גבורות - סיפורי החיים של בני ה 80 - מועצה אזורית מטה אשר עמותת הותיק גליל מערבי

אמציה אדלר /בוסתן הגליל

סיפור של חלוציות, התמדה, משברים והתחלות חדשות. בבית החולים "מולדה" שעל הר הכרמל בחיפה, אל תוך 1945 באוקטובר 14 נולדתי ב־ תקופה של חוסר וודאות, בנייה ותקווה. הוריי, עדינה ושלום, עלו לארץ מצ’כוסלובקיה , מתוך אידיאל חלוצי ורצון לבנות חיים חדשים בארץ ישראל. לאחר שנה 1935 בשנת של הכשרה חקלאית היו בין מייסדי קיבוץ כפר מכבי שבעמק זבולון. שנה לאחר מכן שנים, כשהוריי כבר היו 8 נולד אחי הבכור איתן, ואני הצטרפתי למשפחה כעבור חברי קיבוץ ותיקים. הבינו הוריי, כי הפער בין החזון לבין המציאות גדול מכפי שציפו. חיי 1947 בשנת הקיבוץ לא תאמו את השקפת עולמם, והם בחרו לעזוב את הקיבוץ כשאני בן שנתיים בלבד. חסרי כל עברנו לנהריה, שם התגוררנו באחד הבתים הנטושים של הטמפלרים. את כל תקופת מלחמת השחרור עברנו בנהריה, תחת מציאות ביטחונית לא פשוטה. , בהיותי בן שלוש, חיפשה הסוכנות היהודית מתנדבים להקמת יישוב 1948 בשנת חדש באזור. הוריי, יחד עם מספר משפחות נוספות, נענו לקריאה והשתכנו שוב בבתים נטושים של הטמפלרים, הפעם כדיור זמני. תנאי החיים היו קשים ביותר. גרנו מ"ר בלבד, ללא חשמל וללא תשתיות בסיסיות. 20 ארבע נפשות בבית ששטחו כ־ אמי בישלה על פתילייה, שירותים לא היו, ואת הצרכים עשינו בשטח הפתוח. רחצה נחרת בזיכרוני 1950 בחורף נעשתה בגיגית כביסה, ובקיץ ליד הממטרה שבחצר. חורף ס"מ והחריף עוד יותר את תנאי המחיה. כך 30 במיוחד: שלג כבד נערם לגובה של כ־ עברנו לבתי הקבע של מושב 1952 חלפו ארבע שנות ילדות מוקדמות, עד שבשנת בוסתן הגליל.

- 22 –