החאן - אוי אלוהים - מאת ענת גוב
"מקום יש לקב"ה ומסתרים שמו ושם הוא בוכה" על אנושיות האל וענת גוב ז"ל מרדכי בר-אור
זכיתי ללמוד עם ענת גוב ז"ל תורה, כחלק מחבורה יקרה שאותה לימדתי במשך שנים רבות.
ענת היתה תלמידה חדה וחכמה. כאשר הכנתי שיעור, הייתי מדמיין מה ענת תגיד, ובתוך השיעור הייתי ממתין למוצא שפתיה. וכך, בקורטוב ציניות ובלב רחב, היא נגעה במקורות בתעוזה, ומשם לתוככי חיינו כאן במדינת ישראל המתחדשת לה. וחידת האלוהים דיברה אליה. 'אלוהים' כפי שבא לביטוי במקרא, הוא בורא עולם, יחיד ומיוחד. לפעמים יש הרגשה שעובדת היותו כה יחיד, הביאה אותו לברוא עולם על מנת שיצא מעט מחידת ייחודו ובדידותו. בפרק א' של ספר בראשית אנו רואים תיאור ליניארי ומסודר של בריאה. אלוהים מביע שביעות רצונו במילים "וירא אלוהים כי טוב". התוהו ובוהו נטמן לטובת עולם מסודר והיררכי. יש תיאור בריאה נוסף בפרק ב' ובמרכזו סיפור גן העדן. בתיאור זה ישנם עצים מרהיבים, נהר בוטח, בדידות, אינטימיות, עירום, נחש והחטאה. אלוהים נוכח לרוח היום, ונמצא בקשר אישי עם ברואיו. שאלת "אַיֶּֽכָּה", איתה האל פונה לאדם הראשון אחרי האכילה מעץ הדעת, מהדהדת לעברנו עד עצם היום הזה. נדמה כי אף התוהו ובוהו מבצבץ וצף בשבילי הבריאה הזאת. שני התיאורים, אף שכה שונים, הם אחד. הם ביטוי לפנים שונות של אלוהים ושל העולם, וזה מוסיף צבע וטעם מיוחדים למסע המשותף של האדם ושל האל במסורת ובהיסטוריה היהודית. אלוהי המקרא מתעניין בנו, מתבונן בעולם שברא ומצפה לראות את איכות החיים שאנו ניצור בו. יש לו רגשות, כעסים, רגעי נחת וקנאה. המקרא מלא בדימויים פיזיים של האל: חרי אף, אל מריח, המדבר אל ליבו. הוא נוקם ואוהב. יש הרואים ביסודות אלו של 'האנשת האל' משום פגיעה בכבודו. איך ייתכן ש"אבינו שבשמים" יורד לעולמנו, מתעניין, רוגז, מופעל? ואכן, רבים מהאנשים המאמינים בבורא, מאמינים באל המרוחק מהאדם, באל הנשגב, הבלתי נתפס בשום שפה אנושית. עבור אנשים אלו כגודל המרחק, כך עוצמת האמונה. ומעניין כי רבים מהאנשים הכופרים בקיום האל, כופרים ממש באותה הדמות. אל המרוחק מהעולם אינו רלוונטי עבורם, ושמא כלל אינו קיים. אלו ואלו מפספסים את הדרמה הגדולה הרואה קשר דינמי ביחסי אלוהים ואדם. שהרי יש משהו פשוט, מדהים ונורא בהיותנו נבראים בצלמו וכדמותו, היוצרים זיקה קיומית והדדית בינינו. על המילים המתארות את בריאת האדם בפרק ב' "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים" אמרו קדמונים "כל הנופח -מעצמו הוא נופח"; החלק האלוהי שבנו נופח בתוכנו ללא הרף. עבורי, דווקא יסודות אנושיים אלו, הם העשויים לקרב אותנו אליו עד כדי רגעי אהבה עזה. האין סוף שבו, יחד עם היסודות האנושיים שבו, יוצרים רצון לקרבה, להבנה, עד כדי רגעי בקשת נוכחות שלו בעולמנו. והוא עדיין אלוהים אין סופי. הוא בורא עולם המצפה לגאולתו. המסתורין ובקשת האינטימיות שזורים האחד בשני. בין שלל הנושאים שלמדנו, למדתי עם ענת גוב ז"ל תיאורים מקראיים וחז"ליים בהם הבורא מתגלה ב'אנושיותו'. היא תמיד התעוררה לחיים כשמצאה את בורא עולם במקום של פגיעות וחשבון נפש. באחד המפגשים שלנו קראנו את המדרש הבא העוסק בחורבן הבית:
אוי אלוהים
4
Made with FlippingBook flipbook maker