית ודמות האל יוחנן מופס, מתוך 2007 , הוצאת כתר, ירושלים

אוי אלוהים

6

7

תיאטרון החאן

האמונה באהבה , בימאי ההצגה ארז שפריר

"אוי אלוהים" הוא מחזה מיוחד בכך שהוא מעגן סיטואציה בדיונית ומופרכת מיסודה בסיפור סמי-ריאליסטי, ועל ידי כך יוצר הכלאה לא שגרתית: היתכן שאלוהים יגיע לטיפול פסיכולוגי? המחזה בוחן בצורה מאוד עמוקה אמנם, אך גם מבדרת וקורצת, את המורכבות הרב שכבתית ביחסי בני אדם-אלוהות, מערכת יחסים שהתחילה משחר הבריאה דרך כל גיבורי התנ"ך: אדם, אברהם, משה, איוב ואחרים. במחזה יש זווית אירונית הומוריסטית על התנ"ך; ברגע שהושבנו את אלוהים על ספת הפסיכולוג אנחנו מפשיטים את האלוהות מהמקום הנשגב, ואז אפשר לפרש את התנהגותו ברמה האנושית. מימד אישי זה הצית בי את הבערה לעבוד על המחזה. כבימאי חשבתי שאתעסק בעיקר בחומרים תיאולוגיים-פילוסופיים-היסטוריים, אך גיליתי שיש כאן בעצם כולנו זקוקים לאהבה והמחזה בוחן את האמונה באהבה. ליבה אנושית שמאוד מדברת אליי באופן אישי: הצורך הקמאי הזה. פעמים רבות המיטב שבנו לא יוצא החוצה, משום אנחנו לא מאפשרים לעצמנו לאהוב ולהיות נאהבים. ברגע שאנחנו מאמינים באהבה ונותנים לה מקום, אנחנו נעשים בלתי מנוצחים. כך, אלוהים במחזה חי בבדידות מזהרת, במגדל שן כוחני, איבד את המגע עם בני האדם ואת הצורך האותנטי באהבתם, ונותר מבודד וכועס. הוא מגיע לטיפול מיואש, במטרה להחריב את האנושות סופית ולהתנער מבני האדם שאיכזבו אותו קשות. לאט לאט הוא מגלה שרבים מהדברים קרו בגללו, בגלל שהסיר "הכל למדתם ממני. אתם בסך הכל תלמידים טובים של מורה מעצמו אחריות והפיל הכל על בני האדם: במהלך הטיפול אלוהים נוכח לדעת שהוא בעצם זקוק לבני אדם, למילה טובה מהם ולאמון מחודש גרוע". בהם. רק לאחר שהוא מכיר בצורך שלו לקבל עזרה מבת אנוש, הוא מתחזק וחוזר לעצמו. דרך העיסוק הטיפולי ב"ילדותו" ובחוויות הראשוניות המעצבות שלו, הוא מבין שהוא זקוק לאהבה ולחיבוק וכך יקבל את הכוח לחזור ליצור. כך גם אלה, שעמדה לגמור הכל ומתכחשת לאלוהים – מקבלת את הזדמנות חייה לטפל באלוהים ולהציל את העולם מכליה. היא משתנה בזכות הטיפול ומחליטה לא לוותר על חייה או על בנה. היא מצליחה לשאוב השראה מהילד שלה, להכיל אותו ולאהוב אותו, ואהבה זו נותנת לה את הכוח להמשיך בחייה: "למרות שהוא לא מדבר ולעולם אני לא אשמע אותו אומר "אמא" או כל מילה אחרת, הוא נותן לי דברים שאני לא יודעת אם הייתי מקבלת מילד רגיל. כשהוא מנגן לי או מחבק אותי... זה שווה לי יותר מאלף מילים, אתה מבין? וגם אם זה הכל בראש שלי, זה לא היה קורה בלעדיך. בלי... ההשראה שלך". לצערנו, המחזה אקטואלי תמיד, גם היום: ישראל, תנ"ך, איוב, אפוקליפסה, כוח אנושי משחית: "עכשיו המחלה של הכוח אצלנו. אנחנו צריכים טיפול, לא אתה. אתה לא הורג יותר ילדים קטנים, עכשיו אנחנו הורגים אותם. אתה לא ממטיר יותר את האש וגופרית הנאיביים שלך, עכשיו אנחנו ממטירים אותם, בתוך פצצות אטום שהיו מוחקות לך את סדום ועמורה כל כך מהר שאשת לוט לא הייתה מספיקה אפילו לסובב את הראש!... אז מי כאן צריך טיפול?" יחד עם זאת, המחזה מסתיים בנימה אופטימית: אלוהים יוצא מחוזק ומחויך וקורה נס גם לילד – הוא אומר ". אם נלמד לאהוב אז כבר לא יהיה מקום לכוחנות, לאגו, לשתלטנות ולהרס. צריך מים מילה ראשונה: " לתת מקום לאנרגיה של אמפתיה, חמלה ואהבה.

אולי כך יתחולל הנס.

אוי אלוהים

8

9

תיאטרון החאן

הפקות קודמות של המחזה בארץ ובעולם

בכורה ישראלית // התיאטרון הקאמרי של תל-אביב 2008 עדנה מזי"א בימוי: משתתפים: עודד תאומי / יוסי פולק אלוהים – שרה פון-שוורצה / שירי גולן אלה – אביהוד תדהר ליאור –

. צילום: ורדי כהנא 2008 . צילום: משה שי שירי גולן, יוסי פולק, התיאטרון הקאמרי 2008 עודד תאומי, שרה פון שוורצה, התיאטרון הקאמרי

בשיתוף המכון למחזאות ישראלית ע"ש חנוך לוין הפקות בחו"ל –

2009 // Buenos Aires, Argentina. Director: Alicia Vera 2011 // Rome, Italy. Attori e Tecnici Company, Theatre Vittoria. 2012 // Argentina and Uruguay. Director: Leah Jelín. 2014 // Lodz, Poland. Stefana Jaracza Theatre, Director: Jacek Orlowski. 2014 // Germany, Theater Sommerhaus. 2014 // Germany, Theater Kopfüber. 2015 // Russia, St. Petersburg. Romantic Theater, Director: Yuriy Tomoshevsky. 2015 // Sao Paulo, Brazil. 2015 // Panama, Director: Edwin Cedeño. 2018 // Washington, DC, Mosaic Theater Company, Director: Michael Bloom.

10 אוי אלוהים

מחזאית ותסריטאית ענת גוב - )2012 בדצמבר 9 - 1953 בדצמבר 13(

ילידת טבריה. דור שביעי בישראל, צאצאית למשפחה חרדית מצפת. בוגרת תיכון תלמה ילין במגמת תיאטרון. שירתה בלהקת הנח”ל, שם הכירה את בעלה לעתיד, גידי גוב. למדה בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב. ,1981-1991 (טלוויזיה חינוכית) בין השנים זהו זה כתבה לטלוויזיה את התוכניות: (סדרת חברות הכי טובות ,)2 (ערוץ לילה גוב ,)1 (סדרה קומית, ערוץ כן מה?! דרמה – הוט). 1999 , הוצג בתיאטרון החאן. בשנת אהבת מוות המחזה הראשון שכתבה, , בבימויה של עדנה מזי”א. חברות הכי טובות העלה התיאטרון הקאמרי את גוב המשיכה לכתוב מחזות לקאמרי, בעיקר קומדיות בעלות מסר חברתי שזכו 2006 . בשנת 2000 משפחה חמה, עקר בית, ליזיסטרטה להצלחה רבה, ביניהן: עבור תיאטרון הבימה. בנוסף, הלהקה כתבה את העיבוד הבימתי למחזמר אמא קוראז' עסקה גוב בתרגום מחזות לעברית, ותרגמה בין השאר את המחזות (על פי דייוויד הר). וילדיה וויה דולורוזה ,2012 זכתה בפרס רוזנבלום לאמנויות הבמה מטעם עיריית תל אביב לשנת . עקר בית , עבור 2004 ובפרס התיאטרון הישראלי בקטגוריית הקומדיה לשנת

צילום: ורדי כהנא

בנוסף, כתבה גוב בעמוד הדעות של ידיעות אחרונות והיתה ממקימות עזרת נשים למען נפגעות תקיפה מינית. .2003 , – פרויקט משותף של מחזאים ישראלים ופלשתינאים לתיאטרון היילבורן בגרמניה צדדים הפוכים השתתפה ב העוסק בהתמודדות עם מחלת הסרטן, נכתב בעקבות התמודדותה של גוב עם סרטן המעי הגס. סוף טוב המחזה . השאירה אחריה בעל, שלושה ילדים ושתי נכדות. 2012 בדצמבר 9- ענת גוב נפטרה ב

"אכזבה? למה? כי החבר החביב שלי הטביע את כל האדמה בדם, זיהם את כל הים בנפט וכימיקלים, מילא את האוויר בגזים ועשן, כיסה את השמיים במטוסים, הציף את החלל בלוויינים, וכשאתה רואה נצנוץ בשמיים אתה כבר לא יודע אם להביע משאלה או לרוץ למקלט הקרוב."

11 תיאטרון החאן

בימוי ארז שפריר - בוגר הסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב. שחקן להקת תיאטרון החאן. (תיאטרון פרודו . הפקת פרינג': שוליים קשים, פלשתינאית, מקבת, גטו תיאטרון חיפה: בטון). בויטרה, אטום, החולה המדומה, שלוש אחיות, אנטיגונה, פטרה, תיאטרון הקאמרי: תיקון חצות, רצח, הלילה השנים-עשר, לכול השדים והרוחות, טובים השניים, פעורי- (זכה בפרס ע"ש רוזנבלום מטעם עיריית ת"א). פה . תיאטרון אורנה פורת מעקב באפילה . תיאטרון באר שבע: הופס והופלה תיאטרון הבימה: הקץ של ). תיאטרון המדיטק: 2003( אוצר המילים, הרקדן, מוף ומוריס לילדים ולנוער:

. מעופפי רישפון והגליל והתחתון . הצגות בידור: סבא טוביה ). תיאטרון מרגניות: 2009( העץ חדר מלחמה, ראש גדול, מגדלים באוויר, טלוויזיה: שורו, ביפ, איש החשמל, אוסטרליה שלי, סבנה. קולנוע: . החיים זה לא הכול, כבודו עוץ לי גוץ לי .)2009( בארץ טיק-תק, תתחילי לחייך, זבובים בחופשה, האבטיח, הקץ של העץ עיצוב תנועה: (זכה בפרס הבמה לילדים ולנוער על עיצוב התנועה). מוף ומוריס (זכה בפרס התיאטרון על עיצוב התנועה) תתחילי לחייך, קוביות של (זכה בפרס הבמאי בפסטיבל הצגות הילדים בתיאטרון חיפה). בארץ טיק-תק בימוי: (צוותא). רוצי איילה (פסטיבל מחזות קצרים בצוותא). סדר מוכרח להיות, כמו אצל צ'כוב (חני הפקות). שוקולד בתיאטרון המדיטק (זכה בפרס הבמה לילדים ונוער על הבימוי). מוף ומוריס (תיאטרון החאן). הדלת ממול הקיץ, נישואים, בידרמן והמציתים, משחיז הסכינים הסיני, המצליחים, הקסם הגדול, גן תיאטרון החאן: חוקר פרטי, משחק של (זכה בפרס התיאטרון על תפקיד משנה) הדובדבנים, אהובת הדרקון, הלילה השניים עשר . אהבה ומזל, דוחקי הקץ, הקומדיה של קאלנדרו, הצוענים של יפו, אדם הוא אדם (סר ג'ון הנשים העליזות מוינדזור (ארגאן), החולה המדומה (סילבסטר), תעלולי סקפן בימים אלה משחק בהצגות: חקירה חוזרת (נפוליון המת), נפוליון – חי או מת! (תחת המלצר), חלום ליל קיץ (חיים ברוך), כנרת כנרת פלסטף), (שנדביז, פוש). יתוש בראש (הפסיכי), בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק

תפאורה סבטלנה ברגר - בוגרת ביה"ס ע"ש גרקוב (רוסטוב, רוסיה), והחוג לתיאטרון באוניברסיטת ת"א. יתוש בראש, חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של בין עבודותיה בעיצוב תפאורה: אנרכיסט מפוקפק, העולם האחר, הנשים עליזות מוינדזור, דוד וניה, החולה המדומה, חוקר פרטי, גן הדובדבנים, הנסיכה האמריקאית, אהובת הדרקון, אותלו, המצליחים, האפקט, כלוב העליזים, דונה פלור בתיאטרון החאן; נישואים, קיץ, אושר, צל חולף בתיאטרון באר שבע; נשואה לשניים, גרין מייל, רומיאו ויוליה, רוחות, רק אתמול נולדה מלך הכלבים, משרתם של שני אדונים, הים הכחול העמוק, עקר בית, מדליה להרי קוריולאנוס בתיאטרון הקאמרי; סוס אחד נכנס לבר, עד לא ידע בתיאטרון בית ליסין;

בתיאטרון חיפה; איש הכריות, מחיר הכבוד, משהו למות בשבילו בתיאטרון גשר; 12- הלילה ה בתיאטרון הבימה; בתיאטרון לילדים ולנוער מלכת השלג במדיטק; הכיתה המעופפת, מומו, אמיל והבלשים, יותם ויעלי, ספר הג'ונגל באר-שבע. גן הדובדבנים, אבודים ביונקרס, עפיפונים, הרולד ומוד, הגיבן מנוטרדם, טירונות בלוז, בין עיצוב תלבושות: בתיאטרון הקאמרי; גם הוא באצילים בתיאטרון גשר; שונאים – סיפור אהבה בתיאטרון באר שבע; חברים איש הכריות, מחיר הכבוד, בתיאטרון הבימה; קוריולאנוס, מירל'ה אפרת, משפחה עליזה, פירורים, ארטון, טנגו אהבה אחרונה, החזן מווילנה, ילדי הצל בתיאטרון חיפה; שלוש מסיבות, אירמה לה דוס, המקום ממנו באתי ביידישפיל. .) אמיל והבלשים ( 2008-2009 זוכת פרס הבמה לילדים ונוער לשנים .) מלך הכלבים ( 2017 זוכת פרס התיאטרון הישראלי על עיצוב תפאורה לשנת

12 אוי אלוהים

תאורה רוני כהן - הבתולה מלודמיר, השיבה למידבר, מילה של אהבה, דון פרלמפלין בתיאטרון החאן: ואהבתו לבליסה בגן ביתו, מלחמה על הבית, קריטון, האשליה, הקמצן, אושר, הקיץ, אותלו, אהובת הדרקון, הנסיכה האמריקאית, תעלולי סקפן, גן הדובדבנים, הלילה השנים-עשר, אוכלים, מולי סוויני, חוקר פרטי, תהלה, האדרת, הצוענים של יפו, דוד וניה, הנשים העליזות מוינדזור, כנרת כנרת, פילוקטטס, שיר ישן, רחוק..., חלום ליל קיץ, נפוליון - חי או מת!, חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק, ועוד. הפרקליט, נושים, פונדק הרוחות, יתוש בראש אישה בורחת מבשורה, אדם לא מת סתם, מלחמה, מועדון האלמנות בתיאטרון הבימה:

אהבת חיי, גוד ביי אפריקה, סרט צרפתי, מראה . בתיאטרון בית ליסין: העליזות, מבקר המדינה, בגדי המלך נשים לא מציירות, קומדיה של . בתיאטרון באר שבע: מעל הגשר, ולנטינו, רוחלה מתחתנת, אמא מאוהבת גם הוא באצילים, מעגל הגיר הקווקזי, . בתיאטרון הקאמרי: טעויות, אפריל הקסום, השחף, הביתה הביתה משפט פולארד, כולם רוצים לחיות, ארוחת טעימות, רישיון לחיים, פשוט לאהוב, אגדת דשא, אוטוטו זוכה . ארגנטינה, אמא תרזה איננה, אמסטרדם בתיאטרון חיפה: בלוטו, אניהו. על 2006-7 , בשנת האשליה על ההצגה 2003-4 בפרס התיאטרון הישראלי, זכה בקטגורית מעצב התאורה בשנת נפוליון - חי או מת! על ההצגה 2018 , ובשנת הנסיכה האמריקאית על ההצגה 2009 , בשנת הקיץ ההצגה

תלבושות ורוניקה שור - מעצבת ויוצרת תלבושות לבמה ולטלוויזיה. בוגרת לימודי תואר במגמת אופנה ("שנקר"). (אריאל אדיפוס, טריפטיכון, הליוגבלוס, תיאורמה עבודות עיצוב בתאטרון ובמחול: (שרון אהבת חינם (מיכל נתן), Kimica, Aqua Dulce , , קלאסיקו אספניול Alba וולף), ריח של געגוע השאיר (עמית ירדני), ObNob, If it’s not soup, it’s wet bread שטארק), תדגימי (עודד קוטלר), אחרי טרויה (נילי רוגל), ברוח המקום (לירון עוזרי), בי חותם Steeven was wrong?, Q&A, (רונית זיו), שלוש אחיות – מגע, ניתוק (דפנה זילברג), פומי (מוניר בכרי), כרם הרימונים (דדי אלופר), לה- קארינה (רייצ'ל ארדוס), Black dog (מרב שפר) הטפיר שאיש לא מכיר (הבלט הישראלי), , מוצרט Moon, Heicirizatto , היפה והחיה למופעי תור עולמי של מדונה, MDNA עבודות ייצור: .)Y (קרקס אליסה בארץ הפלאות עבודות עיצוב בצילומים של סדרות טלוויזיה, סרטי קולנוע, וידאו קליפים ופרסומות: וידאו ארט של מישל פלטניק, (רם גירושים מאוחרים (אלון זינגמן), המנצח (רן שמטוב), The Man In The Mirror ("Lubazuk") , Perfect is dead (נאור ציון). מתים לרגע, עממיות (רון שנפלד), רון לוי), עבדה בבתי אופנה של המעצבים: ויקטור בלאיש, נעמה חסין ("טובל'ס"), ליאורה טרגן, דורית בר אור. פומי הטפיר שאיש עבור ההצגה 2018 זוכת פרס עיצוב התלבושות בפסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים . לא מכיר 13 תיאטרון החאן

מוסיקה יותם גוב - מלחין וכותב. יצר מוסיקה לאלבומים של יערה שאוליאן ויעל נחשון. מורה לגיטרה, פסנתר והלחנת שירים. בנה של המחזאית ענת גוב. זוהי ההצגה הראשונה לה הוא מלחין מוסיקה בתיאטרון הרפרטוארי.

עיצוב קסמים שלומי בן דוד - .10 . עוסק בקוֹסְמוּת מגיל 1985 יליד קוסם ייחודי היוצר בעצמו את הקסמים והאשליות שאיתם הוא מופיע. השנים האחרונות הופיע בעיקר באירופה ובארה"ב. 15- ב מאז שחזר לארץ מתמקד ביצירות ובמופעים לקהל הישראלי. יוצר וכותב קסמים לאמני אשליות מוכרים בארץ ובעולם. .2019 בשנת Israel Got Talent פיינליסט תוכנית הטלוויזיה

14 אוי אלוהים

אלוהים אריה צ'רנר -

. אגדות מיערות וינה, חלום ליל קיץ בוגר בית הספר למשחק "בית צבי". בתיאטרון באר שבע השתתף בהצגות: ועוד. בטלוויזיה השתתף פוקסטרוט, מכתובּ, לבנון, השיגעון הגדול, הרפתקה בשחקים בקולנוע השתתף בסרטים: ,2 זינזאנה, פלורנטין, הפוך, מעצר בית, השמינייה, מעורב ירושלמי, הפיג'מות, פצועים בראש, ניו יורק בסדרות: ועוד. אמא ואבאז, ויקי ואני, שאטו עין כרם, המלכות אנה גלקתיה, אנטיגונה, מידה כנגד מידה, נוף ילדות, שחקן להקת תיאטרון החאן. בין ההצגות בהן השתתף: שמיים, האשה מן הים, שש דמויות מחפשות מחבר, הבתולה מלודמיר, השחף, השיבה למדבר, נדל"ן, דון פרלימלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו, מילה של אהבה, חיל פרשים אנו, חטא, האשליה, צל חולף, עירם של האנשים הקטנים, מאכינל, הזמרת קירחת יותר, אדמה קדושה, אותלו, המצליחים, סוף משחק, אושר, הנסיכה האמריקאית, מלחמה על הבית, אהובת הדרקון, גן הדובדבנים, הנון של ראש העיר ירושלים, ירושלים החדשה, ועוד. דוחקי הקץ, גברים, הקמצן, הצוענים של יפו, המקצוען, יחזקאל, עורבים, בוצ'ה, דוד וניה, הפרקליט (הכומר אבאנס), הנשים העליזות מוינדזור (אליקים), אוכלים (ארגנט), תעלולי סקפן בימים אלו משחק בהצגות: (בנקאי, רוח ג', חובב מוסיקה). פונדק הרוחות (סימס, פאפא), העולם האחר (הברון סאמדי), נפוליון - חי או מת! .2009 . זוכה בפרס שחקן השנה בתפקיד ראשי בפרס התיאטרון הישראלי 2007 זוכה פרס קלצ'קין

15 תיאטרון החאן

אֵלָה אודליה מורה-מטלון -

בוגרת תיאטרון צה"ל והסטודיו למשחק של ניסן נתיב. הכבש השישה עשר, מפעל חייו, מיד עם סיום לימודיה, החלה לשחק בתיאטרון הקאמרי, בין השאר בהצגות: , שידוכים, שמו הולך לפניו, הנפש הטובה 12- קומדיה של טעויות, הלילה ה (בתפקיד אנטיגונה), אנטיגונה .1998 . זוכת פרס ע"ש עדנה פלידל מסצ'ואן, הכתובה, נשי טרויה, אורזי מזוודות . בתיאטרון אורנה פורת: ילד משלי . בתיאטרון באר שבע: תופרות, האגם המוזהב, ראש משוגע בתיאטרון חיפה: , אותה כתבה שיחקה וביימה פרומות עבור 2005 . בפרינג': זוכת פרס ההצגה הטובה ביותר בפסטיבל עכו תיבת נוח (תיאטרון תנועה אשרה אני הלכתי אז... (משחק ובימוי בשיתוף אליענה שכטר). שחקנית יוצרת במופע היחיד מעופפי . הפלגה אחרונה , בבלבוי, ו 2006 - זוכת פסטיבל תיאטרון קצר ראיון עבודה אלקיים). בצוותא שיחקה ב (תמונע). אני רוצה לבקש סליחה, פרייבט קולקשיין (תיאטרון המעבדה), גוויותי ורבותי (בצ"א), 2 רשפון זהו זה, עספור, רצח מצלמים, פיתוי, הסיטקום ג'וני, מבשלים עם אהרוני, טקסי דרייבר, המקום, בטלויזיה: ועוד. קוויקי, החיים זה לא הכל, חשופים, חברות טובות, שלטון הצללים . לעבור את הקיר בקולנוע: תמונות מחיי הכפר, הצוענים של יפו, אדם הוא אדם, דוד שחקנית להקת תיאטרון החאן. השתתפה בהצגות: וניה, עורבים. בדמי ימיה (אמו של ליובה), כנרת כנרת (גברת קְוִיקְלי), הנשים העליזות מוינדזור בימים אלה משחקת בהצגות: (טֶקְלָה). נושים (קילא),

16 אוי אלוהים

ליאור שחר נץ -

, זוכה במלגת הצטיינות ע"ש מיקי לאון. 2016 בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב ת"א בבימוי אביגיל רובין שתמות אמן מאת ג'ייסון דנינו הולט ובהצגה ניים דרופ ב"תיאטרון הבית" משתתף-יוצר במופע ויואב ברתל. שלבים 10- איך להיות מאושרים ב על ההצגה 2018 זכה בציון לשבח על משחקו בפסטיבל הצגות יחיד תיאטרונטו בבימוי מיכאל גורביץ'. סוסי פרא, האחיות המוצלחות שלי טלוויזיה: בבימוי משה רוזנטל. בדרך חזרה קולנוע: (יקותיאל / יסונוגורסקי). כנרת כנרת (רוח א', כתב), פונדק הרוחות בימים אלה משחק בהצגות תיאטרון החאן:

17 תיאטרון החאן

לגלם את אלוהים , שחקן תיאטרון החאן אריה צ'רנר

לחשוב על גילום דמותו של אלוהים – דמות אניגמטית בעלת כוחות והשפעה עצומה על החיים והיקום – זה עבורי כמו שאצן מרתון יתכנן את הריצה שלו כבר בתחילתה. לכן לא חושבים מיד על הסוף, אלא מתקדמים צעד צעד וחושבים על כל דבר בעיתו. יש כל מיני צורות עבודה על דמות ובכל דרך שתבחר עליך להכיל את הדבר הגדול הזה, לתרגם את הדמות לשפה בימתית.

ההבדל בין מי שאני בחיי היום יום לבין האופן שבו אני מגלם את התפקיד הוא מהותי:

בחיי היום יום אני אדם מאמין, כל בוקר מניח תפילין. אני מאמין באלוהים דרך הרגש, מבלי לשאול שאלות. כאשר אני כורך את התפילין סביב היד ונמצא בדיאלוג עם ישות שאני לא רואה, התפילה נותנת לי הרבה כוח. אין לי הסבר רציונאלי לזה.

לעומת זאת, בחדר החזרות הייתי חייב להתחבר לאלוהים דרך ההיגיון ולנקות את הרגש. זה חייב להיות סופר מדויק וספציפי, והאתגר גדל כשמגלמים דמות חידתית כזאת. גילמתי בעבר דמויות גדולות מהחיים, למשל אותלו, שם חיפשתי אילו תכונות יש בי שנמצאות גם בדמויות, ועל ידי כך הבאתי את הדמויות אליי. גם כאן הבאתי את אלוהים אליי והאנשתי אותו. ואולם, בהשוואה לתפקידים קודמים שגילמתי אני נהנה במיוחד מחוסר הפרופורציות בין הדמות לבין מי שאני. בחזרות על ההצגה אני מרגיש כמו אליס בארץ הפלאות; אני נוגע בנקודות עדינות בנפש שלי ומתמודד דווקא עם המימד הקומי של אלוהים. כל התכונות האנושיות של אלוהים פורצות החוצה במפגש עם הפסיכולוגית, בניסיון לתקן את נפשו ולא לעשות צעד נואש שעלול להביא לחורבן של עצמו ולחורבן העולם כולו. אלוהים הוא בעצם סוג של אדם שמסתכל רק פנימה לתוך עצמו. בעזרת אלה הפסיכולוגית הוא מצליח גם להסתכל החוצה אל המקיף אותו, אל הספירה הרחבה יותר. אלה מאפשרת לו להבין את כל הטעויות שעשה עם בני האנוש עד שבסופו של דבר היא מצליחה לרפא אותו. "אני יודע שפסיכולוגיה היא האלוהים החדש שלכם, וכולם מטפלים בכולם כל היום, יש משפט בהצגה: אני חושב שבימינו כל אחד מוצא לעצמו את האלוהים שלו. המאמינים הגדולים אבל אני קטן אמונה"... ביותר סבורים שאם הם ישמרו מצוות הם יזכו בשכר הולם. לעומת זאת, יש האומרים שצריך לאהוב את אלוהים בשם האהבה ולא כדי לקבל משהו בתמורה. אם המאמינים האדוקים ביותר מקיימים את אמונתם כדי לזכות בגמול מיטיב בעולם הבא, אזי בעידן המודרני כל אחד מוצא לעצמו את חלקת האלוהים שלו, שבאמצעותה יהיה לו טוב בעולם הזה.

18 אוי אלוהים

גן עדן ירושלמי , מעצבת התפאורה סבטלנה ברגר

אלוהים הוא דמות מופשטת שמגיעה לטיפול פסיכולוגי. זוהי סיטואציה לא רגילה, כמעט כמו אגדה, כמעט כמו מחזה אבסורד, ולכן רציתי לנטרל זאת. יצרתי תפאורה ריאליסטית: קליניקה של פסיכולוגית ילדים, שהיא למעשה חלק מדירתה. הריאליזם יוצר חיבור והזדהות של הקהל עם אלה הפסיכולוגית. יחד עם זאת, בחלל הריאליסטי יש רמזים פיוטיים: גן העדן שנשקף מבעד לחלון, ציפורים מצוירות וגוונים של שמיים וארץ, המתבססים על ניגודיות בין הצבע הכחול (הקיר, החלון) לבין צבעי קרם, אדמה וחול (הקליניקה). זה מתאים לפסוק הפותח את התנ"ך "בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ".

יש כאן גם ניחוח ירושלמי – אלמנט שמנכיח את הירושלמיות של החאן, ומשקף את המחשבה שאילו אלוהים היה יורד לארץ, הוא היה מגיע קודם כל דווקא לירושלים, העיר הקדושה.

כך התפאורה מגדירה את החלל שהמחזה מתרחש בו, והחלל שנוצר תומך במחזה ומעניק לו משמעויות ורבדים נוספים.

19 תיאטרון החאן

אלוהים יודע למי לשלוח את הילדים האלו רויטל אברהם מי מאתנו, ההורים, לא שמע לפחות פעם אחת, מאז החל את המסע המייגע של גידול ילד בעל צרכים מיוחדים, את המשפט הזה? למי מההורים המיוחדים לא אמרו שאלוהים יודע מה הוא עושה, שאלוהים יודע אל מי לשלוח את הילדים הללו? לא ממש משנה באיזו רמת תפקוד של אוטיזם מדובר – נמוך, בינוני או גבוה – את המשפט הזה שמעתי השכם וערב. בכל פעם שחשפתי את המסע הארוך והמייגע עם האוטיזם, גם אם התפקוד גבוה, שמעתי את המשפט הזה. למען האמת, אני לא ממש בטוחה שהוא נכון. אלוהים לא ידע לשלוח דווקא אלי את גל. , ולא ידעתי מה זה להיות אמא לילד על PDD הרי לא ידעתי כלום, לא ידעתי מה זה, לא הכרתי את המושג הרצף האוטיסטי, כך שאלוהים בהחלט לא ידע אל מי לשלוח אותו. לפני שקיבלתי אותו הייתי אמא רגילה כמו כל האמהות, אמא עם ציפיות, אמא עם חלומות, פשוט אמא. את האמהות המיוחדת למדתי בדרך. למדתי להיות אמא לילד מיוחד כמו שכל הורה לומד להיות הורה. ההבדל בין שני סוגי ההורות הוא שלנו, ההורים המיוחדים: היה הרבה יותר חומר ללמוד. הייתה הרחבה של החומר, ואת ההרחבה הזו למדנו עם הילד המיוחד שלנו. לא נולדנו עם הכוחות המיוחדים שלנו, אלא צברנו אותם במהלך השנים. צברנו אותם בזכות עצמנו ובזכות הילד המיוחד שלנו. כל התקדמות וכל פסיעה הייתה כמו משב רוח מרענן, ודרך נימי נפשנו העמוקים ביותר החדיר בנו כוחות בכל פעם מחדש. ממש כמו סוללה שהתרוקנה והתמלאה שוב. ואולי בעצם אלוהים כן בחר לשלוח אלינו את הילד המיוחד שלנו. אולי עשה זאת בגלל היכולת שלנו ללמוד לגדל את הילד הזה ולצבור כוחות בכל פעם שנגמרו לנו, והיו הרבה מאוד פעמים כאלו.

2017 , , אוריון הוצאת ספרים, חולון אל תקראי לי מטאטא – התפקוד הגבוה ברצף האוטיסטי רויטל אברהם, מתוך

20 אוי אלוהים

21 תיאטרון החאן

"בוא נראה מה יצא לנו מהאהבה המקסימה הזאת שלך – ארבע מאות שנות עבדות, ארבעים שנה במדבר בלי שירותים נורמליים, תקופונת קצרצרונת של אושר עד שאתה שוב מתעצבן ושולח אותנו לאלפיים שנות גלות במקומות נורא נחמדים שפינקו אותנו בפוגרומים, אינקוויזיציות וטרבלינקות. זאת אהבה!"

אודי בן משה מנהל אמנותי: | אלישבע מזי"א מנכ"ל:

, יגאל בן אריה, רותי דיסקין, ויקטור הראל, יוסי הראל, גורי זילכה, אבי חפץ, יעל חקלאי- עמוס אונגר – יו"ר חברי הוועד המנהל: קאופמן, מיכה טל, סאלי לוי, ינון עוז-ארי, ענת פינסטרבוש, יון פדר, פלורה צדוק, יובב צור, ענת צור, ד"ר רענן קופ, יובל קורן, ניסן רז, אורי שרף הלל שטיינברגר – יו"ר; בני בן צבי, יוסי שובל חברי ועדת ביקורת: שחקני להקת תיאטרון החאן: נטלי אליעזרוב, דודו בן זאב, יואב היימן, אריאל וולף, אודליה מורה-מטלון, כרמית מסילתי-קפלן, יוסי עיני, סוזנה פפיאן, יהויכין פרידלנדר, עירית פשטן, אריה צ'רנר, ניר רון, איתי שור, ארז שפריר שחקנים להצגה: יובל אורון, תמר אלקן, אדי אלתרמן, גיא גורביץ', יהב גל, אור לומברוזו, רן לשם, יעל אסתר מור, שחר נץ, יניב סגל, שרי עציץ, אבי פניני, ויטלי פרידלנד, נילי רוגל צוות תיאטרון החאן: רוני מנהל תאורה: ששון חזם; מנהל טכני וייצור: דפנה לוטן; מנהלת שיווק: ברטה שטרית; חשבת ומנהלת אדמיניסטרטיבית: עוזרת מנכ"ל אורית הראל; דוברת: אסף ברזניצקי; מפיק אמנותי: אירית בלומנפלד; מנהלת מכירות חוץ ומחלקה חינוכית: כהן; קרן אחראית מנויים: מרינה ברייטר; הנהלת חשבונות: עדנה טוויג, ליזי מזרחי; ניהול הפקה: נעמה אֶנוֹש; ומזכירת התיאטרון: מיכאל אבבו, יהונדב טכנאי קול: יונתן לוי, מרטין קנטור, ריינהרד סטו, יצחק סקילי; תאורנים: עאסם אל-שריף; מנהל במה: ברק; פאולה טימונר, דנה שעובי, יעל הלבשה ואביזרים: חאלד חמדאן, איתמר מבורך, אנטון קוצ'ר, אבישי דהן; עובדי במה: גילת; מיכל תמרי, נועם קופאים: טל ירמולינסקי; אחראית קופה: סופי מולדבסקי; איפור ופיאות: טורטן, דניאל מרקוס, אליקה פלדמן; , מתן בעהם, טליה גבעון, רותם גבעוני, (מנהל מכירות) גדי בן חמו מח' טלמרקטינג: בן יונה, מעין ליכטנברג, אלעד טורטן, ניקי מור; מיכל גלבך, קרן יניב, אלי בנימין ישראל, כנרת מימון, טל מרקובסקי, נועה נחום, אביב פולינס, זואי קוטר, שושי קנדל, הילה קרמר, אור אונגר, סיון בוכהיים, דוד ברנט, גיורא חסון, מיכל כספי, דיילים: אורי פישר; אחראי דיילים: ניצן שי, ספיר שער, אביטל שרמן; מחמוד גית עובד הבית: שירה מזרחי, מעיין צוק-רן, אורי קרן; אגודת ידידי תיאטרון החאן: אגודת ידידי תיאטרון החאן הוקמה במטרה להבטיח את המשך קיומו של התיאטרון, לעודד את העשייה התרבותית והאמנותית המפוארת שלו ולבסס את מעמדו הציבורי. חברי אגודת הידידים מוזמנים להצגות הבכורה החגיגיות ולקבלות הפנים שלאחריהן, נחשפים בפני העשייה התיאטרלית, נפגשים עם יוצרים ומוזמנים לאירועים מיוחדים. חברות באגודת הידידים כרוכה בתרומה שנתית לתיאטרון. naama@khan.co.il : נשמח לצרף ידידים נוספים. להתקשרות עו"ד עמי פולמן יועץ משפטי: | רו"ח יאיר אלון מבקר פנים:

עו"ד חגי שמואלי יו"ר אגודת הידידים:

נירה וישראל ברטל, דברה ולואיס גרבר, חיים זקן ודגנית דוגה, רנה ומאיר חת, אפרת ומיכה טל, ג'ואנה ואברהם קושניר, שוחרים /// דורותי וגובי קרטס

מיכל ועמוס אונגר, יעל ורמי ארז, רוז ואליהו בן טובים, נורית ואהל הרמן, דן זיסקינד, ארנה ואדוארד כהן, תחיה עמיתים /// ואברהם סנפירי, לסלי סבה וורדה שיפר, נירית צ'רננסקי, שלומית ופלג רדי, אליס שלוי, גאולה שמואלי, דורית וחגי שמואלי

רונית ואפי אברמזון, פרנסיס וברוס אופנהיימר, אורה ויעקב אחימאיר, בתיה ארטמן, שרה ארנסון, עליזה אשד, רות ידידים /// בורמן, דורית ויחזקאל ביניש, מירלה ושרון במברגר, ניצה בן-אלישר, עופרה בן יעקב, רובי ובניה בן-נון, נטע בן פורת, אורי ומיקה בנקי, סוניה וזמיר בקל, רמי בר גיורא, נעה וישראל בר גיל, נורית ואמתי ברקול, חביבה וחזי ברקלי, רבקה ויאיר גוטמן, רות גילאי, דינה ויורם גרינשפן, דפנה גרנות, נעמי וינד, מירה ויינשטין, רחל ויהודה וייס, אילנה ויורם וקשלק, ציפי זרנקין ויואב איגרא, פרנסין, וראובן חזן, נחמה חסון, נעמי ואבי חפץ, רות חשין, דליה טלמור, ליטל ידין, איטה ילין, דבי ועמוס יפה, אוה וחיים יפה, ארי כהן, עופר ותהילה כהן-כהנא, עמליה כהן, שרה כהן, רעיה ואביעד כהנא, מאיה וברק כלב, חנה כלפון ויאן גונווג, אורי ותמר לומברוזו, אתי ויעקב למדן, חבצלת לורברבוים, דינה ושלמה מור יוסף, זאב ואורנה מחנאי , הני מיטלמן, דורית ונפתלי מיכאלי, רות מירון, רפי מרון, רחל מרין, טלי ודני נווה, אסתר נרקיס, שמחה סיגן, רות ומיכאל סלע, תחיה והרי ספיר, שרה עצמון, יונה ואריה פינסון, ענת ואלכס פינסטרבוש, לינה פישר, ברוריה פרסבורגר, נעמי ודוד קאסוטו, דב קולני, יהודית קרפ, שילה וצבי רביב, רונית ושלמה רבינוביץ', ציפי רומן, זיוה רותם, אורנה וצלי רשף, תמר שילה, תמר שנהר, יהודה שפירא, אביבה ויואל שר, תמי ואורי שרף

"בכל אחד יש שטן קטן. השאלה היא מה גורם לו להתעורר."

www.khan.co.il kupa@khan.co.il 02-6303600 :' טל