עיתון - לשון. כנס "לשון ראשון" ה 14 לשפה העברית

ה פ ק ו ת מ ק ו ר | מ ו ש ב י ם מ ק צ ו ע י י ם | ל ש פ ה ה ע ב ר י ת : ד י ו נ י ם ו מ פ ג ש י ם 1 4 - כ נ ס “ ל ש ו ן ר א ש ו ן “ ה

כותבת אהבה כותבת לכבוד מושב המחווה למירית הררי ז"ל אורית מרלין-רוזנצוייג

"מתי החלטת שאת רוצה לשתף את העולם במחלתך, חייך, רגשותייך", שאלתי אותה. הררי חייכה אליי את החיוך היפה שלה. "מלכתחילה היה לי ברור שזה לא סוד. אף פעם לא הסתרתי שום דבר בחיי. הדרך הכי טובה להתמודד עם דברים היא לחשוף אותם. לחלוק עם כולם את הסודות והבעיות שלי זה פטנט נהדר. את מקבלת הרבה פידבקים. כולם תומכים בך, רוצים להגיד לך, את מקסימה. למה להשאיר את זה עם עצמי?" אלפי אנשים שיתפו את הפוסט הראשון שלה. אני חושבת שהוא נגע בכולם, ובעיקר בנשים בנות הדור שלה, נשות הג׳אגלינג, הנשים שמנסות להחזיק את כל הכדורים, להיות כל הזמן מושלמות. ואין שום צורך, היא ניסתה לומר לי. מותר לנו להגיד מה שאנחנו רוצות ולהיות נאמנות לעצמנו. "כשהתחלתי להיות כל כך אהובה, חשבתי שאולי קיבלתי את התכונותשל אבא שלי", היא אמרה לי. "הוא אמר תמיד אמת לאנשים בפרצוף ובכל זאת כולם אהבו אותו. מה היה בו ומה יש בי. מצאתי את התשובה: האותנטיות. הוא היה האדם הכי אמיתי שיש בעולם. גם אני כמוהו. אני כותבת את מה שאני מתכוונת, ואין לי איזה רצון שיאהבו אותי. אני לא עושה שום דבר בשביל אהבת העולם. ככל שיותר התבגרתי ובטחתי בעצמי, הרשיתי לעצמי להיות יותר אותנטית. זה היה הדגל שלי".

זה היה הפוסט הכי מרגש של אותה שנה. כאשר פרסמה מירית הררי , יום הסרטן הבינלאומי, היא 2019 בפברואר 3- את דבר מחלתה, ב בחרה לכתובאותו אלקהל העוקביםשלה ברשתותהחברתיות. ממנה אליהם בדיבור ישיר, ללא מתווכים, היא הצהירה שהיא "מפסיקה לחשוב על כולם, ובעיקר משילה מעצמי את הצורך להיות מושלמת בכל דבר שאני עושה". בהמשך הוסיפה, "אני לא יודעת עוד כמה זמן נותר לי, אבל אני יודעת היום איך אני רוצה לחיות אותו .... אל תחכו למחלה כדי לחיות את הבחירות הנכונות לכם, אל תחכו למכה כדי להתעורר". מירית לא תיארה לעצמה שתהפוך בתוך ימים ספורים לאחת הנשים האהובות במדינה. מי שנחבאה כל השנים מאחורי הקלעים הפכה לדמות ציבורית, שקהל עצום של אנשים גומע בצמא את דבריה. אנשים רצו לשמוע מה יש לה לומר, והשתוקקו לקרוא איך עוברים עליה הימים כשהיא מתמודדת עם מחלה במצב סופני. הררי, כאישה החזקה ומעוררת ההשראה כפי שהייתה, שיתפה את עוקביה בפרטים הכי קטנים, בעצב שלה, בכאב, וגם בתקווה וברגעים הקטנים של השמחה. פגשתי את מירית הררי לראיון האחרון שלה 2020 בספטמבר שפורסם בראש השנה ב"לאשה". צילמנו בביתה. "בואי נשב בקפה דנדי", היא צחקה אליי מעברו השני של הקו, ולא ידעתי שאני אפגוש אישה שתשנה את חיי. כשהיא נכנסה אל בית הקפה, מוארת ומחייכת חיוך רחב כל העיניים הופנו אליה, וחברים מקומיים נאספו סביבה כדי לדבר. בתקופה שעברה מרגע גילוי המחלה ועד פגישתנו, הררי חלקה עם עשרות אלפי עוקביה את תובנותיה על העולם ועל הזמן החולף. היא נתנה להם כוח, וקיבלה מהם כוח בחזרה. מה יש בשפה שעוזר לנו להירפא? גם בטיפול הפסיכולוגי הקלאסי יושב מטופל מול איש מקצוע, ושפה הופכת ביניהם לכלי הטיפול העיקרי. עצם הדיבור על חוויות חיינו, העכשוויות והלשעבריות, משחרר אותנו מפצעים, נותן לנו כלים להבין איך נוכל לעזור לעצמנו, איך נוכל להינצל. עידן הרשתות החברתיות יצר מהפכה: אנחנו כבר לאמדבריםעםאנשי מקצוע רק בחדרי חדרים. אנחנו יכולים לדבר עם העולם כולו. לכתוב את שעל ליבנו ולקבל אהבה בחזרה. הררי הייתה מלכת הלבבות של הרשתות החברתיות רק מעצם כוח השיתוף של מחלתה וחייה, הנסיעות לחו"ל בין הטיפולים, וטיפולי הכימותרפיה שנהגה לתת להם מספרים. "אנחנו קודם כל צינור", היא אמרה לי כששאלתי אותה על הבחירה שלה לכתוב על עצמה, "אם נבין שלא באנו להעביר שבעים שנה וללכת, אלא כי יש משהו שאנחנו צריכים לעשות. להעביר טוב, להעביר רעיונות, להעביר איזה מודל".

שידור חי מהיכל התרבות מאיר ניצן | 20:30 | 9.2 | יוםשלישי | שפה ככלי מרפא

4