גבורות - סיפורי החיים של בני ה 80 - מועצה אזורית מטה אשר עמותת הותיק גליל מערבי

זמירה לנגר לפידות / גשר הזיו (ראיין: נימי לנגר)

כל יום אמשיך ב"אהבת לרעך כמוך" לאבא סלים ואמא נזימה. בבגדד 1945 נולדתי קרוב לחג הפסח בבגדד עיראק בשנת היינו במשפחתיות גדולה ובימים חמים עולים לישון על הגג. אנחנו חמש אחיות ואח וגרנו בחמולה המשפחתית במספר בתים קרובים. האחות הבכורה ג'נט התארסה בגיל . אבי היה חייט ועבד עם שותף ערבי. אמא רקמה על סדינים לנדוניות, ולימים 16 סיפרו לנו הדודות שרקמותיה היו ידועות בכל בגדד. ומסמירה הפכתי בשער העלייה 1950 עלינו לארץ בעליית עזרא ונחמיה בשנת לזמירה. אחותי מארי הפכה למירה, פוריאל הפכה לנאווה וג'קלין הפכה לאילנה. יוסף הפך ליוסי ורק ג'נט נפנפה את כל מי שהעז לגעת לה בשם. בארץ נוספו לנו עוד שתי אחיות, כרמלה ורותי. עם ההגעה לארץ גרנו באוהל בבית ליד. אני זוכרת משם את הגשם שלא הפסיק לרדת והציף את כל האוהלים. כשפיזרו אותנו ממחנה הקליטה בבית ליד, אמא ביקשה ולא ויתרה לעבור לירושלים וכך מצאנו עצמנו בצריף במעברת תלפיות. אהבתי את הילדות במעברה (חוץ מהשירותים עם ריח הליזול). כולם היו קרובים, מסיבות של כורדים עם השופרות ותמיד יחד אחד עוזר לשני. פחדתי ללכת מהמעברה לבית ספר בגאולים; שמועות אמרו שחוטפים ילדים. אבל הדרך בין האורנים הייתה יפה והאוויר היה צלול.

- 33 –