גבורות - סיפורי החיים של בני ה 80 - מועצה אזורית מטה אשר עמותת הותיק גליל מערבי

ילדותי ונעוריי עברו בין נסיעות יומיומיות לעכו לבין חיי מושב צנועים. יחד עם ילדי המשפחות האחרות נסעתי מדי יום באוטובוסים של "אגד" לגן הילדים ולאחר מכן לבתי הספר בעכו. את לימודיי בבית הספר היסודי חילקתי בין בתי הספר “התומר” ו“ויצמן”. את לימודיי התיכוניים עשיתי בבית ספר מקצועי בעכו, במגמת מסגרות כללית, מקצוע שליווה אותי גם בהמשך חיי. התנדבתי לקורס קדם צבאי, ולאחר חמישה חודשים גויסתי לחיל 1963 בתחילת שנת הים. שירתי על כלי שיט הן בשירות הסדיר והן במילואים, וחוויתי שנים ארוכות של קיבלתי הוקרה מחיל הים על שירותי והועברתי לחיל 1981 שירות משמעותי. בשנת , השתתפתי במלחמת שלום הגליל הראשונה, 1982 התובלה. שנה לאחר מכן, בשנת ימים. 140 ובמהלכה שהיתי בלבנון כ־ הקמתי משפחה, ואני אב לארבעה ילדים: עומר, אסף, מיכל ותמיר וסב 1971 בשנת לנכדים ולנכדות. את דרכי החקלאית כעצמאי התחלתי לאחר שחרורי מהצבא בשנת . הקמתי רפת והתחלתי לגדל בננות ואבוקדו. במשך שנים ניהלנו אבי ואני את 1966 הרפת הגדולה והמשוכללת ביותר במושב, תוך שימוש בטכנולוגיות המתקדמות ביותר שהיו זמינות באותה תקופה. הייתה נקודת מפנה כואבת בחיי. בשל שירות מילואים ממושך בלבנון, 1982 שנת ובהיעדר יכולת להחזיק את המשק, נאלצתי לחסל את הרפת, מפעל החיים של אבי ושלי. אשתי נותרה לבדה במשק עם שלושה ילדים קטנים, כשהיא בחודש השביעי להריונה עם ילדי הרביעי. מראה העדר המועמס על משאיות ונשלח לשחיטה הוא טראומה שנצרבה בי לעד, ואבי שלקח את זה בצורה קשה נפטר כשלושה חודשים לאחר מכן. לאחר סגירת הרפת, הרחבתי את ענף גידול הבננות, ונטעתי שטחים נוספים. את , אז נאלצתי לסגור אותו בשל חוסר כדאיות 2007 הענף הזה גידלתי וטיפחתי עד שנת החליטה 2006 עסקתי גם בגידול אווזים ירוקים. בשנת 1985 כלכלית. במקביל, משנת המדינה לאסור את פיטום האווזים מטעמי צער בעלי חיים והורתה על סגירת הענף, ללא פיצוי למגדלים. פתחתי פרק חדש והקמתי שני צימרים. גם כיום, בשלב זה של חיי, 2008 בשנת אני ממשיך לטפל במטע האבוקדו שברשותי ולנהל את הצימרים מתוך חיבור עמוק לאדמה, לעשייה ולעבודה. סיפור חיי הוא סיפור של חלוציות, התמדה, משברים והתחלות חדשות. למרות הקשיים והטראומות, בחרתי תמיד להמשיך קדימה, לבנות, לגדל ולהאמין.

- 23 –