גבורות - סיפורי החיים של בני ה 80 - מועצה אזורית מטה אשר עמותת הותיק גליל מערבי

שרה חמו / כליל

איזה כיף להיות בריא בוקר אחד מצאתי את עצמי יושבת מול הרופא אחרי ניתוח של גוש מתחת ללסת. ואם לשתי בנות חמודות. לא ציפיתי למה ששמעתי. פניו 34 הייתי אישה צעירה בת של הרופא היו מעוננים כשפתח ואמר: "הוצאנו בלוטת לימפה מוגדלת והבדיקה שלה הראתה שאיננה טובה". היה לי ברור למה הכוונה וליבי נפל בקרבי. הרגשתי כאילו כל הדם אזל מעורקי מפחד נורא. הרופא ניסה לעודד שיש טיפול ואפשר לחיות עם זה שנים. "קודם נעשה כמה בדיקות לראות אם התפשט ואז נתחיל את הטיפול". מיפוי כבד הראה כבד מוגדל וגרורה בכבד. מיפוי בלוטות הראה התעבות בצומת הלימפה בבטן. הרופאים הפסיקו לדבר איתי על החלמה וקבעו מועד לסדרה ראשונה טיפולים כימיים. הטיפול הראשון היה נורא. הרגשתי מורעלת ולא ידעתי את 8 של נפשי מההרגשה הרעה. טיפול שני היה זוועתי לא פחות. רציתי למות. לפני הטיפול השלישי בכיתי וביקשתי הקלה. הרופא היה נחמד ונתן רק חצי כמות, אך ההרגשה לא הייתה פחות גרועה. זהו, החלטתי להפסיק. הרגשתי שהורגים אותי בייסורים. למות אני יודעת לבד, לא צריכה עזרה. למזלי לא שמרתי את מצבי בסוד והחלו להגיע אלי שמות של מטפלים טבעיים. בחרתי בזה שדיבר על אורח חיים בריא, פשוט והגיוני, ותזונה מאוזנת. המטפל אלי שטראוס ז"ל, אדם דתי, לא הבטיח ריפוי, אבל מה שתיאר נראה לי הגיוני ונכון לחיות לפיו גם אם לא אחלים. אחרי חצי שנה עם תופעות ניקוי (הכוונה לדלקות למיניהן ומחלות זיהומיות שעוזרות לגוף להתנקות) הרגשתי פשוט בריאה. שאלתי את אלי אם אני יכולה להיכנס להריון בשלב זה והוא הציע שבגלל הטיפול הרעיל שהספקתי

- 53 –