עיתון - לשון. כנס "לשון ראשון" ה 14 לשפה העברית

ה פ ק ו ת מ ק ו ר | מ ו ש ב י ם מ ק צ ו ע י י ם | ל ש פ ה ה ע ב ר י ת : ד י ו נ י ם ו מ פ ג ש י ם 1 4 - כ נ ס “ ל ש ו ן ר א ש ו ן “ ה

לא קשה ולא רך. נא להכיר: נתן זך מאת ד"ר רוביק רוזנטל 1930 - 2020 כ נ ס השפה העב ר י ת מצד י ע ל נ ת ן ז ך

וציטוט משולש: "אנוש כחציר ימיו/ ימיו כחציר/ ימי אנוש כחציר/ ימיו ... / אדם לעמל יולד/ יולד לעמל/ אדם יולד לעמל/ יולד. ... ובני רשף יגביהו עוף/ יגביהו בני רשף". השיר שוזר שלוש מטבעות לשון, הראשונה מתהלים ואחריה שני ביטויים ברצף באיוב. הציטוט המשולש מצביע על אחד הדפוסים החוזרים שוב ושוב בשיריו של זך: משפט החוזר כמה פעמים כמוטיב המוביל את השיר, ומעניק לו ניגון מיוחד. כך בשיר הידוע "מתה אשתו של המורה למתמטיקה שלי", שבו המשפט הזה חוזר שוב ושוב. בדרך כלל סדר המילים משתנה. שינוי הסדר יוצר אפקט חדש, הדגשה חדשה, אבל המשמעות נותרת על כנה, והמשפט מובן לקורא.

המשורר נתן זך, שהלך לעולמו , קנה מקום ייחודי 2020 בשלהי שנת בתולדות השירה העברית, ואוהבים רבים. יששמגלים בנתן זך יסודותשל "שירת דיבור", בעברית מדוברת. כמו קודמו יהודה עמיחי זו אינה קביעה מדויקת. שפתו של זך אינה עברית מדוברת, אלא עברית מדברת, עברית שאנחנו קולטים אותה כאילו מישהו משוחח אתנו. הדיבור השיחתי הזה מתמצה בשורה שממנה אומץ שמה של אסופת השירים האחרונה שלו, "רגע אחד שקט בבקשה./ אנא. אני רוצה/ לומר דבר מה". נתן זך לא היה רק משורר שהתמקד ביצירתו, אלא גם הטביע חותם בשאלות שהעסיקו את עולם הספרות: מהי השירה העברית הראויה. יהודה עמיחי כתב שירה שהייתה שונה מאוד משירת הדור של אלתרמן ושלונסקי. זך לא הסתפק בכך, אלא יצא במאמר

"להלל את היופי המופלא הזה שאין דופי ולהלל/ את מי שעשה אותו יפה להלל". "ירדתי לרחוב להתהלך/ והייתי הולך ומסתבך/ מסתבך מסתבך והולך". "שאול שומע מוסיקה/ מוסיקה שומע שאול". "אני רומנטיקן מר מאוד./ כשאני עם עצמי, אני רומנטיקן חם מאוד./ כשאני עם אחרים, אני רומנטיקן קר מאוד". משחק הצלילים בין רומנטיקן לבין קר-מר-חם מעניק לשיר הקצר הזה סגולה של יהלום מלוטש. "כך בעולם, וכך, כך וכך/ חיים כאן. כך וגם כך. לא קשה ולא רך. נא להכיר: נתן/ זך. נעים מאוד." וכמובן, השיר שמתי כספי העניק לו חיים מוזיקליים: "כלבלב הו בי די בם בם", שבו משחק זך עם ההברות של 'הו בי די בם בם' ומלהטט בהם. זך אהב את השפה הפשוטה, אבל כאב את מה שראה כהידרדרות לשפה ענייה. במאמר שהופיע בכתב העת "פנים" הוא כותב: "דבר-מה לא טוב קרה לה לעברית בדרכה מבית המרקחת או היכלו של הפה המפיק מרגליות, אל הרחוב והשוק ואף אל שפת העיתון. אישאינו ממליץלהחליףאתה'יאללה-ביי' ב'צפראטבא' הארמית. אבל במה חטאו ה'שלום', ה'להתראות' וה'להשתמע'? האם גם זה מסימניו של תהליך השלום התקוע?" זך הלך לעולמו לאחר שנים שבהם שקע וקולו לא נשמע. אבל השירה שלו היא נכס צאן ברזל של התרבות העברית החדשה.

ובהופעות שונות נגד השירה האלתרמנית, תפיסת המקצב, החרוז וגם תכני השירה. הוא פיתח דרכים משלו. הפשטות והכתיבה האינטואיטיבית שלו הביאו גם לכך ששירים רבים שלו הולחנו, והם מוכרים היטב ומושרים במסגרות רבות. זך לא הרבה בחידושי מילים, ונמנע מהתחכמויות. שני סימני היכר לשוניים של זך ראויים לתשומת לב. האחד הוא ההתייחסות החוזרת ונשנית של זך, משורר חילוני לכל דבר, לפסוקי תנ"ך ולמקורות מסורתיים מאוחרים יותר, לעיתים באבק אירוניה ובמנה גדושה של ספקנות. הנה כמה דוגמאות. "הדרך המיוחדת/ האופיינית לפלא/ בה לא יתקון המעוות". בעקבות קהלת. "כחול אשר על שפת הים. והרי אין שם מילה על מים. ובפירוש/ מדובר שם על זרע". בעקבות ההבטחה לאברהם. "מה טובו לילות החורף/ בחברת ספר וכוס תה". בעקבות "מה טובו אוהליך יעקב", נאום הגבר שתום העין בלעם. "לא טוב היות האדם לבדו/ אבל הוא לבדו בין כה וכה". בעקבות הנימוק האלוהי ליצירת האישה. "והוא לבדו יודע/ שגם אם יתמהמה/ בוא יבוא". בעקבות העיקר הי"ב של הרמב"ם, על ביאת המשיח. "טליתא קומי, אני מבקש/ את אדם אינטליגנטי, קומי". אזכור הסיפור מן הברית החדשה, עם קריצה.

5