גבורות - סיפורי החיים של בני ה 80 - מועצה אזורית מטה אשר עמותת הותיק גליל מערבי

תמי רדה / אפק (ראיינו: בני מצווה תשפ"ו)

אפק הוא בית – וכדאי לשמור עליו כך גם לדורות הבאים שמי תמי רדה, ואני הצעירה מבין שלושה אחים וחמש אחיות. נולדתי וגדלתי .13 בירושלים עד גיל אימי חלתה לפני שנולדתי ונפטרה במהלך הלידה; לכן גדלתי בידיהם האוהבות של אחיי, ובמיוחד אחותי הבכורה שטיפלה בי כאֵם. למרות שגדלתי ללא אם, היה לי בית חם, תומך ומסודר. כבת הזקונים במשפחה גדולה של תשעה ילדים, פינקו אותי ודאגו לי מאוד. לימים אבי, שהיה מנהל בבנק לאומי, נישא בשנית. כשהאחים שלי התבגרו, הם עזבו בהדרגה את הבית, ונשארנו ארבעה אחים שחיינו יחד עוד תקופה מסוימת. בהמשך, אחת מאחיותיי ואחד מאחיי עברו לקיבוץ חניתה. גם אני רציתי להצטרף לקיבוץ, אך מכיוון שלא היה מקום בחברת הנעורים בחניתה, לקיבוץ אפק והצטרפתי לנעורי אפק. גרתי בחברת הנעורים ללא בני 13 עברתי בגיל משפחה. בתחילה הרגשתי זרה ושונה, אך עם הזמן הסתגלתי ומצאתי את מקומי. יצאתי למחנה ארצי ושם פגשתי את ניסים רדה, בן קיבוץ וחשמלאי במקצועו, 15 בגיל . שנתיים אחר כך נולד בננו הבכור אסף 22 שלימים הפך לבעלי. נישאנו כשהייתי בת (אסי), שמתגורר כיום בפריז עם אשתו, ארבעת ילדיהם ושני נכדים.

ארבע שנים לאחר מכן נולד גל, שמתגורר כיום בתל אביב.

כעבור עשור נולד אלון, שמתגורר בקיבוץ אפק, נשוי ואב לשלוש בנות.

- 20 –