גבורות - סיפורי החיים של בני ה 80 - מועצה אזורית מטה אשר עמותת הותיק גליל מערבי

דליה כורש / יחיעם

אנחנו כאן כבר חמש שנים ונדמה לי שעשינו עסק טוב שנים לפני שנולד 5 שנים אחרי אחי הבכור ו- 5 , 1945 שמי דליה כורש. נולדתי בשנת אחי הצעיר. הוריי, גולדה ואריה, נולדו וגדלו שניהם בפולין, כל אחד בעיר אחרת. הם עלו לישראל באונייה כחניכי תנועת "השומר הצעיר". את שניהם בחרו לשלוח לקבוץ דן, שהחל חייו בכפר-סבא לפני העלייה לקרקע בצפון עמק החולה, במסגרת "חומה ומגדל". ההיכרות באונייה, ואחר-כך בכפר-סבא, עוד לפני עליית הקבוץ על הקרקע, הביאה לקשר רומנטי וליצירת המשפחה, משפחת "הרשטל" שלימים עוּבְרת שמה למשפחת טל. גדלתי בקיבוץ השומר הצעיר דן, קיבוץ שיתופי לכל דבר; לא הכרתי חיים אחרים, חברים 22 עדיין לא הייתה הפרטה בקיבוצים. גדלתי בקבוצת "כפירים" עם עוד כ לקבוצה. כילדה וכנערה הייתי מאוד מקובלת ואהובה על בנות ובני כיתתי. כמו כן, זכורות לי במיוחד פעולות התנועה עם המדריכים, הן הפעולות העיוניות והן הפעולות הצופיות. כזכור קיבוץ דן היה נתון כל הזמן להטרדות חוזרות ונשנות של הסורים, ואנחנו היינו הוא 1964 בנובמבר 13 צריכים לרדת למקלטים לא פעם, בהתאם למצב הביטחוני. יום שלא אשכח לעולם. ביום השישי ההוא הייתה הפגזה כבדה של הסורים על הקיבוץ, מהבוקר ועד שעות אחר הצהריים. ההפגזה פסקה רק לאחר שצה"ל שלח מטוסים להשיב אש ליורים הסורים. השיא היה במלחמת ששת הימים שבה עמדו

- 45 –