החאן - מבקר המדינה - קומדיה של שחיתויות

מחזאי אילן חצור, שחיתות לעולם חוזרת

עבור התיאטרון הקאמרי, נתן לו התיאטרון כותרת 1993 כאשר כתבתי את מבקר המדינה לראשונה בשנת משנה "קומדיה של שחיתויות". בתקופה ההיא הדֶּרֶג הבכיר ביותר שריצה עונש מאסר בגלל שחיתות היה שר. מאז הספיקו לשבת בכלא נשיא מדינה, ראש ממשלה, רב ראשי, שרים, ח"כים, ראשי ערים ובעלי תפקידים ממלכתיים שונים. עבריינים רבים אחרים יצאו בעור שיניהם תודות לעורכי דין ממולחים או לטעויות של מערכות התביעה והמשפט. חודש המחזה בתיאטרון הבימה. למרות שעברו כתריסר שנים מאז יציאתו, לא דרש המחזה 2005 בשנת שכתובים מרובים. אולם, בבואי לשכתב את המחזה להפקה הנוכחית נתקלתי בשתי בעיות: ראשית, מוסד מבקר המדינה, שהפחד ממנו מניע את העלילה במחזה, איבד מאוד מכוחו בשנים האחרונות. הדרג הפוליטי עשה כל מה שאפשר כדי להחליש אותו ולהקהות את שיניו, ומינה לתפקיד אנשים שצמצמו את סמכויות הבדיקה של משרד המבקר. שנית, בעוד שהשחיתות מגונה כלפי חוץ בפי כול, בפועל השתרשו בחברה הישראלית נורמות אחרות. חלק נרחב מהציבור סבור שאין כל רע ברמת שחיתות מסוימת, במיוחד אם אפשר לקחת בה חלק ולהרוויח ממנה משהו. יתרה מזאת, אנשים מעדיפים מנהיגים "ממזרים" אשר "יודעים להסתדר" – גם אם זה אומר שהם דואגים לעצמם על הדרך – על פני "חנונים" ישרי דרך שכל העולם עושה מהם צחוק. קל לסמן ולהאשים את המושחתים – הפוליטיקאים, בעלי ההון, תאגידי ענק והרשימה ארוכה. למעשה זה קל מדי, ופוטר אותנו מהתבוננות מעמיקה יותר על עצמנו ועל החברה הישראלית. נבחרי הציבור והפקידים הממשלתיים אינם מושחתים יותר או פחות מהציבור שבחר בהם. זו תופעה ששורשיה בכל מקום ומתקיימת בינינו ביום-יום, בין אדם לאדם. איש ציבור שמעל בכספים או קיבל טובות הנאה, מהמחיר המקובל, או כמו נוכלים 10 מושחת בדיוק כמו בעל מקצוע שמנצל בורות של לקוח וגובה ממנו פי שעושקים זקנים. שנה היה נתון לחסדי אחרים ונאלץ לעשות הכול כדי לשרוד, ולפתע 2,000 אנחנו צאצאים לעם אשר במשך קיבל אפשרות לשלוט בגורלו. שאריות המנטליות הגלותית הרואה בשלטון גוף זר ועוין, ותחושות הארעיות וחוסר הביטחון, מביאות רבים מאתנו לתחושת "אכול ושתה וחטוף מה שאפשר, כי מחר – מי יודע"? אני מקווה שהצלחתי, יחד עם צוות היוצרים, להתאים את המחזה למציאות הישראלית המתעתעת, אשר משתנה מרגע לרגע מחד, אך מנציחה ואף משכללת את החוליים הישנים מאידך. שלו נכתב המחזה, לבמאי אילן רונן שביים את כל "רוויזור" אני רוצה להודות לניקולאי גוגול שבהשראת הפקות המחזה והיה שותפי לכתיבה, לתיאטרון החאן שבחר להעלות את ההצגה, וללהקת השחקנים הנהדרת של החאן, שהיה לי העונג לחזור ולעבוד איתה שוב.

מבקר המדינה

4