גבורות - סיפורי החיים של בני ה 80 - מועצה אזורית מטה אשר עמותת הותיק גליל מערבי

בקיבוץ ומחוצה לו והיה לי מאוד חשוב להיות מעורב בחיי הקיבוץ ובאזור.

לאורך השנים תמיד הייתי איש של אנשים והייתי חבר בוועדות רבות ובהנהלות הקיבוץ. אבל מפעל חיי החשוב ביותר והגאווה הגדולה שלי היא המשפחה שרחלי ואני הקמנו.

.1982 ונעם 1978 , הילה 1973 , רונן 1971 ם: יריב ילדי 4 לרחלי ולי נולדו

והצעירה 25 נכדים ונכדות: הגדול בן 12 כיום, כל ילדינו חיים ביחיעם סביבנו ויש לנו . מבחינתי אין אושר גדול מזה. כשיצאתי לפנסיה התפנה לי הרבה זמן והפכתי 4.5 בת להיות סבא פעיל – דבר ניפלא! אחד מתחביביי העיקריים, עוד בצעירותי, היה צילום. כבר בקולומביה למדתי צילום ובקן של "השומר הצעיר" הייתה מעבדת צילום, בה ביליתי שעות רבות. כשהגעתי ליחיעם הקמתי מעבדת צילום שאליה הצטרפו עם השנים מספר חברים ונהנינו מאוד לצלם את ילדי וחברי הקיבוץ באירועים שונים. תמונות רבות שצילמתי ופיתחתי פזורות אצל משפחות רבות בקיבוץ עד היום. כשיצאתי לפנסיה הצטרפתי לצוות הנוי הקיבוצי למפגשי הקפה 2013 בראשית שנת בבוקר. לימים הפך המפגש לפרלמנט גברי מפואר של הפנסיונרים בקיבוץ, 10 של לקפה ושיחות סוערות על 9:30 שהצטרפו בזה אחר זה. אנו נפגשים כל יום בשעה כל ענייני החיים. בסוף שבוע משפחתי 80 בספטמבר האחרון חגגו לי רחלי, ילדיי ונכדיי יום הולדת מרגש. מבחינתי זה היה רגע של אושר אמיתי, לראות את המשפחה המופלאה שלי מקיפה אותי בכל כך הרבה אהבה ושמחה.

- 49 –