גבורות - סיפורי החיים של בני ה 80 - מועצה אזורית מטה אשר עמותת הותיק גליל מערבי

כולם גדלו בחינוך המשותף, למדו במוסד אשרת ושלושה מהם התחתנו, יונת ואלעד. כמונו, במבצר. הרביעית התחתנה בקיבוץ סאסא, כי לא ויתרו על חתונה קיבוצית. בשרות סדיר 4 משוחררי צבא, 3 . מכל הנכדים 2 נכדים ונוספו לנו עוד 11 נולדו לנו והשאר מנסים ללמוד במערכות נודדות ומאולתרות. הבנות גרות קרוב אלינו והבן שומר על העוטף. מקומות עבודה בקיבוץ. בהתחלה 4 במשך כל שנותיי בקיבוץ עבדתי (כחברה!) רק ב כמובן עבדתי במטבח בשדה, טעות בשיבוץ כיוון שאפילו חביתה לא ידעתי להכין. שנים 4 אחר-כך בזמן האולפן בענף הטבק... התגשמות האהבה לאדמה. לאחר מכן שנים ב"מעדני יחיעם", המקום שנתן לי 16 שנים בחינוך הגיל הרך, 10 בקומונה, מקצוע והרגשה של הגשמה כאישה. כמה שנים כמזכירת קיבוץ בהן למדתי הרבה עד לפני שנה בהנהלת החשבונות. 1999 על עצמי ועל האחרים. ומשנת שנה בארץ, אני יכולה להגיד שאולי "על יד אחת" יש 60 במבט לאחור, אחרי כמעט דברים שהייתי עושה אחרת. החיים בקיבוץ נתנו לי הרבה אפשרויות, חלק מהן לא ניצלתי מתוך החלטה אישית. למרות המצב בארץ היום, יש לי תקווה שלנכדיי תהיה הזדמנות לחוות את היופי של לחיות בארץ הקודש, גדושת ההיסטוריה ופינות החמד ושיהיה להם שקט להרבה שנים. מקווה גם שמשפחתנו הקרובה, הגדלה בקצב סביר, תהיה באמת קרובה אליהם, כפי שאני גידלתי את ילדיי, ולא בחצי השני של העולם. שייהנו מהחוויה של משפחה מורחבת, משפחה עם סבים, דודים, בני דודים, הורים ואחים... בקיצור כמו משפחתם שגורלה התגלגל לכאן.

- 44 –