גבורות - סיפורי החיים של בני ה 80 - מועצה אזורית מטה אשר עמותת הותיק גליל מערבי
אסתריק'ה בן צבי / אפק (ראיינו: בני מצווה תשפ"ו)
להיות בן אדם אוהב שדואג לכל אחד שנות ילדותי
, בת להורים מפולין. כשהייתי בת שנתיים עליתי עם 1945 נולדתי ברוסיה בשנת הוריי, סבינה ויוסף יעקבוביץ, לארץ ישראל והגענו לקיבוץ אפק. בקיבוץ נולדו אחי ישראל ואחותי ורדה. גדלנו בבית של הורים ניצולי שואה שכל משפחתם ניספתה. היה להם מאוד חשוב לדבר ולספר על מה שעברו. למדתי מהם על מה שקרה ליהודים במלחמת העולם השנייה. היינו בקשר קרוב עם חברים שעלו יחד עם הוריי לארץ והם נחשבו עבורנו כ"דודים", כיוון שלא הייתה לנו משפחה נוספת. בילדותי, ביליתי את רוב שעות היום בבית הילדים. להורים הגענו רק לכמה שעות אחר הצהריים. אני זוכרת שהטיפול של המורים והמטפלות בבית הילדים היה טוב. בלילה ישנתי עם עוד כמה ילדים בחדר, לא הרגשתי לבד ולא פחדתי. ידעתי שיש "שומרת לילה" ששומעת אם מישהו בוכה או צריך משהו. מגיל ביה"ס היסודי התחלנו לעבוד שעתיים ביום לפי סידור העבודה השבועי שקבעו לנו – בגן ירק, בבית הילדים וכד'... בשבתות, אבא שלי היה לוקח אותנו לבריכות דגים שאותן ניהל. היינו שטים בסירה בבריכות וזורקים אוכל לדגים.
- 11 –
Made with FlippingBook flipbook maker