גבורות - סיפורי החיים של בני ה 80 - מועצה אזורית מטה אשר עמותת הותיק גליל מערבי

ארבעת הנכדים השובבים מאוהבים בקיבוץ ובסיפורי הילדות שאנו מספרים להם. העבודה העיקרית שלי כצעיר הייתה נהיגה במשאית הליילנד המפורסמת של הקיבוץ; הובלתי יצור חקלאי, דגים, עופות, פרי הדר ופרי מטעים. אחרי כשבע שנים הצטרפתי לחבר שעבד כנגר בית, ואחרי חודש הוא עזב והשאיר אותי אחראי. מאז עבדו איתי אנשים מוכשרים רבים, ונהניתי לתת שירות לכל חברי וענפי המשק ובתי הילדים. , נגרית הבית נסגרה והושכרה לנגר פרטי. 2001 כשהקיבוץ עבר להפרטה בשנת שנה. לצערי, כשהוחלפו מנהלי 15 עברתי להיות אחראי ענף התחזוקה למשך כ- .70 קהילה, שינו את מבנה השירות ומצאתי את עצמי גמלאי צעיר בגיל חיים מלאים אני ספורטאי פעיל כל חיי. שיחקתי כדורגל בנעורי בליגה ג' של הקיבוצים, ואני אוהד חזק של כדורגל ישראלי ואירופאי. כשהייתי בארה"ב לימדתי את האמריקאים מה זה "פוטבול אמיתי". כשהבנים שלי גדלו והצטרפו לליגה בעצמם, עברתי לספורט אהבת חיי – טניס. בשלושים השנים האחרונות אני משחק מספר פעמים בשבוע, אפילו טיפסתי מעל גדרות להגיע למגרש בתקופת הקורונה! כיום אני משחק באופן קבוע עם קבוצה מעכו והקריות. יש לנו גינה ביתית יפיפייה שאני אוהב לטפח. תמיד יש משהו חדש לעשות – והנכדים אוהבים לעזור לסבא, ולקטוף ירקות מהגן. לאחרונה הם קנו לי דחליל לגרש את הציפורים שלא יאכלו את התותים. בשנים האחרונות הצטרפנו לקבוצת הגמלאים הצעירים של המועצה המטיילים בשביל ישראל – הזדמנות לטייל בארץ, לפגוש חברים חדשים ולצאת להרפתקאות, במיוחד כשנמנענו מלנסוע לחו"ל בתקופת הקורונה והמלחמה. המסר שלי לדור ההמשך זה פשוט לשמור על הגוף ועל הנפש. לזכור מאיפה באנו ולהעריך את מה שיש לנו. לשמור על קשרים חברתיים ומשפחתיים – הם העושר האמיתי. וכמובן – לא להפסיק לזוז!

- 52 –