גבורות - סיפורי החיים של בני ה 80 - מועצה אזורית מטה אשר עמותת הותיק גליל מערבי

בגבורה חברי הקבוץ מול גלי תקיפה סוריים שנהדפו ע"י גבורת החברים ותושייתם. עם התחלת ירי הקטיושות של 70 לאחר מכן הרגשנו הקלה רבה, עד תחילת שנות ה- בה הייתה מלחמת שלום הגליל (לבנון 82 הפלסטינים מלבנון, שנמשכה עד שנת הראשונה). , ועברתי 12 התגייסתי לצבא, לבה"ד 1964 עם גמר הלימודים ב"מוסד החינוכי" ב- נשלחתי 1965 קורס מ"כיות. לאחר מכן הדרכתי טירוניות מספר מחזורים ובאוגוסט במשלחת צה"ל לצעדה בניימיכן, הולנד. במשלחת להולנד הכרתי חבר בשם פרץ כורש שלימים יהיה בעלי. נישאנו מיד לאחר השחרור מהצבא. בתחילה גרנו בקיבוץ מעברות, הקיבוץ שלו, ולאחר חצי שנה עברנו לקבוץ דן. עבדתי בחינוך, ובהמשך כסייעת לרופא שיניים, לאחר קורס סייעות שנים שם גם נולדו לנו ארבעת ילדינו. פרץ עבד 20 באוניברסיטת תל-אביב. גרנו בדן כמהנדס פיתוח במפעל הממטרות ואילו אני עבדתי כסייעת שיניים. אנחנו מחליטים לנסות שינוי בחיינו ועוברים לגור בכרמיאל. שני ילדינו 1987 בשנת הגדולים כבר בצבא ואנחנו עוברים לכרמיאל עם שני הצעירים יותר. הסתגלות הילדים הייתה מעט קשה, אך אחרי מספר שבועות כבר הכול הסתדר. בכרמיאל אני ממשיכה במקצועי כסייעת שיניים. בנינו בית יפה ומסביבו גינה מטופחת. בבית זה גדלו שני שנה. 30 ילדינו הצעירים, וגרנו בו מתחילה בארץ מגפת הקורונה ואנחנו מסתגרים בביתנו. איזה 2019 בשלהי שנת פחד!!! בננו מקבל מאיתנו רשימת מצרכים ומביא לנו אוכל וחומרי ניקוי מהסופר אחת לשבוע. זו הייתה תקופה מאתגרת מאוד. שנים בכרמיאל, ולמרות הקורונה, ואולי בגלל הקורונה החלטנו 33 , אחרי 2020 בשנת למכור את ביתנו ולעבור לקבוץ יחיעם שם גר בננו השלישי עם משפחתו, הוא, אשתו ושני ילדיו. עכשיו אנחנו כאן כבר חמש שנים ונדמה לי שעשינו עסק טוב. אני משתתפת במספר חוגים, גם מקומיים וגם אזוריים ונהנית מכל רגע. כנראה בחרנו בדרך נהדרת להשלים את החיים.

- 46 –