גבורות - סיפורי החיים של בני ה 80 - מועצה אזורית מטה אשר עמותת הותיק גליל מערבי

העלייה לארץ אנטישמיות תמיד הייתה חלק מחיינו באירן – ברחוב, בעסקים ובלימודים – אך המצב הכלכלי של משפחתי היה טוב. יום אחד, אחד האחים הגדולים הלך למכולת... ולא חזר. לאחר כמה חודשים הגיע ממנו מכתב שהוא עלה לארץ עם שליחי הסוכנות. אח אחר נסע להחזיר אותו – ונשאר בארץ. עוד אח נסע להחזיר את שניהם – וגם הוא עלינו לארץ. אחותי, שכבר הייתה 1958 נשאר. ואז הוריי הבינו שהגיע הזמן, ובשנת .70 נשואה, נשארה באירן עד נפילת השאה בשנות ה- . ההורים הצטרפו לאחים שהתיישבו בנתניה, ואני נשלחתי לקיבוץ 13 הייתי אז בן ללמוד עברית. כל הנערים במצב דומה לשלי התכנסו ברמת הדסה, חולקנו לקבוצות, ונשלחנו לקיבוצים שונים. לאחר שלושה חודשים הגעתי לקיבוץ עמיר. אך אחרי , עקב חוסר במחנכים, צירפו אותנו לחברת נוער שהייתה כבר 1960 שנתיים, בשנת ביסעור. שנות הנעורים והצבא ביסעור עבדתי במטעים שכללו שסק, אגסים וכרמי ענבים ובזמני החלו לשתול אבוקדו לראשונה. כהכנה לצבא נשלחנו להכשרה בקיבוץ בית קמה, שם התאחדנו עם חברות נוער מקיבוץ סער ומסילות. – לנח"ל המוצנח. זיכרון חד מהשירות הסדיר הוא 50 התגייסתי לגדוד 1964 בשנת השתתפותי בשיירות שעלו לשמור על המובלעת בהר הצופים לפני מלחמת ששת הימים, כשהתחפשנו לשוטרים או לעובדים אזרחיים. צנחנים, אמורה 55 זמן קצר לאחר שחרורי פרצה מלחמת ששת הימים. החטיבה שלי, הייתה לצנוח בסיני, אך עקב התפתחות המלחמה, שינו לנו את המשימה ונשלחנו לירושלים המופגזת. שם זכיתי להיות בין החיילים הראשונים ששחררו את הכותל. אך אישית, התרגשתי יותר כשהתחברנו להר הצופים, כי ידעתי שיש שם חברים שלנו מוקפים בכפרים עוינים ירדניים. בסיום המלחמה עלינו להר הצופים למסדר ניצחון, ושם שמעתי את השיר "מעל פסגת הר הצופים" – שעד היום הוא מרגש אותי עמוקות. אחר כך הייתה מלחמת ההתשה, שם איבדתי חבר טוב מקיבוץ מסילות. במלחמת הייתה הראשונה שחצתה את התעלה. גם שם איבדתי חבר 55 יום כיפור, חטיבה מהמחלקה, כשהיינו בעיסמעליה ארבעה חודשים. משפחה וקריירה הכרתי מתנדבת צעירה 1972 תמיד התחברתי למתנדבים שהגיעו ליסעור. בשנת ויהודייה מארה"ב בשם אני לורי, שהיום היא עדיין אשתי ואמא לשלושת ילדינו: קינן, נסעתי לשנת חופש בארה"ב כדי שאני תסיים את לימודיה 1974 אוהד ולי-שי. בשנת באוניברסיטה, ושם התחתנו. הצלחתי לשכנע אותה לעלות ארצה, וחזרנו ליסעור . הילדים אינם גרים בקיבוץ, אך מבקרים הרבה ונזכרים בילדותם היפה. 1976 ב-

- 51 –