החאן - בדמי ימיה
, ולהשלים להיות גם תרצה וגם לאה יחד בכך את הפן החשוך כל כך של חייה. אבל נראה לי כי כוחו של הסיפור ותנועתו מובילים אל מישור סמוי וערטילאי יותר שמתבטא במילים ספורות ביותר, ובעצם . כמה פעמים עולות בכי – במילה אחת: דמעות בעיניה של תרצה, ובכל פעם קשורים הדברים בסיפור חייה של אמה העובר בה, אבל פעמיים עולה בה המילה "בכי" והיא אינה קשורה עוד בחיי אמה. זו גם המילה "... ויבט הילד בו האחרונה ב"זיכרונותיה": ובאחיו ויסב פניו מהם וישלח ידו אל אמו ויבך. כלו זכרונות תרצה." הבכי הזה אינו קשור עוד בסבך המראות של סיפור ההתאהבות הארוטי. הוא רגע של
עמידה נוכח הסיפור ה ז ה ו ת ו צ א ו ת י ו העשירות כל כך: האהבה ו החמלה וההיריון הבכי הזה הוא נוכח דבר חדש, אחר, שנולד והתגלה במסע הסבוך של הארוֹס, והוא אינו דווקא דמות האם, אלא הוא ה"אני"
שמצא עצמו בדרך מסתורית בתוך הסבך. תרצה היא אדם בעל "זיכרונות", כלומר בעל סיפור משלו. "כלו זכרונות תרצה" אינו דווקא משפט המסמן את סיום ה"דבר", אלא הוא המסמן את הפרק שהונע באמצעות כוחו הנורא של המוות, מות האם, ואת דרך היציאה הקשה מתחום כוחו. הבכי הוא גם מציאת הבכי, מציאת היכולת להתבטא ולהיות; ממנו יוצא הסיפור כיצירה.
, לקרוא את ש"י עגנון אריאל הירשפלד, מתוך 2011 אחוזת בית, תל אביב
אור לומברוזו, יואב היימן
15
Made with FlippingBook Ebook Creator