החאן - האדרת - מאת ניקולאי גוגול

המיליונר ואוצר האמנות בחרושין, שרכש אותה מאחד הנזירים. אחיין נכדו של גוגול, קצין חיל הים, ששם משפחתו גוגולינובסקי, הגיע אל בחרושין, הניח אקדח על השולחן ואמר: יש פה שני קליעים – אחד לך אם לא תתן לי את הגולגולת של גוגול, והשני לי, אם אאלץ להרוג אותך. מספרים שמיד הוגש האוצר לאחיין שהעביר אותו בספינה איטלקית על מנת שיקבר באיטליה. אנקדוטה משעשעת נוספת היא שאבן המצבה שהובאה מהים השחור , כשנפטר הסופר 1951 ויועדה לגוגול לא הוצבה לבסוף על קברו. בשנת מיכאיל בולגקוב, רכשה אותה אלמנתו והעמידה אותה על מצבתו. להתרחשויות משונות אלו שארעו בחייו ובמותו של גוגול מתאימות השורות החותמות את סיפורו הנודע "האף": "מקרים שכאלה קורים בעולם, לעתים רחוקות – אבל קורים".

לקראת סוף חייו, בעת כתיבת חלקו השני של "נפשות מתות", התעצם קשרו של גוגול לדת והוא החל לוקה בהתקפים עזים. הוא האמין ביעודו הנבואי וסבר כי עליו להסתגף ולהטהר. , על אף הסיכון הבריאותי, החליט הסופר לעלות כצליין לירושלים. 1848- ב הוא נחרד מהקבצנים בעיר העתיקה המזוהמת ומצא מזור רק במקום הנמוך בעולם, בים המלח. בשובו מהמסע הכריז כי לא רק שלא טוהר – אלא הבין עד תום עד כמה טמאה נשמתו. מתוך יסורים גדולים שרף גוגול את כתב היד האחרון עליו עמל, ממש כפי שהשמיד בזמנו את הפואמה הראשונה שלו. עשרה ימים לאחר מכן, נפטר. 1931 האגדה מספרת שלא נפטר, אלא שקע בתרדמה, שכן כאשר בשנת פתחו את הקבר כדי להעביר את עצמותיו למנזר נובודביץ' במוסקבה )מבית הקברות במנזר דנילוב בו הקימו בית לילדים בסיכון(, גילו כי השלד התהפך בקברו. כמו כן גילו כי הגולגולת חסרה! היא נמצאה בידיו של

19