החאן - האדרת - מאת ניקולאי גוגול

1835 שנת שיא בפעילותו הספרותית: מפרסם את קובץ סיפוריו "מירגורוד", כותב את "רביזור" ומתחיל בכתיבת "נפשות מתות". באביב שנה זו הוא נוטל סקיצה דרמתית בחיי הפרובינציה שכתב שנתיים קודם לכן, "החתנים" מעביר אותה אל הווי העיר, מוסיף לה דמויות והופך אותה לקומדיה "שידוכין". הוא גונז את המחזה מיד לאחר הדפסתו ומתמסר לכתיבת "רביזור". 1836 באחד במאי עלה "רביזור" לראשונה על הבמה ונוחל כשלון חרוץ. גוגול נמלט לחו"ל ועתיד השנים הבאות בנדודים, תוך כתיבת "נפשות מתות", כשמקום מושבו העיקרי 12 לבלות את הוא רומא. הוא בא לרוסיה לתקופות קצרות בלבד. 1842 מפרסם קובץ סיפורים, ביניהם "האדרת". 1848-1842 נודד ממקום למקום. מחמת אכזבות מרות כאלו שהיו מנת חלקו במשך השנים לא עצר גוגול כוח ונמלט שנית לחוץ לארץ. הוא בילה שלוש שנים בפריז, בשווייץ, ולבסוף נשתקע ברומא. בה המשיך ושקד על "נפשות מתות", למד איטלקית, ארכאולוגיה וספרות תיאולוגית. לטענתו של סיימון קרלינסקי, פרופסור לספרות באוניברסיטת קליפורניה בברקלי אשר כתב ספר על חיי המין של גוגול, ברומא התאהב גוגול באציל ג'וזף וילהורסקי, והשניים החלו במערכת יחסים רומנטית. לטענתו של אותו חוקר, רומן זה הוא מערכת היחסים המתועדת היחידה בחייו של גוגול. חוקרים אחרים מתנגדים לתיאוריה זו בטענה כי גוגול היה א-מיני מובהק. ברומא הגיעה אליו השמועה על מות ידידו ומדריכו, פושקין. עם מותו של פושקין נתגברה בגוגול ההרגשה שקיננה בו מנעוריו, כי תפקיד גדול נכון לו בחיים, ומכיוון שנפטר המשורר הגדול, שומה עליו, על תלמידו, להמשיך את פעלו בבחינת אמן-נביא. הוא הכין עצמו ליעוד חייו הגדול בתענית ובתפילה, ואף נהג להרהר הרהורי נזירות. הלך רוח פרסם במפתיע ספר בשם "מבחר 1846 זה שיתק בו מעט את כוחו האמנותי הרענן, ובשנת אגרות לידידים", החדור כולו ביעותי מסתורין ואמונה נלהבת בייעודו הנבואי בקרב עמו. הספר הדהים את ידידיו, ואילו גוגול תלה את כישלון הספר בחטאיו שלו ובטומאת נפשו. גוגול עמד וגזר על עצמו אורח חיים סגפני ביותר שמוטט את גופו החלוש בלאו הכי. 1848 להשתחוות על קברות קדושים בחיפוש אחר בריאות, ארץ ישראל בראשית שנה זו עלה לרגל ל או השראה, מבלי למצוא אף אחת מן השתיים וחזר למולדתו מעורער כליל. מכאן ואילך הייתה נטושה בקרבו ללא הפוגה מלחמה עזה בין יצר האמנות לבין המסתורין הדתי. 1852 גוגול מתעורר בלילה ומצווה על נערו להבעיר אש באח. כשמבחין הנער הנדהם שחבילת הניירות שגוגול משליך אל תוך האח אינה אלא חלק ב' וג' של "נפשות מתות", הוא נופל על ברכיו ומתחנן בפני אדונו שיחדל. גוגול משתיק אותו בנזיפה, מיטיב את האש באח, ומשנשרף הדף האחרון פורץ בבכי מר. הוא נפטר כעבור שלושה שבועות בארבעה במרץ.

5