גבורות - סיפורי החיים של בני ה 80 - מועצה אזורית מטה אשר עמותת הותיק גליל מערבי

שלוש וחצי שנים אחריו נולדה אלה, שגם היא מתגוררת באפק, נשואה ואם לשלושה ילדים. לאורך שנותיי עבדתי בטיפול בילדים, וכשהרגשתי שמיציתי פניתי ללימודי הוראה עם התמחות באמנות, ולימדתי בבית הספר אפק. כקהילה בקיבוץ דאגנו שלכל אחד תהיה כתובת ולכל אחד יהיה למי לפנות. מתוך , שהיו מגיעים אליי אחר הצהריים 13-14 תפיסה זו אימצתי שלושה “ילדי יום” בגילאי והייתה להם פינה חמה בבית. עם חלקם אני עדיין בקשר. הם זוכרים לטובה את התקופה הזו וגם אני. בעיניי, זה היה טבעי ונכון. בפן המשפחתי, החגים זכורים לי כרגעים מיוחדים במיוחד. בכל חג היו מתכנסים אצלנו כל האחים, האחיות והילדים—משפחה גדולה ורועשת, ולאבי היה חשוב מאוד לשמור על הקשר. בפסח היו לנו כלים מיוחדים, ואבי היה מתחיל לערוך את השולחן כבר יום לפני החג. באחד הפסחים הגעתי עם בעלי לבקר את אבי בירושלים וראינו את השולחן ערוך מראש. בעלי חשב שאבי התבלבל בתאריך, ואני חייכתי ואמרתי לו שככה זה אצל אבא שלי. אחד מאותם כלים מיוחדים נמצא אצלי בבית עד היום ומופיע בתמונה המצורפת. ולסיום, אני רוצה להעביר מסר לדור הצעיר: שתמשיכו לבנות את ביתכם בקיבוץ אפק, לגדול ולגדל כאן את ילדיכם. אפק הוא בית – וכדאי לשמור עליו כך גם לדורות הבאים.

- 21 –