גבורות - סיפורי החיים של בני ה 80 - מועצה אזורית מטה אשר עמותת הותיק גליל מערבי

יעקב "מיסי" ראובני / יסעור (כתבה: אני לורי ראובני )

לזכור מאיפה באנו ולהעריך את מה שיש לנו. שורשים באירן

1945 שנה אני עונה לשם "מיסי". נולדתי באירן ב- 65 שמי יעקב ראובני, אך כבר מעל בעיר חומיין – אותה עיר שבה נולד חומייני. לפי זיכרון אמי ז"ל, נולדתי בתחילת חודש בנובמבר. 23 כסלו, ולכן אני חוגג את יום הולדתי ב הייתי בן הזקונים במשפחה של שבעה ילדים – שישה בנים ובת אחת. אמי שרה הייתה תופרת מוכשרת, ואבא שוקרלה היה איש עסקים מוצלח, שהחזיק חנות בדים. הבית שלנו היה מאד גדול, עם חווה שכללה כמה כניסות ומספר עובדים שטיפלו בחצר ובחיות. הלכתי לבית ספר מוסלמי רחוק מהבית. בחורף הקשה הדרכים היו נסגרות ולא יכולנו להגיע. היינו מעט ילדים יהודים בכיתה, ולא תמיד התייחסו אלינו יפה. בערבים למדנו עברית בקהילה היהודית. ולא פעם, המוסלמים זרקו עלינו אבנים ברחוב. בביתנו בשכונת היהודים לא היו מים זורמים – לכל בית היתה באר משלו. היו מקלחות ציבוריות, "חמאם", נפרדות לגברים ולנשים. בהיותי תינוק בן שנה חליתי במחלה קשה. לא היה רופא באזור שיכול היה לאבחן את המחלה, ואמרו לאמי לוותר עלי, אך אמי לא הסכימה. היא ואחי הגדול לקחו אותי בסוג של אוטובוס למסע של ארבע שעות עד לטהרן. בהפסקה באמצע הדרך, אמי חשבה שכבר לא נשמתי אך המשכנו. כשהגענו לבית החולים בטהרן, זריקת פניצילין הצילה את חיי.

- 50 –