החאן - בדמי ימיה
+ 2%, %3. % %,,
תרצה, שבקריאה הראשונה של וידויה נדמה היה שהשיגה את רצונה )ומכאן כביכול בא לה שמה( ונישאה ל"אביר חלומותיה" עקביה מזל, מתגלה דרך חלומה כשה לעולה. לאותה מסקנה ניתן גם להגיע דרך בחינה לשונית וסגנונית מדוקדקת של הטקסט הכתוב בלשון המקרא.
המפגש הראשון שבין תרצה המתבגרת לבין האיש עטוף הסוד שהיה אהוב אמה ועתיד להיות בעלה הוא דוגמא טובה לרמיזה המקראית, שבו המוות משלב זרוע עם החיים, עומד במרכזו. תרצה ואביה שמים פניהם לבית מזל הממוקם מחוץ לעיר בסוף שנת האבלות למות האם. עקביה מזל, המשורר, מתעד הקברים, איש הספרים והזיכרונות עתיד לכתוב את כתב המצבה. ותרצה מספרת: ויבוא אלי אבי ויאמר אלי, נלכה ונקים מצבה לאמנו. ואשים את כובעי לראשי ונעלי יד בידי ואומר, הנני אבי... ונלך ונסב את העיר וישם אבי את זרועו בזרועי ויאמר, נלכה נא שמה. שתי תמונות מקראיות מלוות את האב ובתו-יחידתו אל מקומו של מזל. נתרכז בעיקר בתמונת אברהם ובנו יחידו ההולכים שלושה ימים "אל המקום אשר אמר לו האלוהים" )בראשית כ"ב, ג(. מה שכינה בובר "מלה מנחה", בסצנה ְ שני פעלים הופכים למלות מפתח, או ל העגנונית ובסצנה המקראית המשמשת לה תשתית. השימוש האינפלציוני בפועל ה.ל.ך ובפועל ב.ו.א אחראי להרגשה שההליכה אל המקום מתארכת וההגעה אליו מקבלת מימד גורלי. בהליכה של מינץ ותרצה יש לשני הפעלים נוכחת מסיבית. אל לך לך לנוכחותם של מלות המפתח בהליכה של אברהם ויצחק אל הר המוריה: " אל המקום", "ואני והנער נלכה עד כה", "וילכו שניהם יחדיו", וילך ארץ המוריה", " "ויבואו אל המקום".
בסצנה העגנונית אין חובשים את החמור ואין שמים עצי עולה על הנערה טרם מה כובע לראשה וכפפות )נעלי יד( לידיה. ָ ההליכה, אבל תרצה, כהכנה למסע, ש "הנני אבי", היא אומרת טרם יילכו היא ואביה יחדיו, ו"הנני" של אברהם הנכון לרעיון הנורא של אבי-העולם, ו"הנני בני" של אברהם הקשוב לשאלה הנוראית של בנו, מתהדרים מנכונותה המיידית של תרצה. הראייה מרחוק את המקום עולה ב"בדמי ימיה" מהשילוב הפתאומי שמשלב האב את זרועו בזרוע בתו והאמירה שלו, עוד טרם ההגעה: "נלכה נא שמה". מאוחר יותר, לכשיסיימו האב ובתו לסוב את העיר , שם ביתו של מזל, יתנסח האב קצת אחרת: "לכי בתי בואי החדרה", ָ ויגיעו אל קצה הכל הכרזה המעלה על הדעת את הכלה של שיר השירים הבאה אל חדריו של חתנה. אם כן ערוך ומוכן לרמוז שההליכה הזאת של האב ובתו אל מקומו של מזל ובחדירה שתחדור תרצה אל חדריו היא תיעקד אליו בעבותות אהבה, ציות עיוור וחובה, ותהפוך קורבן.
, אהבות לא מאושרות ניצה בן-דב, מתוך 1997 ספרית אפקים, הוצאת עם עובד, תל אביב
)בראשית כ"ב( בסיפור העקדה עד כה ונשתחווה" נלכה "ואני והנער את האש" בידו על יצחק בנו וייקח וישם " בני" הנני "ויאמר, אבי, ויאמר
בנובלה
נא ונקים מצבה לאמנו" נלכה "
" בידי כובעי בראשי ונעלי יד ואשים "
אבי" הנני "ואומר: שניהם יחד" וילכו נא שמה" " נלכה "וישם אבי את זרועו בזרועי ויאמר
16
Made with FlippingBook Ebook Creator