גבורות - סיפורי החיים של בני ה 80 - מועצה אזורית מטה אשר עמותת הותיק גליל מערבי

יעל דולפין / גשר הזיו (ראיינה ורשמה: מעיין שלוסברג אלישע)

אהבה והבנה. = אני מאמינה באהבנה ילדים: אחות נורית, 4 נולדתי בקרית מוצקין לאמא מזל ואבא דב, אני הבכורה מתוך אח דודי ואח אמנון. הייתה לי ילדות מאוד מעניינת ופעילה, הייתי בת יחידה בחבורת ילדים בנים, קראנו לעצמנו חבורת חשמ"ל – חבורת שודדים מתחת לחלון (בהשראת חסמב"ה). טיילנו באופניים, אספנו חרקים, שיחקנו בבונקרים הבריטים הנטושים. קרית מוצקין הייתה כמו קיבוץ; כולם הכירו את כולם והייתה ערבות הדדית. אחותי ואני אהבנו לטפס על עצים, ללא פחד וגבוה מאוד. למדתי בבית ספר יסודי בקרית מוצקין ולאחר מכן בתיכון במגמה הומנית. לאחר התיכון למדתי בסמינר למורים בכפר הנוער "הדסים" (כיום הסמינר לא קיים). בניין הסטודנטים בו התגוררתי שכן בתוך פרדס וכל בוקר העיר אותי שלדג בקריאתו. את ריח פריחת ההדרים אני עדין יכולה לחוש באפי עד היום. סיימתי את לימודי כמורה לכיתות יסוד, התגייסתי כמורה חיילת ולאחר טירונות קצרה מורות חיילות נוספות. חיינו בבית משותף, 7 נשלחתי למושבה מגדל (ליד טבריה) עם בחורף על מנת להתחמם שרנו ורקדנו. מנהלת בית הספר בו לימדנו הציעה לי ללמד את השפה האנגלית, המפקחת התרשמה מכישורי והציעה לי ללמוד קורס ללימוד אנגלית לזרים בלונדון, יצרתי קשר עם דודיי שנים. יצאתי 4 שחיו בלונדון והם הזמינו אותי אליהם. טסתי לשנה ונשארתי לבסוף

- 31 –