גבורות - סיפורי החיים של בני ה 80 - מועצה אזורית מטה אשר עמותת הותיק גליל מערבי

עמי זינגר / כפר מסריק (רשמה: הגר שדה)

הרבה סיבות לברך על היש. נלקח מרומניה וסופח 1940 בצ'רנוביץ, בירת בוקובינה, אזור שב- 1945 נולדתי ב לברית המועצות (כיום אוקראינה). בשואה שרדו ההורים שלי את גירוש טרנסניסטריה, אך לאחר השחרור גויס אבי לצבא האדום ונפל בקרבות על כיבוש גרמניה. נולדתי חודש לאחר נפילתו וכעבור כמה חודשים עזבנו ועברנו לרומניה, לחלק הדרומי של – ללא אבא, ללא סבים, ללא 14 בוקובינה (שלא סופח לברה"מ); שם חייתי עד גיל אחים או אחיות. . לאמא היו שתי אחיות בארץ ובמשפחה הומלץ לחפש עבורי 1959 עלינו ארצה ב קיבוץ, במסגרת עליית הנוער. למזלי הקיבוץ שהופניתי אליו היה כפר מסריק (רק כמבוגר עמדתי על הייחוד החברתי והמנטלי שלו). המעבר מהמשפחה לקיבוץ בגיל לא היה פשוט, אך עבר די חלק. מה שהכי הפתיע והרשים אותי בקיבוץ: שאנשים 14 משכילים עבדו בחקלאות ובשאר עבודות "שחורות"! חברת הנוער שלי התפרקה לאחר כשנתיים ורוב החניכים חזרו למשפחותיהם. אמי כיבדה את רצוני להישאר בקיבוץ, תמורת הבטחה שבבוא העת אעשה בגרות אקסטרנית (הצטיינתי בלימודים ועוד מילדות דובר על כך שיהיה עלי לבחור בין קבוצות של 2 רפואה להנדסה). המעטים מחברת הנוער שנשארו בקיבוץ חולקו בין בני קיבוץ במוסד "נעמן" – עוד מעבר דרמטי ומרגש (פתאום מגורים משותפים עם בנות!) – ובמסגרת הזאת למדתי בכיתות י"א וי"ב.

בשירות הצבאי הסדיר הייתי רוב הזמן ביחידה עורפית (בן יחיד למשפחה חד-הורית),

- 68 –