גבורות - סיפורי החיים של בני ה 80 - מועצה אזורית מטה אשר עמותת הותיק גליל מערבי

תחנות בחיי בסיום י"ב במקום ללכת לצבא, בחרתי ללכת לבית הספר לאחיות בבית חולים השרון בפתח תקווה. למדתי שם בכיתה נפרדת לבנות קיבוצים ונהניתי מאוד. בסיום לימודי אחיות נשלחתי לעבוד שנה כאחות בישוב ספר – קיבוץ בית גוברין. שם נישאתי שנים חזרתי לאפק, נישאתי לאבנר 9 ילדים – רינת, דרור וסיגל. אחרי 3 ונולדו לי ונולדה לנו בת – נועה. באותן שנים היו בקיבוץ "ילדי חוץ", אנחנו היינו המשפחה המאמצת של איריס והיא כמו בת בשבילינו עד היום. , עבדתי כאחות במרפאת הקיבוץ ואהבתי מאוד את 70 לאורך כל השנים, עד גיל העבודה שלי. בחרתי במקצוע הזה כי אני אוהבת לעזור לאנשים. שנות עבודתי, החברים היו פונים אלי בכל שעה, וזה לא הפריע לי כלל. 50 במהלך תמיד נתתי יחס טוב ושוויוני לכל אדם שנזקק לטיפולי ועזרתי. הרגשתי אהובה ומוערכת. ליוויתי גם רגעים שמחים – ליוויתי לבית החולים כל אישה בהריון שנסעה ללדת, ועזרתי בלידה. אז לא היה נהוג שבן הזוג או בן משפחה מלווה את היולדת. מסר לדור ההמשך... בעשור האחרון, אני ואבנר ממשיכים את חיינו באפק כפנסיונרים. אנחנו משתדלים הנכדים המקסימים 16 לשמור על הבריאות, ליהנות מהזמן הפנוי ומצמיחתם של שלנו. המסר שלי אליהם ולכולם: להיות בן אדם אוהב שדואג לכל אחד, כמו שאני הייתי כלפי המטופלים שלי. וכמובן לשמור על המשפחה ולזכור שהבריאות היא במקום הראשון!!!

- 12 –