גבורות - סיפורי החיים של בני ה 80 - מועצה אזורית מטה אשר עמותת הותיק גליל מערבי

.24 בגיל 8.8.68 מהארץ בתאריך

השהות בלונדון עם התרבות המערבית הרחיבה את אופקיי ותרמה לי מבחינה תרבותית; אהבתי ללכת בימי שישי למועדון של הישראלים. לפרנסתי עבדתי תחילה כאו-פר אצל משפחה יהודית עם שני ילדים, לאחר מכן הייתי בת לוויה לאישה בת . כשסיימתי אצלה, הלכתי לעבוד כסייעת לגננת ולאחר מכן כגננת בגן ילדים, 80 "העתיד", בניהול נשות ויצו. הגיעו לגן זה ילדים יהודיים, נוצרים וילדי שגרירות ישראל. שם למדתי משחקי אצבעות ושירים לפעוטות. זכור לי יום אחד מיוחד בו יזמתי חגיגת חנוכה וכריסטמס ביחד, זה היה אחד הימים המאושרים בחיי. התאהבתי בעבודת הגננת ועברתי לעבוד בגן של ילדי שגרירים מכל העולם, היה מעניין מאוד לפגוש תרבויות שונות דרך ביקורי בית בבתי הילדים. שנים משמעותיות חזרתי לארץ לקרית מוצקין. עבדתי כגננת מחליפה, כיוון 4 לאחר שהייתה לי תעודת הוראה ולא תעודת גננת. נאבקתי במשרד החינוך בכדי לקבל הכרה כגננת. המאבק הסתיים לאחר שהוזמנתי לפאנל מפקחים שהחליטו לתת לי שלושה חודשי ניסיון כגננת, ומאז עבדתי בגני ילדים שונים. בעקבות הכרות עם שמעון טייך, שהיה חבר קיבוץ גשר הזיו, התחתנתי ועברתי לגשר הזיו, כאן נולד הבן שלי – בן, שגר לצדי עם אשתו ושתי בנותיו. במהלך השנים עבדתי כגננת ומטפלת בחינוך ובנעורים. בהמשך עברתי לעבוד במתפרה של הקיבוץ, אותה ניהלה באותה תקופה אורה מלינובסקי. עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל הצטרפתי אל בני ומשפחתו לשהות בסלובניה אצל בעל חווה שהשכיר לנו בקתות מקסימות ליד נהר, זו הייתה תקופה יפה של יחד וחוויות אחרות וטובות עם המשפחה. של גשר הזיו. אוהבת 60+ כיום אני לומדת ב"אשרינו" יומיים בשבוע ופעילה במועדון מאוד את פעילויות העמותה ונהנית מהקשרים שרכשתי שם במהלך השנים. אהבה = לדור הבא: אני מאמינה בנתינה ללא תמורה וללא תנאי, אני מאמינה באהבנה והבנה. עם תהליך השינוי שעבר הקיבוץ, עברתי לעבוד בסניף הדואר של היישוב.

ישר כוח לכולם!

- 32 –