גבורות - סיפורי החיים של בני ה 80 - מועצה אזורית מטה אשר עמותת הותיק גליל מערבי
חנן שחורי / אפק (ראיינו: בני מצווה תשפ"ו)
לא מסתכלים על צבע, על מין, על גזע... לכולם מגיע יחס נכון ויחס טוב להיות ילד בקיבוץ
נולדתי בקיבוץ משמר הים, שהיה לפני אפק, וגדלתי באפק. גדלנו בבית הילדים. הזמן של ההורים איתנו היה מוגבל לכמה שעות ביום, נפגשנו איתם רק מארבע עד שמונה בערב. בשמונה חזרנו לבית הילדים ונשארנו שם לבד עד שבע בבוקר, בלי מטפלת ובלי שומר. היינו עם ההורים מעט מאוד זמן, והיה פער גדול בין התרבות שלהם לבין התרבות שלנו. לכל קבוצת ילדים הייתה תרבות משלה. ההורים לא ידעו באמת מה אנחנו עושים ובוודאי לא לאילו מקומות אנחנו מגיעים, הם כמעט לא ראו אותנו. בלשון של היום היינו פרחחים. טלוויזיה עוד לא הייתה, וברדיו שידרו תחנה אחת לכל מדינת ישראל. למדנו מהמבוגרים שסביבנו. מגיל שמונה עבדנו שעתיים ביום: הבנות בבתי הילדים, והבנים בעבודות חקלאיות. אנחנו התייחסנו לזה כמשחק, אבל זו הייתה עבודת חיינו. האיש שעבד הכי קשה נחשב הכי חשוב בקיבוץ. מופת בשבילנו היה מורדיש שעבד על טרקטור עד גיל שמונים, וגם אנשי המדגה שעבדו עבודת פרך. האמנו שאנחנו גדלים להיות חקלאים, ובמקביל היינו גם מרדנים. מתוך פחד שיבטלו לנו את מסיבת הבר מצווה, שהיה אירוע מרכזי, קצת נרגענו.
- 15 –
Made with FlippingBook flipbook maker