גבורות - סיפורי החיים של בני ה 80 - מועצה אזורית מטה אשר עמותת הותיק גליל מערבי

שרל'ה שריג / אפק (ראיינו: בני מצווה תשפ"ו)

מסע של בחירה, שייכות ואימהוּת שורשים וכמיהה לארץ

בארגנטינה, בעיר לא גדולה בשם סלאדס (שפירוש שמה 1945 נולדתי בשנת בעברית: “מלוח”). הייתי בת יחידה לאמי. אבי נישא בשנית וחי בארגנטינה עם ילדיו – אחי ואחותי למחצה. כבר בגיל צעיר הרגשתי משיכה חזקה לארץ ישראל. כששיתפתי את חבריי ברצון לעלות ארצה, הם לא תמכו בי. הם אמרו שאהיה לבד והזהירו אותי מפני הסכנות קיבלתי החלטה ברורה: לעלות לארץ 19 שבדרך. למרות החששות והאזהרות, בגיל ישראל. המסע באונייה עליתי באונייה, בהפלגה שארכה חודש ימים. רוב הזמן הייתי לבד. ביום העלייה לאוניה הסיפון היה חלקלק, החלקתי והשרשרת שקיבלתי מאבי לבת המצווה נקרעה ונעלמה. חיפשתי אותה זמן רב והתעצבתי מאוד. כעבור יומיים מצאו אותה בקומה התחתונה של האונייה, והשמחה הייתה גדולה. החוויה באונייה הייתה טובה במיוחד. אני זוכרת אוכל עשיר ומגוון, חדרי שינה עם מיטות בשלוש קומות, ובעיקר התרגשות גדולה שלי ושל שאר יהודי ארגנטינה מהמסע אל ארץ ישראל. כאשר הים היה סוער, היו צועקים לנו לסגור את החלונות. פעם אחת אישה פתחה חלון והחדר שלה הוצף. כשהגענו לארץ, היא ירדה מהאונייה ונישקה את האדמה. הצעירים לא הבינו מדוע, והיא אמרה בפשטות: “זאת ארץ הקודש”.

- 18 –